יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 שווה עיון:
לצאת עם משתמט?

 
שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה
דף הבית » שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה » שאלה בדיני אונאה
 


» לצפייה בתשובות הרבנית שולמית בן שעיה
חיפוש
» מתקדם

 תגיות
 אינדקס נושאים
 
» אינדקס נושאים ותגיות

שאלה בדיני אונאה

מתוך: שבת ומועד » סוכות ושמחת תורה פורסם בכ"ז בתשרי התשס"ו
בס"ד

לרב שרלו שלום!

שאלה שהטרידה אותי קצת לאחרונה בעקבות "שוק 4 המינים"
והיא שאלה שבאופן כללי נוגעת לכל דיני מסחר/קניין.
אם דבר מסוים נניח מקובל שעולה בשוק 100 שקלים,אך למעשה אין שום הצדקה שיעלה 100 שקלים,אלא זו סתם הפקעת מחירים
ללא פרופורציות,אך אנשים קונים זאת,מכיון שכך מקובל/או שלא מודעים..האם ברגע שאמכור את אותו מוצר אעבור על הונאה,אומנם אין פה הונאה "קלאסית" כי זהו המחיר המקובל,אך למעשה מדובר על רווח ללא פרופורציה לשווי,או להיפך בזה שאמכור אותו בשוויו האמיתי,"אשבור את השוק" ולמעשה זהו חשש יותר כבד?
תוד"ר


התשובה:
שלום וברכה
שאלת קביעת המחיר היא אחת השאלות המסובכות בנושא אונאה.
אני נוטה לשיטה הבאה: יסוד דין אונאה הוא למעשה צער הקונה (או המוכר) שחש כי רימו אותו. זה הבסיס לשיתוף שבין אונאת דברים לאונאת ממון, ולמעשה זה פשט המילים "אונאה". על כן המבחן של האונאה הוא השאלה האם הקונה שהלך לביתו חש כי רימו אותו וכי הוא הצטער.
על כן, המחיר ההלכתי המחייב הוא המחיר המקובל בשוק. אם יצרו מחסור מלאכותי ועל ידי כך העלו את המחיר אין הדבר יוצא בדיינים, ואין מדובר באונאה. אמנם, הדבר אסור אך לא כאיסור ההלכתי של אונאה כי אם מתוך דברי הנביאים.
אני מצרף חלק מספר חדש שכתבתי שאני מקווה שיהיה בכוחי להוציא אותו לאור, הדן בסוגייה זו:

