|
|
"בנפול אויבך אל תשמח" - ערפאת?
|
|
כבוד הרב שלום רב.
בימים האחרונים מטרידה אותי השאלה:
הרי נאמר "בנפול אויבך אל תשמח" - אזי מדוע חגגו בנוה דקלים - סמל הציונות הדתית - את מותו של רב המרצחים הזה?
האם אין זו שגיאה להתנהג כך - ולא משנה מה חומרת מעשיו?!
ומה באמת טעם המצוה?
תודה רבה
|
התשובה:
|
|
ישנם כמה פסוקים הנראים כסותרים. מחד גיסא נאמר "בנפול אויבך אל תשמח"
ואולם מאידך גיסא נאמר "באבוד רשעים רינה" (ואילו הפסוק "כן יאבדו כל אויביך ה'" אינו רלונטי לשאלתך שכן פסוק זה מבטא תפילה למלפת האויבים ולאו דוקא שמחה. ואכן ואומר המשך חכמה: "הוא להורות שלימות מצוותיו יתברך כי כל העמים בדתותיהן הנימוסיות יעשו יום הנצחון יום מפלת אויביהם לחג הנצחון, לא כן בישראל המה לא ישמחו על מפלת אויביהם ולא יחוגו בשמחה ע"ז וכמו שאמר בנפול אויבך אל תשמח כו' פן יראה ד' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, (משלי כד, יז) "
משמע מהפסוק שהסבה שאין לשמוח למפלת האויב אינה יפיפיות נפש כלשהי ממנה חף הפסוק לחלוטין, אלא ענין פרקטי - עלול להתברר שהשמחה מוקדמת וה' ישיב מעליו אפו ולפי זה פירש המלבי"ם שם במשלי כי מדובר על תחילת נפילה ויש להמתין עד הסוף ואצל מיודענו הרוצח עראפאת אכן היתה המתנה מורטת עצבים, מתי סוף סוף יסכים מלאך המות לזהם ידיו בו.
ואולם יש כאן שאלה אחרת, האם יש מקום לבטא גילויי שמחה בפרהסיה ולעורר זעמם של המטורפים שבשכנינו דבר העלול לעלות בחיי יהודים.ולכן נראה שההתעסקות המוגזמת של התקשורת בכל נושא הלוית הכלב וקבורת החמור שלו אין לה מקום והתגובה היתה צריכה להיות - התעלמות
אגב, בשום מדינה מתוקנת בעולם לא היה יכול תרחיש מטורף כזה שבו חברי בית הנבחרים מבכים בפרהסיא את מותו של המר שבאויבי המדינה שבבית הנבחרים שלה הם חברים ואין פוצה פה ומצפצף והכל מובן והגיוני, אלא שמידי פעם רואים מחדש באיזו מציאות מטורפת אנחנו חיים.
בברכה
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
''בנפול אויבך אל תשמח'' - ערפאת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|