קין, למך ואחריתם

בראשית ד-ה

אהרן גפן

הגיגי הגבעה, ג', תשנ"ה
(הודפס ללא ההערות)



תקציר: חטאו של קין ועונשו על פי עיון במדרשים ובפרשנים.

מילות מפתח:
קין, למך

פרק ד' בספר בראשית פותח בהולדת קין והבל ומסיים בהולדת שת. שת נולד לאדם ותופס את מקום הבל, שקין הרגו. הוא מוליד את אנוש, ו"אז הוחל לקרוא בשם ה" (ד, כה). בבראשית רבה דרש ר' סימון, ש"הוחל לקרוא" הוא לשון מרד, מכאן ואילך מרדו בקב"ה והיו עובדים עבודה זרה, וסוף עבודה זרה להטביע את העולם במים, היינו במבול.

הבנים הראשונים של אדם, קין והבל, נהרגו. קין הרג את הבל ובמעשה זה הוא גלגל על עצמו מיתה. "מחטייה שלהבל נהרג קין. לב' אילנות שהיו סמוכין זה לזה, פכרה רוח אחד מהם ונפל על חבירו ופרכו, כך תחת הבל כי הרגו קין". קין נהרג, כי הוא חטא בהריגת הבל. בן בנו של אדם, אנוש, הוחל בימיו למרוד בה', ובני הבנים ייספו בדור עשירי במבול.

פרק זה נחלק לענייניו על ידי ריתמיקה פנימית: "והאדם ידע את חוה אשתו" (פסוק א'), "וידע קין את אשתו" (פסוק י"ז), "וידע אדם עוד את אשתו" (פסוק ע"ה). בין "והאדם ידע את חוה אשתו" ל"וידע קין את אשתו" נפל בעולם הרצח הראשון וקנה הרוצח את עונשו הראוי לו מיד ה'; ובין "וידע קין" ל"וידע אדם עוד את אשתו" נעלמו להם קין ותולדותיו; ובין "וידע אדם עוד את אשתו" ועד סוף הפרק הקים אדם שוב את זרעו. הניסיון הראשון של אדם נכשל מחמת עניינים שבין אדם לחברו, הניסיון השני של אדם אף הוא אינו מבשר טוב בעניינים שבין אדם למקום.

קין הרג את הבל וביקש להעלים את חטאו. אחר כך התלונן על גודל עונשווטען, שכל מוצאו יהרגהו (ד, יד). הקב"ה לא ענש את קין בהריגה, אלא קבע שהוא יהיה נע ונד, לא תוסיף האדמה לתת לו מכוחה, וגם ארור יהיה מן האדמה. המגורש מן היישוב, הצריך לנוע ולנוד, אין לו הגנה ואין עליו שמירת אל, הוא מאוים בכל מקום ומקום וקרוב להריגה. ולכן כשהקב"ה שמע את טענת קין, הוא פסק: "לכן כל הורג קין שבעתים יוקם", ושם לו אות שלא יהרגוהו (ד, סו).

שתי פעמים בא הביטוי "שבעתיים יוקם" בפרק: פעם ראשונה אמרו ה', ופעם שנייה למך, שהיה שביעי לקין. למך פונה לנשותיו ואומר להן: "שמען קולי... כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי כי שבעתיים יקם קין ולמך שבעים ושבעה" (ד, כד). כאמור, במקום זה בין סוף דברי למך לנשותיו ובין הולדת שת נעלמת שושלתו של קין. העלמה זו מתבררת בפרק הבא, שבו התורה מספרת את תולדות אדם המשתלשלים משת. הם מתוארים בלשון קבועה למדי, פלוני נולד לאביו, הוליד את בנו בשנת כך וכך לחייו, ואחר כך מצויינים שאר שנות חייו ויתר תולדותיו. על קין ותולדותיו ועל למך ותולדותיו אין שומעים עוד דבר, ולא עוד אלא שבפרק ד' בתיאור קין ותולדותיו עד ללמך תופסת התורה לשון מקמצת: פלוני הוליד את פלוני ולא עוד, מרחיבים מעט על למך ובניו ועל למך ונשותיו. אין לטעות ולומר, שהתורה שכחה את צאצאי קין או הזניחתם, היא כיוונה להתעלם מהם, וביקשה לגזור עליהם שכחה מכוונת. במדרש דרשו:
אלה תולדות אדם, אין הראשונים תולדות, למה שהם כלים במים דאמר ר' יהושע בן לוי כל השמות הללו לשון מרדות הן, עירד טורדן אני מן העולם [מחויאל מוחן אני מן העולם, מתושאל מתישן אני מן העולם, מה לי ללמך ולתולדותיו].
קין וצאצאיו
במדרש בראשית רבה דרשו את מעשיהם הרעים של קין וצאצאיו.הפסוקים שבין "וידע קין" ועד "וידע אדם" אינם מפורטים בתורה פירוט רב, להוציא מעשי בני למך ופרשת למך ונשותיו. כמעט כל צאצאיו נדרשים לגנאי בבראשית רבה. על ניסיונות הבנייה של קין וקריאת שמות הערים בשם הבנים ולזכרם דרשו ר' יודן ור' פנחס, שהמחשבה אינה מתקיימת והבנייה נעשית להם לקבר. בלקיחת שתי נשים ראה ר' עזריה בשם ר' יהודה מעשה הדומה לאנשי דור המבול. בימי יבל, אבי יושב אהל ומקנה, היו מקנאין להקב"ה ועובדים עבודה זרה בסתר; ותובל קין שיכלל לדעת ר' יהושע בן לוי את כלי ההריגה, שקין החל בה. הפנייה של קין לנשותיו נדרשת גם היא בדרך מפתיעה:
"ר' יוסי בר' חנינה אמר:
תבען לתשמיש, אמרו לו למחר מבול בא, נהיה פרות ורבות למארה.
אמר להן: כי איש הרגתי לפצעי שיבואו לי פצעים בשבילו, וילד לחברותי, שיבואו עלי חבורות, אתמהא. קין הרג ונתלה לו שבעה דורות, אני שלא הרגתי אינו דין שיתלה לי שבעים ושבעה".
בתורה אנו קוראים רק את דברי למך לנשותיו, לא מסופר מה אמרו לו נשותיו.המדרש מרחיב את המריבה שנפלה בין למך לנשותיו ומפנה את המריבה לעניין שונה מן המסופר בתורה, ועושה את למך למשיב על דבריהן ולא לאומר להן אמירה של חינם. שכן על מה ולמה יאמר למך לנשותיו דברים אלה. הוא רצה להוליד עוד בנים ובנות והן סירבו.

טענה קשה הייתה להן, העולם יחרב במבול, ולמה לנו כל המאמץ של ההריון והלידה. מדבריהן נשמע הד לקיצן, ודרשה זו מצטרפת לכל הגנאי שדרשו על שושלת קין.

עתה משהורחב הרקע לדברי למך, ברורה תשובתו. הוא השיב להם, לא עשיתי דבר שבגללו צריך אני או זרעי להיפגע. קין הרג ותלו לו את עונשו שבעה דורות, אני איני צריך לדאוג כלל, כי לא הרגתי. על דברי למך הגיב רבי במדרש שם ואמר, "הרי זה קל וחומר שלחשך אם כן מהיכן הקב"ה מגבה שטר חובו". אין לומר, אני שלא עשיתי לא איענש. עתיד הקב"ה לגבות את החוב, שחבו לו בני אדם במעשיהם, בין אם הם עשו ובין אם אבותיהם עשו. ואם העונש לא ייגבה עכשיו יגבהו הקב"ה בדור המבול. למך לא צדק בדבריו, לדעת רבי צדקו נשותיו. ואם אין אנו שומעים על הולדת בנים ובנות נוספים ללמך, צריכים אנו להסיק שנשותיו עמדו בסירובן להעמיד עוד תולדות.

המלים שלמך אמרן "כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי" ברורות ופשוטות, הרגתי איש והרגתי ילד; אבל המדרש עשה אותן כמין משפט רטורי: האם הרגתי איש או ילד? ואם כן יש לשאול היכן הוקם קין? היכן נתממש "כי שבעתים יקם קין? היכן מלאו שבעה דורות שבסופן נקם הבל את מותו בהריגת קין? מות קין אולי לא פורש, אבל דברי רבי שטענת למך לנשותיו הוא קל וחומר של חשך נותנים בידינו את התשובה לשאלות. למך לא ניצח את נשותיו בטענתו, נשותיו נצחוהו והן הביאו סוף על שושלתו של קין בסוף שבעה דורות על ידי סירובן ללדת. כאן נשברת שושלתו של קין, ובפסוק הבא מוקמת שושלתו האחרת של אדם: אדם, שת ואנוש. שבר זה מתאחה כביכול במדרש במפגש הבא:
אמר להן [למך] תא נזיל גבי אדם [באו נלך אצל אדם] אזלון [הלכו]. אמר להם עשו שלכם שהקב"ה עושה את שלו, אמרו ליה אסיה אסיה אסי חוגרתך [= רופא, רופא, רפא צליעתך], כלום פירשת מחוה הרי ק"ל שנה אלא שלא תעמיד ממנה זרע, אתמהא. כיון ששמע כן נזקק להעמיד תולדות מיד "וידע אדם עוד".
אדם, שנתבקש להכריע בין למך לנשותיו, נטה לדעת למך, אבל הוא נתפס בקלקלת עצמו. הוא פרש מאשתו, ואי אפשר שהפורש מהעמדת תולדות יצדיק את הטוען להעמדת תולדות נגד המתנגדות לכך. אין אדם מצדיק דעה אחת, כשהוא עושה את היפוכה. דברי למך לנשותיו והולדת בניו של אדם אינם קשורים בתורה אלא בקשר של סמיכות מקום, אבל המדרש הפגישם פגישה של ממש. פגישה זו מדגישה את עמידת נשות למך על דעתן ואת הליכת אדם מדעתו. הן עמדו על דעתן שלא ללדת עוד, והוא הלך מדעתו שלא להוליד עוד. עמידת הנשים על דעתן שלא ללדת עוד, היא הנקמה שנוקם קין.

המריבה שבין למך לנשותיו מוצגת בדרך זו גם במדרש תנחומא הנדפס, אלא שיש בו שינויים רבים, וזה לשונו:
וכיצד נהרג קין? נעשה מלאך המות ק"ל שנה והוא נע ונד בקללה.
למך בן בנו היה שביעי לדורות וסומא, היה יוצא לצוד והיה בנו אוחזו בידו.
כשהיה רואה אותו תינוק היה אומר לו.
אמר לו כמין חיה אני רואה.
מתח את הקשת כנגדו והרג את קין.
ראה אותו תינוק מרחוק הרוג וקרן במצחו.
אמר לו ללמך, אבי, הרי דמות אדם הרוג וקרן במצחו.
אמר לו, ווי לי, זקני הוא.
טפח שתי ידיו בחרטה ונגע בראש התינוק והרגו בשוגג,
שנאמר "כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי"...
כיון שבאו לבית, אמר להם למך לנשיו עלו למטה
אמרו לו, הרגת את קין זקנינו ותובל קין בננו, לא נעלה.
אמר להן כבר נטל חלקו קין שבעה דורות, אבל אני שבעים ושבעה.
אמרו לו לא נשמע לך. מה אנו מולידות למארה.
בתיאור זה מודגשת הריגתו של קין על ידי למך. שבעה דורות נתלו לקין עד שהוא נהרג. דברי למך לנשותיו שתישמענה לו ואל להם להימנע ממנו, מפני שהוא הרג איש וילד, מתארים דברים כהוויתם. למך הרג בשוגג כל מי שיש בשמו שם קין או צירוף של קין, את זקנו ואת בנו. וכאן מתעוררת לה השאלה, למה פירשו בבראשית רבה את הביטוי "כי איש הרגתי לפצעי" בדרך רטורית, כאילו למך לא הרג איש; למה בנו קל וחומר, שהזרוע החמורה שבו מדברת בהריגה והזרוע הקלה שבו מדברת באי הריגה? נדמה שאין אנו טועים אם נאמר, שהמדרש עקב אחר דרכו של המקרא: בתורה לא פירשו את מותו של קין, ועל כן אף המדרש אינו מפרש את מותו של קין. הליכה בדרך זו הובילה את המדרש לפרש שנשות למך סירבו להוליד עוד, ובכך מחקו את זרעו של קין. ואם נאמר, שאין לעשות את מדרש בראשית רבה לספר שיש בו דעה אחת, שהרי מדרש בראשית רבה עשוי דרשות דרשות, דעות דעות, ומצויות בו דרשות ודעות מנוגדות זו בצד זו; יש להשיב, שאמנם כך הוא מבנה המדרש, ויש בו דעות שכנות מנוגדות, אבל תמצא בו גם דרך אחת, שהוסדרה ונלקטה על ידי העורך מבין בעלי הדעות הרבות. שהרי קשה לומר שרבי השיב על דברי ר' יוסי בר חנינא, שפעל אחריו, אבל במדרש שלפנינו סדרם העורך בסדר זה.

