מאמרי אמונת עתיך - עלון מס' 17

לתוכן הגיליון

סיון - תמוז תשנ"ז

 
 

הרב צבי שורץ

 

הביכורים - אחרית כראשית

 

    הקדמה

    מצוות הביכורים שונה משאר המצוות התלויות בארץ (ולפי התוס' ב"ב פא ע"א נחשבים הביכורים כמצוות הגוף ולא כמצוה התלויה בארץ). ושוני זה בא לידי ביטוי במספר הלכות:

    א מצוות ביכורים נתייחדה בכך שנתווסף לעצם ההפרשה חובה לקרוא פרשה שלמה (פרשת הביכורים, דברים כו ה-י), מה שלא מצאנו בהפרשת תרו"מ.

    ב. מגוון הפירות שחייבים להפריש מהם ביכורים מצומצם בהרבה מזה שמצאנו במצוות הפרשת תרו"מ או במתנות עניים:

1. חובת הביכורים היא רק משבעת המינים.

2. גם מתוך שבעת המינים "אין מביאים לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים". וכן "אין מביאים ביכורים מן המשקים, חוץ מזיתים וענבים בלבד" (רמב"ם הל' ביכורים פ"ב ה"ג-ה"ד).

    לעומת זאת שאר המצוות התלויות בארץ הם מכל תנובות השדה, כגון בתרו"מ ומתנות עניים, או מכל פירות האילן, באיסור ערלה וכדו'.

    ג. יש במצוות הביכורים סממנים של קרבן: "נמצאת אומר שהביכורים טעונים שבעה דברים: הבאת מקום וכלי וקריאה וקרבן ושיר ותנופה ולינה שם בירושלים" (רמב"ם הלכות ביכורים פרק ג' הלכה י"ד).

    וכן "הביכורים ניתנים לאנשי משמר והם מחלקים אותם ביניהן כקדשי המקדש" (שם פ"ג ה"א).

    מלבד זאת נעשית המצוה בעסק גדול, בהידור מיוחד ובקהל רב, כפי שמתואר בפירוט במשניות במסכת ביכורים.

    השאלה היא א"כ, מדוע נשתנתה מצוה זו משאר המצוות התלויות בארץ?

 

    1. ביכורי קין והבל

    בפרשת בראשית מוצאים אנו את קרבן הביכורים הראשון:

"ויהי מקץ ימים, ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן" (בראשית ד ג-ד).

    ובתרגום יונתן בן עוזיאל נאמר:

"והוה מסוף יומיא בארבֵּסר בניסן ואייתי קין מאיבא דארעא מזדרע כיתנא קרבן בכוריא קדם ה'. "

    בהבדל שבין "ביכורי" קין ל"בכורות" הבל יתכן שטמונה הסיבה מדוע שעה ה' אל הבל ואל מנחתו ולא שעה אל קין ואל מנחתו. קין הביא מפרי האדמה, ורש"י מפרש: "מן הגרוע". וכך מובא במדרש (ב"ר פר' כב פיס' ה) שהביא מן הפסולת, וממשיל את קין לאריס רע, "שהיה אוכל את הבכורות ומכבד למלך את הסייפות". כל ענינם של הביכורים הוא להביא את המשובח ואת השמן - "מראשית כל פרי האדמה"; וקין הביא מן הפסולת - מפרי האדמה, ולא מן הראשית; לעומת הבל שהביא מבכורות צאנו ומחלביהן. כמו כן, בניגוד לקין שהביא מזרע הפשתן, הרי חובת הביכורים היא להביא דווקא מפרי העץ ודווקא מן המשובחים שבהם - משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י; ואף מהם, מן המשובחים ולא מן הגרועים.

    נמצאנו למדים שהביכורים הבאים מן הראשית מהווים תיקון למנחה הראשונה שנדחתה; ולכן יש בהם סממנים של קרבן, כדי לתקן את הקרבן שלא התקבל.