כה אמר ד' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים (עמוס ב, ו).
לא יהיה זה מוגזם לומר כי פסוקים אלה הם מהמפורסמים בדברי הנבואה. פסוקים אלו מצוטטים תדיר כדי ללמד על עמדתה היסודית של הנבואה, ועל ביקורתה כלפי עוולות חברתיות. העובדה כי צדיק נמכר בכסף ואביון במחיר פעוט מלמדת על הקלקלה המוסרית באומה.
שאלת היסוד בפרשנות פסוקים אלו היא האם מדובר בדימוי בלבד, או שהם מכוונים כלפי מעשה קונקרטי, לאמור: ייתכן כי הנביא מתייחס למאורע שאירע, ואז עולות השאלות הבאות: האמנם נמכר בממלכת שומרון צדיק בכסף והפך להיות עבד עולם ? מיהו אותו עני שתמורתו קיבל מאן דהו נעליים ? האם ייתכן כי פסוקים אלה רומזים למעשה הקדום של מכירת יוסף , ומציינים כי עוון שנאת חינם לא פסק מעם ישראל ? ברם, ייתכן כי אין מדובר בדבר מה קונקרטי, כי אם בדימוי, וכאן תיתכנה שתי אפשרויות: ראשונה בהן היא ראיית הפסוקים כמדברים על המצב באופן כללי, ואז מדובר באווירה החברתית הכללית המוקשת למכירת צדיק בעבור כסף ואביון תמורת נעליים. אפשרות שניה היא שמדובר בחטא ספציפי, הדומה למסחר בצדיקים ובאביונים.
מהפסוק עצמו לא ניתן להכריע, וניתן לפרשו הן כך והן כך. גם הניסיון לבאר את הפסוק על פי הקשרו אינו מסייע להכרעה. אמנם בפסוק הבא ("השואפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענוים יטו, ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי...") מדובר בעבירות קונקרטיות, והדבר מחזק את הפרשנות הטוענת כי גם מכירת הצדיק והאביון ממוקדת במעשה מסוים, אך אין זו ראיה של ממש. ייתכן כי "מכרם בכסף צדיק" הוא כותרת לפירוט המעשים הבאים בפסוק שאחריו, אך ניתן לטעון גם כי לא היה צדיק אחד שנמכר בכסף, ואין מדובר כי אם בדימוי של עבירה אחרת ליחס הנבזה לצדיק ולאביון.
אחד הכלים הפרשניים העיקריים, אם לא ראש וראשון לכולם, הוא ביאור הנביא על ידי עצמו. השאיפה הפרשנית הראשונה היא לראות כיצד ביטוי זה מפורש במקום אחר בפי הנביא, שהרי אין כנביא מומחה לפירוש דבר ד' שהוא עצמו הביא. ואכן, הביטוי "מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים" מופיע שוב בספר עמוס, ושם ניתן לעמוד על טיבו המדויק:
שמעו זאת השואפים אביון ולשבית עניי ארץ. לאמר: מתי יעבר החודש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר, להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעוות מאזני מרמה. לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים, ומפל בר נשביר (שם ח, ד-ו).
הפסוק עוסק בתהליך המשא והמתן. הוא פותח בציטוט דברי הסוחרים המצפים לחידוש המסחר, לאחר שביתתו ביום השבת ובראש החודש : "...לאמר: מתי יעבר החודש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר...", ממשיך בציון העובדה שהמסחר עצמו מתנהל בדרכים פסולות ובעיוות משקלות, ומסיים בדימוי דומה לזה שבתחילת נבואת עמוס, העוסק בקניית דלים בכסף ואביון בעבור נעליים. מפשט הפסוק לא ברור האם העיסוק בהטיית המשקלות הוא המשך לציטוט הישיר של דברי העם, וציפיית הסוחרים היא לחידוש המסחר כדי שיוכלו לעשות עושר ולא במשפט, או שמדובר בשתי עבירות עצמאיות – חידוש המסחר לעצמו והטיית המשקלות לעצמה.
אם מדובר במעשה עבירה אחד יתבארו דברי הנביא כך: ביקורת הנביא היא על הציפייה להתחדשות המסחר, שפסק בגלל שבת או ראש חודש. כשיתחדש המסחר הם ישובו למכור במידות שאינם מכוונות וברמאות מסחרית, ובכך יגזלו את פת העני ואת לחם האביון, שלא יקבלו תמורה הגונה לכספם, ויוותרו רעבים. זוהי מכירת האביון והעני – אמנם הם לא שועבדו ולא נמכרו כעבד, אולם למעשה נאלצו למכור את עצמם בשל העובדה שלא היה לחם לאכול. הנבואה מאשימה את הסוחרים בעבירה החמורה של גניבת איש ומכירתו, אף שכל מה שהם עשו היה להטות משקל, בשל העובדה שאין הנבואה מתבוננת על המעשה בלבד, כי אם על מהותו ועל תוצאותיו.
ברם, אפשר ומדובר כאן בשני שלבים שאינם קשורים האחד בשני. כך ביאר ר"י אברבנאל:
...ואמר זה כנגד מוכרי התבואות, כי בחודש אסיפתם היו העניים מתפרנסים מהלקט והשכחה והפיאה, וכן בשנת השמיטה היו מתפרנסים מתבואת הארץ, ולכן מוכרי התבואות לא היו יכולין בחודש הקציר ולא בשנת השמיטה למכור לעניים ולהכביד עולם.