"שבעתים יקם קין"
אדם ומעשיו מתוארים בתורה בהרחבה, ונח ומעשיו מתוארים בהרחבה אבל מעשי הדורות שבין אדם ונח אינם מתוארים בהרחבה, להוציא מעשי קין ולמך, וגם להם אין אהדה רבה בתורה. ואף שפרק ד' נחלק לענייניו כאמור על ידי הפסוקים המתארים לידות ["והאדם ידע", "וידע קין" "וידע אדם"] מרובה בו אוירת הריגה. שתי פעמים מפורשת הריגה בפרק: "ויקם קין על הבל ויהרגהו" (ד, ח) ו"איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי" (ד, בג) שלא נתפרש מי נהרג.

ביטוי אחר שעניינו עונש על הריגה מוזכר אף הוא פעמיים "שבעתיים יקם". הסמיכות של "הרגתי איש" ו"שבעתים יקם קין" שבדברי למך קשרה את הנקמה בקין עם הריגת האיש שלא פורש מי הוא. ומכאן ששבעתיים יוקם שבדברי ה' (ד, סו) מתפרש אף הוא על קין. ואולם בפסוק זה נעור קושי בצירוף המלים "ולכן כל הרג קין" למלים "שבעתים יקם" - כי אם ינקמו את מות הורג קין, משמע שהריגת הורג קין אינה על פי דין, וצריכים לנקום את הריגתו, והרי דברי ה' מכוונים להרשיעו ולא לזכותו על הריגת קין. על קין מרחפת חרב מות - בין אם נאמר שזה הוא העונש הראוי לו, ובין אם נאמר שהעונש של טלטול ונדידה מסיר את השגחת ה' מעליו ומתיר את דמו - וכנגדם קבע לו ה' אות שלא יהרגוהו.

ההיגד "ויאמר לו ה' לכן כל הורג שבעתיים יקם" נדון על ידי רבים, ובבראשית רבה נחלקו בו ר' יהודה ור' נחמיה. ואלה דברי ר' נחמיה: "לא כדינן של רוצחנין דין קין, קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד. מיכן ואילך כל הורג יהרג". ועל דבריו כתב שם יהודה תיאודור בפירוש מנחת יהודה: "ובפי' ב"ר מפרש ולא היה לו לקין ללמוד הדין, מכאן ואילך פירש לו הקב"ה את הדין, ואמר כל הורג יהרג, וברוב ספרים הגי' גם במאמר ר"י כל הורג קין יהרג, ולפי המדרש דבר הכתוב בלשון קצר, ומ"ש שבעתים יוקם אינו נמשך למעלה אלא עניין בפני עצמו ופירושו שיהא נתלה לו שבעה דורות כמו שדרשו לקמן פכ"ג סי' ד' כי שבעתים יוקם קין קין הרג ונתלה לו וכו'". הפסוק הוא אם כן חסר. הוא מדבר בקין המוגן עתה מהריגת נקם, ומובטחת בו נקמה אחר שבעה דורות על שהרג את הבל. בדרך זו פירש גם רש"י.

רש"י והמדרשים
ואשר לדרכו של רש"י בפרק ד'. תחילה נדון בפירושו לפרשת למך (ד, יז - סוף הפרק). רש"י פירש על פי בראשית רבה בדיבורים "שתי נשים" (ד, יט), "אבי יושב אהל ומקנה" (ד, כ), "תובל קין" (ד, כב) "שבעים ושבעה" (ד, כד), "וידע אדם" (ד, כה). אולם בפסוק כ"ד הביא רש"י את דברי מדרש תנחומא הנזכרים, שלמך הרג את קין ואת תובל קין וגם את דברי מדרש בראשית רבה הנזכרים, שלמך לא הרגם. הביטוי "שבעתים יקם" נדון אצל רש"י כבר בפסוק י"ט, בדיבור המתחיל "ויקח לו למך", וזה לשונו:
לא היה לו לפרש כל זה אלא ללמדנו מסוף העניין, שקיים הקב"ה הבטחתו שאמר: שבעתיים יוקם קין. עמד למך לאחר שהוליד בנים ועשה דור שביעי והרג את קין.
שרה קמין דנה באריכות בסיפור למך ונשותיו וקשרה בין שני פסוקים אלה.ראשיתו של קשר זה הוא לדבריה בדברי רש"י בפסוק ט"ו. שם פירש, כאמור, רש"י את הפסוק בדרך אחת: "לכן כל הרג קין" הוא עניין לעצמו, פסוק גזום, שלא נתפרש מה יהא על הורג קין, והמשכו הוא עניין לעצמו "שבעתים יקם". הביטוי "שבעתים יקם" מסביר לדבריה, שגזירת ה' היא שקין יומת לסוף שבעה דורות ולא מיד. גם דבריו בפסוק י"ט מלמדים על הביטוי. בפסוק כ"ד הביא רש"י שני מדרשים, את דברי מדרש תנחומא ולאחריו את דברי מדרש בראשית רבה, שכן דברי התנחומא יוצרים את הקשר שבין סיפור הריגת הבל וסיפור למך. מדרש זה מזכך את דמותו של למך, והגם שהוא הרג בשוגג את קין הוא היה שליח ההשגחה לממש את הגזירה שנגזרה על קין. הקשר שבין סיפור הריגת קין וסיפור למך מתקיים גם הוא על ידי מדרש בראשית רבה, שרש"י הביאו, אף על פי שלדברי המדרש למך לא הרג את קין ואת תובל קין. שני המדרשים שומרים על פוטנציאל ההקשר שבין הסיפורים. מדרש תנחומא משיב על השאלה, למה הובא הסיפור על למך, ולפיכך לדעת קמין העדיפו רש"י; ולעומתו יוצר מדרש בראשית רבה קשר פנימי לפסוק כ"ה "וידע אדם עוד", ולפרק ה' פסוק ג'.