    להלן נראה יסודות נוספים במצוות הביכורים, וכיצד מתקנים הם את חטאי בראשית: חטא אדם ומנחת קין.

 

    2. מעצרת ועד החג ומן החג ועד חנוכה

    נאמר במדרש (ב"ר פר' כב פיס' ד):

""ויהי מקץ ימים ויבא קין" - ר"א אומר: בתשרי נברא העולם. ר' יהושע אומר: בניסן נברא העולם. מאן דאמר בתשרי נברא העולם, עשה הבל קיים (חי) מן החג ועד חנוכה. מאן דאמר בניסן נברא העולם, עשה הבל קיים (חי) מן הפסח ועד עצרת. "

    ונתקשו המפרשים בביאור מאמר זה. מה המיוחד בזמן זה של חנוכה ועצרת? יש שביארו ש"מקץ" משמע בסוף זמן מסוים - ובחנוכה ובעצרת ישנו שינוי בעונות השנה; בחנוכה מתחיל עיקרו של החורף, ובעצרת מסתיים האביב ומתחיל הקיץ. אולם לפי המבואר לעיל יש לפרש בצורה שונה. כאמור, חטאו של קין היה שלא הביא ביכורים ראויים דווקא בזמן הבאת הביכורים. זמן זה הוא כפי הנאמר במשנה (ביכורים פ"א מ"ו) "מעצרת ועד החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא". לכן כתב המדרש שהבל חי מן החג ועד חנוכה.

    ולפי התרגום יונתן שהובא לעיל היו ביכורים אלו מנחת העומר שנקראת ביכורים (ויקרא ב יד) "ואם תקריב מנחת ביכורים לה' אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך", וברש"י: "במנחת העומר הכתוב מדבר". והתאריך ארבעה עשר בניסן, שהוא זמן ביכורי השעורים, קרוב מאוד לששה עשר בניסן, שבו מקריבים את מנחת העומר בביהמ"ק. זהו גם הזמן שבו גדלים שבעת המינים שמהם מביאים ביכורים. עצרת הוא זמן ביכורי החיטים, וחנוכה הוא סיום עונת הזיתים.

 

    3. וענית ואמרת לפני ה' א-להיך

    מצוות הביכורים נתייחדה בכך שמלבד מצוות ההפרשה נתווספה לה מצוות קריאה - "וענית ואמרת". גם בנקודה זו אפשר לראות במצוות הביכורים תיקונו של חטא קין. נאמר בתורה (בראשית ד ח): "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו", ובשל כך מגורש הוא מעל פני האדמה להיות נע ונד בארץ - "ויצא קין מלפני  ה' - היא ארץ הקודש אשר נקראת לפני ה'" (כוזרי מאמר ב סי' יד).

    בין קין להבל היה קשר לקוי של דיבור, והתורה אינה מגלה מה דיברו; כי כל מעלתו של הדיבור היא בהיותו מחבר בין בני אדם, ואילו כאן היו דיבורים של ריב ומדון. כדי לתקן את חטאו של קין ועל מנת לחזור לארץ הקודש - מביא בעל הביכורים בתחילת בואו אל הארץ ממבחר הארץ ואומר מקרא ביכורים: 

    תחת "ויבא קין מפרי האדמה" - "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה".

    תחת "ויהי בהיותם בשדה" - "והיה כי תבא אל הארץ".

    תחת דיבורו הלקוי של קין "ויאמר קין" - "וענית ואמרת לפני ה' א-להיך".

    ותחת "ויצא קין מלפני ה'" שגורש מן הארץ - "וענית ואמרת לפני ה' א-להיך".

 

    4. חטא - וידוי

    כתב הרמב"ם (הל' ביכורים פ"ג ה"י):

"מצוות עשה להתוודות על הביכורים במקדש בשעה שמביאם..."