ומפני זה היו אומרים מתי יעבור החודש, כלומר חודש הקציר באופן שלא ימצאו העניים לאכול ויבואו לקנות שבר ממנו, כי מוכר החיטה יקרא המשביר...וכן אומרים מתי יעבור השבת שהוא שנת השמיטה שנקרא בתורה שבת הארץ...רוצה לומר שלא יהיה אז לעניים לאכול ונפתח האוצר למכור את הבר.
וגם לא נמכור אותו הבר באמת ובאמונה כי אם בהקטין האיפה שנמכור בה ולהגדיל השקל שנלקח הכסף בו וגם לעוות המאזניים...".
ר"י אברבנאל מבחין בין שני חלקים בחטא. החטא הראשון הוא רצונם בחידוש המסחר, כדי שיוכלו להרוויח ממצוקת העניים, והחטא השני הוא העושק במסחר עצמו. מדברי ר"י אברבנאל לא ברור מהו בדיוק החטא בתחום הראשון - שכן הרצון לחזור ולסחור איננו נראה כדבר האסור. אמנם, מדובר בניצול מצוקת העניים, אך לא בעבירה משפטית. ברם, זהו בדיוק החידוש בדברי הנבואה. ציפייתם למחסור במשפחות העניים שאילצה את האחרונים לשוב ולקנות אצלם היא המשך לדברי הנביא קודם לכן, הטוען כלפי עשירי האומה שחטאם הוא בכך ש "לא נחלו על שבר יוסף" (עמוס ו, ו). הנבואה אינה שופטת לאור החוק המשפט וההלכה בלבד, כי אם גם לפי כוונת הלב. האדם הרואה לעיניים לא ראה כל פסול במעשיהם של הסוחרים, וכלל לא דן אותם לכף חובה , שהרי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. הוא ראה סוחרים שלא היו יכולים לסחור בשנת השמיטה ובראש החודש ביקשו לשוב ולסחור ולהרוויח כסף, וכל זה כדין ועל פי ההלכה. ואילו ד' הרואה ללבב דן אותם ברותחין. מדברי הנביא עולה כי גם לו היה המסחר מתנהל כדת וכדין מבחינה משפטית לא היה בכך כדי למעט בביקורת הא-לוהית על תפישתם החברתית. הדין אינו נקודת המבט היחידה ואמת המידה הבלעדית. הנבואה תובעת גם את החסד ואת הצדק, ואילו כלל לא היו מצויים בתפישת עולמם של סוחרי התבואה.
ניתן ללכת בדרכו של ר"י אברבנאל, אך לטעון כי מדובר בדבר מה קונקרטי יותר. ייתכן ואין מדובר כאן במחשבות הסוחרים ובכוונתם בלבד, כי אם גם בנבואה חריפה נגד מעשה קונקרטי אף שאליבא דהלכתא הוא כשר. ייתכן וכוונת הסוחרים היא ליצירת מחסור מלאכותי - עם התקרבות ראש החודש והשבת היו הסוחרים יוצרים מחסור מלאכותי. כשעבר ראש החודש והשבת מכרו את הדגן במחיר מופקע, ועל כן התקשו העניים לרכוש התבואה. בין כך ובין כך הייתה השפעה רבה לפעולות הסוחרים על מעמדם האישי של העניים, שמצאו עצמם נאלצים למכור את עצמם לעבדים, שכן לא היה בידם לוותר על רכישת תבואה, אך גם לא היה בידם לקנות תבואה. כאן נפתחה שרשרת - העני היה חייב להשיג כסף כדי לזרוע ועל כן לווה אותו. הלוואה זו חייבה אותו לשעבד חלק מנכסיו. בשנה שלא זכתה לברכת שמיים לא היה בידו לאסוף די יבול שיאפשר לו להתקיים, לקנות זרעים לשנה הבאה ולהשיב את ההלוואה. משום כך, נאלץ למכור חלק מאמצעי היצור שבידו, ובכך איבד את הסיכוי להתאושש מבחינה כלכלית. בסופו של דבר נאלץ למכור את עצמו או את בניו לעבדים ולאבד בכך את חירותו ואת עצמאותו .
כל זה נעשה כחוק וכסדר, ועל פי כללי הדין והמשפט. האדם הרואה לעיניים לא הבחין כי שרשרת זו פסולה מיסודה, על אף העובדה שהיא חוקית. הנביא בישר להם כי מעשה זה משול למכירת צדיק בכסף ואביון בעבור נעליים. הפרשנות הפנימית פעלה כאן בשני יסודותיה הנבחנים לאורך כל חיבור זה. ראשית, היא פירשה את מנהג הסוחרים והחוק שאיפשר זאת כמעשה עוול נורא, והתכחשות לתפקיד החברתי הגדול של הסוחר העשיר. שנית - היא הביאה את "פסק ההלכה" הא-לוהי כלפי אורחות המסחר. פסק דינה חמור ביותר – על אף העובדה שכל שעשה הסוחר (לדעת ר"י אברבנאל) הוא לחפוץ בחידוש המסחר, או יצירת מחסור מלאכותי, והעובדה שהעני נמכר לעבד היא תוצאה של שרשרת התרחשויות שלא נגרמה על ידי הסוחר, האשימה הפרשנות הפנימית הנבואית את הסוחרים במעשה.




כל טוב
 
כתוב תגובה
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
הנך מוזמן להגיב על שאלה בדיני אונאה
*שם:
  דוא''ל:
האם לפרסם את כתובת המייל בתגובה
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 


פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines