ירושת עלי

קטעים

שמואל א' א א-ג, בראשית, כט-ל

פרץ סגל

בית מקרא קג, טבת תשמ"ח



תמצית: במאמר זה עורך המחבר השוואה בין סיפוריהן של חנה ושל רחל. שתי הנשים עקרות אולם תגובותיהן למצבן הפוכות. באופן דומה ניתן להשוות את סיפור בניהם - יוסף ושמואל. יוסף נבחר על פני אחיו ושמואל במקום בני עלי. גם כאן, התגובות למצב הפוכות זו מזו.

אינדקס: שמואל א', בראשית, חנה, שמואל, רחל, יוסף

אציע להלן את הסיפור בשמואל א': א', ב', יא-כו, ג כ"סיפור בבואה" של הסיפור המוכר בבראשית כ"ט ל-ל', כד, ל"ז, א-יא.


נקודת המוצא של הסיפור בשני המקורות דומה. שתי הנשים של יעקב ושל אלקנה צרות זו לזו, כזה כן זה יעקב אוהב את רחל העקרה ומתנכר ללאה היולדת לו בנים וכמוהו אלקנה אוהב את חנה אף על פי שאין לו בנים ממנה ומעדיפה על פני פנינה שילדה לו:

הסיפור המוכר בבראשית
(1) "ויאהב גם את רחל מלאה


(2) "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח
רחמה ורחל עקרה"
הסיפור בשמואל
"ונתן לפננה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות
ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את חנה אהב.

"ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים... וה'
סגר רחמה"
במצב זה לאה מבקשת לקנות בבניה את אהבת בעלה בקוותה כי ברכת ה' תעזור להשיבו אליה, פנינה לעומתה מקניאה בבניה את צרתה:

(3) "ותהר לאה ותלד בן... כי ראה ה'
בעניי כי עתה יאהבני אישי... ותלד בן...
כי שמע ה' כי שנואה אנוכי... ותלד בן...
הפעם אודה את ה'... ותלד בן... נתן
אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי
לאישי... ותלד בן... זבדני אלקים אתי
זבד טוב הפעם יזבלני אישי..."
(3) "וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעמה
כי סגר ה' בעד רחמה.
וכן יעשה שנה בשנה ... כן תכעסנה"





ברם, רחל היא שמתקנאת בצרתה ומתרעמת על בעלה, לעומתה חנה כובשת את מרי נפשה:

(4) "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב
ותקנא רחל באחתה, ותאמר אל יעקב:
הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי".
(4) "ותבכה ולא תאכל"


בהתאמה לכך יעקב מגיב ברוגזה על הטרוניה של רחל על דברים שאינם בשליטת בשר ודם, לעומתו אלקנה מנסה לפייס את חנה המפנימה את מר גורלה:

(5) ויחר אף יעקב ברחל, ויאמר:
התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן"
"ותבכה ולא תאכל"

התנהגותן של רחל וחנה ממשיכה להיות מהופכת, רחל מבקשת להנקם מאחותה באמצעות אמתה, לעומתה חנה שואלת לחסד מאת ה':

(6) "הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על
ברכי ואבנה אנכי ממנה... ותאמר רחל
דנני אלהים וגם שמע בקלי ויתן לי בן...
נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי גם
יכלתי....

(6) "והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה
תבכה ותדר נדר ותאמר: ה' צבאות, אם
ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא
תשכח את אמתך ונתת לאמתך זרע
אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו.... ופניה
לא היו לה עוד"
בנקודה זו המספר מקרב את שני הסיפורים, באותה לשון שה' שמע את תלונת רחל ונענה הוא מקבל את תפילת חנה:

(7) "ויזכר ה' את רחל וישמע אליה
אלהים ויפתח את רחמה ותלד בן..."
(7) "ויזכרה ה'...
ותהר חנה ותלד בן...."
אף עתה רחל רואה בבן את נקמתה החלקית בצרתה, בעוד אשר חנה רואה בבנה שאלה מה' ומילוי כל משאלתה ורק עלי שב לברכה בדבר ה':

(8) "...ותאמר אסף אלהים את חרפתי;
ותקרא את שמו יוסף, לאמר: יסף ה' לי
בן אחר"




"ותקרא את שמו שמואל כי מה'
שאלתיו... אל הנער הזה התפללתי,
ויתן ה' לי את שאלתי מעמו וגם אנכי
השאלתהו לה'.. וברך עלי את אלקנה
ואת אשתו, ואמר: ישם ה' לך זרע מן
האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל
ה'"
אולם בסיפור מעשה זה לא נסתיימה השלשלת ומעשה אמהות סימן לבנים, יוסף (בראשית, ל"ז) ושמואל (שמו"א, ב', יא-כו, ג'). המקרא אומר על יוסף "והוא נער" וכך מכונה גם שמואל "והנער נער". יוסף הוא הבן הנבחר ולכן: "ועשה לו [אביו] כתנת פסים". וכך גם מתייחד שמואל: "ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה". ברם, יוסף בדרך שהתוותה לו אמו על מנת לממש את בחירותו מאחיו: "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" ומביא עליו את שנאתם: "ולא יכלו דברו לשלם"; לעומתו שמואל אינו מבקש להתעלות על מעמדו למרות העובדות בשטח: "ובני עלי בני בליעל לא ידעו את ה'... ושמע [עלי] את כל אשר יעשון בניו.. והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים". לפיכך, כאשר דבר ה' נגלה אליהם בלי שהם עצמם מכירים בכך, אצל יוסף "ויחלם יוסף חלם ויגד לאחיו... ואביו שמר את הדבר" יוסף מנצל את חלומותיו להדגשת עדיפותו על אחיו הטוענים כלפיו: "המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו". אך אצל שמואל: "ויקרא ה' אל שמואל, ויאמר: הנני; וירץ אל עלי, ויאמר: הנני, כי קראת לי... ושמואל טרם ידע את ה'...", הוא מתאמץ להסתיר את דבר ה': "ושמואל ירא מהגיד את המראה אל עלי", אף על פי שהדברים מחוורים לעלי: "ויאמר: ה' הוא הטוב בעינו יעשה".

לפי הדגם המוצע ניתן אפוא לראות כי מבנה אחד קושר את מעשה העריכה של היחידה הספרותית בראש ספר שמואל. בראשיתה ציין המספר המקראי את דמותה של חנה המייעדת את בנה לרשת את עלי כתמונת בבואתה של רחל השואפת לכך שיוצא ירכה ירש את יעקב. כלומר, בבואו להנגיד ביניהן משווה הוא לרחל קווי אופי שליליים שיסודם בתכונות אנושיות טבעיות כדי להאיר בהשתקפות בבואתה של חנה בעלת המידות התרומיות המתעלה על המציאות הטבעית. בהתאמה, הלכותיהן של האמהות הן שהתוו את דרכם של הבנים. בדומה ליוסף בטרם נולד נועד שמואל לרשת את מקומו של עלי על פני בניו, על כן חזר המספר בהמשך "סיפור הבבואה" לתקדים של הורשת הבכורה ליוסף על פני אחיו כדי לתאר את אופן מימוש ייעודו של שמואל והקדשתו במקום בני עלי לשרת במשכן ה' ולקרוא בשמו:
"וידע כל איש ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל נביא לה' ... כי נגלה ה' אל שמואל בשלו בדבר ה' ".