    הרמב"ם השתמש בביטוי "להתוודות" כפי שכתב גם בהל' תשובה (פ"א). משתמע א"כ שיש בהבאת הביכורים ובקריאת הפרשה תיקון ווידוי על חטאי העבר. ולאור האמור הדבר מובן - הבאת המנחה ע"י קין נחשבת לחטא, וכשנדחתה מנחתו ונפלו פניו, נאמר לו: "הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ." הרי שקין צריך להטיב את מעשיו ולא להמשיך לחטוא עוד בזלזול ובהבאת מתנות פחותות ערך.

    הביכורים מהווים תיקון וכפרה, ויש בהם סממנים של תשובה. ההבאה אל המקדש, מקום הכפרה, סממני הקרבן שיש בביכורים ואמירת מקרא ביכורים - הם התשובה הראויה לחטאו של קין. לפי זה גם תובן סמיכות פרשת וידוי מעשרות למקרא ביכורים הנחשב גם הוא כווידוי.

 

    5. אחרית כראשית

    מצוות הביכורים ווידוי מעשרות הן מן המצוות האחרונות שבתורה, וכדברי הרמב"ן (דברים כו טז):

"הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש את כל המצוות אשר ציוה אותו ה' לחדש להם, ולכך אמר "היום הזה ה' א-להיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים", כי כבר השלמתי לך הכל. "

    (את הקושי בדברי רמב"ן אלו שלא הזכיר את כתיבת ספר תורה ומצוות הקהל, ולשטתו - גם את מצוות התשובה - מיישב הרב י. שביב ב"מגדים" (יב), שהרמב"ן התכוון רק למצוות פרטיות ולא למצוות כוללות).

    גם בתורה שבעל פה נמצאת מסכת ביכורים בסיומו של סדר זרעים, אף שהיא הראשונה למצוות הארץ "ואין להקדים תרומה לביכורים" (תרומות פ"ג). יתכן שהתורה מסיימת במצוות אלו כדי לסגור את המעגל שנפתח עם חטאי אדם וקין וקללת האדמה, וכאן מופיע תיקון החטא ע"י הבאת המבחר שבפירות הארץ, ולבסוף גם ברכת האדמה "וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש"

 

    6. וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים

    ספר העיקרים (מאמר ג פרק טו) מסביר את חטאו של קין בכך שהביא קרבן מן הצומח ולא מן החי כי לא רצה לשפוך דם בע"ח. כשהתברר לו שה' קיבל את מנחת הבל שהביא מן החי, הסיק מכך שאין בהריגת אדם חטא גדול כפי ששפיכת דם בע"ח אינה אסורה. ביסוד הדברים אכן צדק קין כשסבר שגם שפיכת דם בע"ח יש בה מן הגנאי, אולם העולם באותה עת לא הגיע עדיין למדרגה של הסרת האלימות מלב בני אדם. לכן עד לתיקון עולם שלם יש להבדיל בצורה ברורה, שאת דמם של בע"ח מותר לשפוך ואילו דם האדם נאסר בכל צורה שהיא. לעתיד לבוא, כשיגיע העולם לדרגה של "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה'" (ישעיהו יא, ט) - ייאסר להביא קרבן מן החי, ורק קרבן מנחה מן הצומח יהיה אפשר להקריב וכך כתב מרן הרב קוק זצ"ל בסידורו (עולת ראיה ח"א עמ' רצב):

"...לעתיד לבוא, שפע הדעת יתפשט ויחדור אפילו בבעלי החיים... וההקרבה שתהיה אז של מנחה - מהצומח - תערב לה' כימי עולם וכשנים קדמוניות."

    הביכורים, שהם מן הצומח, מהווים תיקון לחטאו של קין, אולם בכוונה טהורה וללא שמץ של אכזריות כלפי בע"ח ובני אדם; והם רומזים על אחרית הימים, שהקרבנות יבואו מן הצומח ולא מן החי.

    וכך נאמר במדרש הגדול (בראשית) על הפס' "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו":

"לפי שהביא קרבנו מן המובחר בעין טובה, ערב קרבנו להקב"ה, ועליו הוא אומר "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות".

