כי ברע הוא
תגובה למאמרו של דוד הכהן

שמות ל"ב, כ"ב

אברהם אהוביה

בית מקרא קלא, תמוז תשנ"ב



תמצית: המחבר מקביל את שני הסיפורים של חטא העגל, ומציע פענוח למילה "ברע" בעזרת ההקבלה.

אינדקס: משה; אהרן; חטא העגל; שמות;

על הקושי בהבנת הביטוי "כי ברע הוא" יעידו המפרשים, שמצאו צורך לפרשו. אלא שמעיקרא לא הוציאו את המלה "ברע" מפשוטה, אלא תמהו על ניסוחו של הביטוי ויישבו את תמיהתם בהנחה, שהביטוי הוא מעין מקרא קצר, שהשלימוהו: "בדרך רע הם הולכין תמיד" (רש"י), "שכבר הן בענין רע, נצמדים לגילולי מצרים" (ספורנו), (Revised Standard Version) They are set on evil, "בתוך הרע הוא שרוי" (עמוס חכם, "דעת מקרא"), ובאחרונה הוצע על ידי דוד בן רפאל חיים הכהן פתרון על פי הערבית, לפיו אין המלה "ברע" צירוף של מלת היחס "ב" עם השם "רע", אלא שם תואר "ברע" במשמע נדיב. יוצא ש"כי ברע הוא" = כי נדיב הוא, ונימוקיו עמו.

הדברים שלהלן אין כוונתם להוסיף על הפירושים, אלא להציע שיטה, שתסייע לנו להבין את הביטוי, שהכתוב שם בפי אהרן.

עלינו לשים לב, שעשיית העגל תוארה פעמיים: פעם אחת על ידי המספר, והוא תיאור אובייקטיבי, בפס' א-ז, ופעם אחת בפי אהרן, והוא תיאור סובייקטיבי, בפס' כא-כד. ומסתבר שהכתוב לא שם דברים בפי אהרן כדי להוסיף אינפורמציה לקורא - כי זו כבר נמסרה לו בתיאור הראשון - אלא כדי לצייר את התנהגותו של אהרן במצב הנתון. העמדת התיאורים שורה מול שורה תסייע לנו להבחין בהבדלים שביניהם:

שמות ל"ב, א-ז
ויקהל העם על אהרן
ויאמרו אליו:
קום עשה לנו אלהים -
כי זה משה האיש -
לא ידענו מה היה לו.
ויאמר אליהם אהרן:
פרקו נזמי הזהב
אשר באזני נשיכם, בניכם ובנותיכם
והביאו לי!
ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב -
ויביאו אל אהרן
ויקח מידם.
ויצר אתו בחרט
ויעשהו עגל מסכה.
ויאמרו: אלה אלוהיך ישראל
אשר העלוך מארץ מצרים!
וירא אהרן, ויבן מזבח לפניו.
ויקרא אהרן ויאמר: חג לה' מחר!
כא-כד
אתה ידעת את העם כי ברע הוא
ויאמרו לי:
עשה לנו אלהים -
כי זה משה האיש -
לא ידענו מה היה לו.
ואומר להם:
למי זהב,
התפרקו!


ויתנו לי.

ואשליכהו באש
ויצא העגל הזה.





בולטת מגמת אהרן להעלים את חלקו בעידוד העם להביא זהב לעשיית העגל, ואת חלקו בעשיית העגל. אחר שתיאר את תביעת העם כלשונה, לא הביא את כל דבריו אל העם, אלא קיצר: "ואמר להם: למי זהב, התפרקו!". ולא סיפר, שאמר: "והביאו לי!", והסתפק ב"ויתנו לי" - במקביל ל"ויביאו אל אהרן" - כאילו מיוזמתם נתנו לו. ולא אמר "ואקח מידם", אף על פי שלקח מידם, ככתוב בשורה המקבילה. ולא תיאר את שקידתו בעשיית העגל - כפי שתוארה למעלה: "ויצר אתו בחרט, ויעשהו עגל מסכה" - אלא אמר: "ואשליכהו באש, ויצא העגל הזה" - כאילו מעצמו נעשה. והעלים לגמרי את יוזמתו בבניית המזבח ובעשיית החג לכבוד העגל.

לענייננו חשוב לסכם לפי שעה: כשאהרן עמד נבוך מול משה, אשר האשימו בהחטאת העם, הוא התאמץ להדגיש את חלקו של העם בחטא מחד, ולהעלים את חלקו שלו ככל האפשר מאידך.


הוא פתח את דבריו במשפט "אתה ידעת את העם, כי ברע הוא", והוא כאומר: אם סבור אתה, משה, שאני הוא שהבאתי על העם חטאה גדולה, וכי העם נקי - דע לך, "כי ברע הוא". ומסתבר שלא השלים את מה שביקש לומר, כי היה נבוך, לכן חזר והחל לתאר את מהלך האירועים מתחילתם: "ויאמרו לי" וגו'.

ואנו נשים לב, שהשורה "...העם, כי ברע הוא" מקבילה לשורה "ויקהל העם על אהרן" שבתיאור האובייקטיבי. ונעיר, שהצירוף "נקהל על-" מתאר בכל מקום (מלבד יח' לח, ז) אסיפת עם מאיימת (ראה במדבר ט"ז, ג; י"ז, ז; כ', ב; יהושע כ"ב, י"ב (כאן משמש הצירוף "נקהל אל-" במשמע "נקהל על-"); ירמיה כ"ז, ט), וגם כאן מתוארת התקהלות מאיימת, שאהרן חשש ממנה, ופעל כפי שפעל. ומסתבר שבאומרו "כי ברע הוא" ביקש לתאר את התקהלות העם אליו.

משה לא קיבל את תשובת אחיו, שביקש להעביר את האשמה על העם, גם אם ראה את העם שאומנם פרוע הוא, כי לדעתו אהרן הוא שפרעו. לכן התעלם מתשובתו וממנו עצמו, ופנה בקריאה אל העם: "מי לה' - אלי!" (כה-כו).


תגובתו של מחבר המאמר

במסגרת של תגובה על תגובה לא אוכל, כמובן, להיכנס לתשובה מפורטת. אסתפק, איפוא, בכמה הערות קצרות:

ראשית, המקרה שלפנינו אינו מקרה בודד של תיאור חוזר על מעשה שהיה, גם אליעזר עבד אברהם מתאר את סיפור פגישתו עם רבקה, וגם שם הפרטים אינם זהים במאת האחוזים בשני התיאורים, על אף העובדה ששני התיאורים הם תיאוריו של אותו אדם. האם ניתן להסיק מכך שאחד התיאורים הוא אובייקטיבי והשני סובייקטיבי?

שנית, אשמח לדעת על סמך מה מחליט מר אהוביה שהשורה "...העם כי ברע הוא, מקבילה לשורה ויקהל העם על אהרן". היכן כאן ההקבלה?

מר אהוביה אינו עונה על השאלה הפשוטה הנשאלת כמעט מאליה: מה רע בעם הזה שאומרים לו להתפרק מזהבו והוא עושה זאת ללא התנגדות?

לבסוף, הפנייה "אתה ידעת" היא פניה של שאלה. אחרת היה אהרן פונה ואומר "אתה יודע" או "אדוני יודע", ממש באותו נוסח שיעקב פונה לעשו ואומר לו:
"אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי" (בראשית ל"ג, יג).
מכל מקום "שבעים פנים לתורה" והמעיין בפרשה יאמץ את הפירוש הנראה בעיניו.