    הרי שיש במנחת הביכורים העתידית גם מיסוד הנצח של הבל וכוונתו הטהורה, וגם מיסוד מנחתו של קין שהביא מן הצומח.

 

    7. זריזות ועצלות

    בפירוש התוס' (בשם הר' יוסף בכור שור) כתב שהקב"ה לא שעה אל מנחת קין כיון שהוא הביא את המנחה רק לאחר שהיה שָּׂבֵעַ. כדכתיב "ויהי מקץ ימים ויבא קין". לעומת זאת, הבל הביא מ"בכורות" כלומר לפני שנהנה וטעם (וכ"כ הרא"ש והחזקוני: עי' תורה שלמה בראשית פרק ד אות מ ובהערות).

    חטאו של קין היה בהבאה מאוחרת, ולכן תיקון חטא זה הוא להביא את הביכורים לפני מצוות הארץ האחרות, ומיד עם הגידולים הראשונים אחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה "והיה כי תבא אל הארץ, ולקחת...".

 

    8. חטאי בראשית

    במסכת סוטה (פ"ז מ"א - מ"ג) מובאות מצוות שיכולות להיאמר בכל לשון, אולם ישנן מצוות שנאמרות רק בלשון הקודש. ומקרא ביכורים נאמר רק בלשון הקודש.

    עד לחטא דור הפלגה היתה כל הארץ "שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית יא א), וזו היתה לשון הקודש, שהיא לשון יחידו של עולם. מצוות הביכורים, הנאמרת רק בלשון הקודש, באה להחזיר את האדם למצב שלפני בלבול הלשונות, וכפי שדיבר אדם הראשון בגן עדן. "וענית ואמרת" - בלשון הקודש.

    אדם הראשון נקרא בפי חז"ל "כפוי טובה" (ע"ז ה ע"א) משום שבמקום להודות בחטאו גילגל מעליו את האשמה באומרו "האשה אשר נתת עמדי". לעומת זאת, האיכר היהודי, המביא את הביכורים לאחר ארבע עשרה שנה של כיבוש וחלוקת הארץ, ובידו מבחר הפירות ולבו מלא על גדותיו תודה - מגולל בדבריו את כל הטובה שעשה ה' עם עם ישראל, שהוציאם ממצרים עד שהגיעו לארץ. הוא אינו מסתפק רק בהכרת הטוב בלבו, אלא אומר בפיו, וכדברי רש"י: "ואמרת - שאינך כפוי טובה".

 

    9. חיטה, גפן ותאנה

    לפי חז"ל היה עץ הדעת חיטה, גפן או תאנה (ברכות מ ע"א). המשותף לזיהויים אלו - שהם כולם משבעת המינים, ומכאן יותר מרמז שגן העדן הוא ארץ ישראל, ארץ נחלי מים וארץ חיטה וגפן ותאנה. לכן התיקון לחטא אדם הראשון הוא לבוא אל הארץ ולהביא את ביכורי שבעת המינים לבית המקדש. רמז נוסף אפשר לראות בגפן ובתאנה המסמלים את חיי הרווחה והשלווה, וכתיקון לגירוש האדם מגן העדן אמור העם לשבת "איש תחת גפנו ותחת תאנתו".

 

    סיכום

    הביכורים נקראים ראשית "ראשית ביכורי אדמתך תביא אל בית ה' א‑להיך" ומן המצוות התלויות בארץ הם המצוה הראשונה, שנוהגת כבר במחובר וקודמת אף לתרומה שמובאת מן התלוש (תרומות פ"ג). בתחילת הכניסה לארץ ישנה הזדמנות להתחיל לבנות עולם חדש ו"בראשיתי", שיש בו מן הניחוח של אחרית הימים. חטאי ה"בראשית" של קין ואדם גרמו לגלות, לעונש ולקללת האדמה; תיקון הראשית ע"י הבאת הביכורים כקרבן מנחה מן הצומח ומן המיטב - יביא את העם לשכון לבטח בארצו ולברך את עם ישראל ואת האדמה כימי אדם הראשון בגן עדן לפני החטא.