צודקים דבריה, שאין לראות את גזימת הביטוי "לכן כל הרג קין" מטעמים של קשי זיווגו לביטוי "שבעתיים יוקם", ושיש לקשרו לביטוי "שבעתיים יקם קין" שבפסוק כ"ח; ואולם יש לשים לב לדרכו של רש"י בפירושו לפרשת הריגת הבל (ד, א-טז). רש"י פירש על פי בראשית רבה בדיבורים הבאים: "מפרי האדמה", (ד, ד), "ואליך תשוקתו" (ד, ז), "דמי אחיך" (ד, י), "גדול עווני" (ד, יג), "ויצא קין" (ר, טז) הערה. דברי רש"י בדיבור "ויצא קין" מגלים טפח ועוד זרת על פירושו בפרק זה. בבראשית רבה נאמר:
"ויצא קין וגו'" מאיכן יצא, ר' איבו אמר, הפשיל דברים לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונים. ר' ברכיה בשם ר' אלעזר (אמר) יצא כמפריס כמרמא בבוראו. ר' חננא בר יצחק אמר, יצא שמח כמה דתימר, "יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו". פגע בו אדם אמר לו מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ופישרתי, התחיל אדם מטפיח על פניו, כך היא כח התשובה ולא הייתי יודע? מיד עמד ואמר "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'".
פרשת קין והבל נידונה במדרש, וממנו אצל חכמי ימי הביניים, בשתי דרכים:יש שפירשו שקין עשה תשובה, ויש שפירשו שלא עשה תשובה. ר' חננא בר יצחק אמר, שקין עשה תשובה. בדרך זו הלך גם הדורש שאמר "גדול עוני משלאבה: אבה על מצוה קלה עבר ונטרד מגן עדן, זו שהיא עבירה חמורה שפיכת דמים על אחת כמה וכמה גדול עוני". בדרך זו הלכו גם תנחומא הנדפס ותנחומא בובר, ודעה כזו נזכרת עוד בירושלמי פאה, בויקרא רבא, ובמקומות נוספים. פרשנים רבים הלכו בדרך זו, למשל, הרמב"ן והרד"ק; אבל רש"י לא הלך בדרך זו, הוא פירש שקין יצא מלפני ה' כגונב דעת העליונה. וכבר דנה נחמה ליבוביץ בשיטת רש"י והרמב"ן.

ואולם יש לראות את שיטת רש"י בכל היקפה. על דברי קין לה' "לא ידעתי" (ד, ט) כתב רש"י: "נעשה כגונב דעת העליונה". רש"י משך את דברי ר' איבו אל לפנים ממקומם על פי המדרש. שני מקומות אלה נעשים לרש"י מוקדים לקבוע בהם את דעתו על קין. קין לא חזר בתשובה, אלא גנב דעת עליון, גם בשעה שנתבע לומר היכן הבל אחיו, וגם אחר שיצא ענוש מלפני ה' לארץ נוד. האם לא יימצא קין נוהג בדרך כזו, גם בשעה שהוא אמר "גדול עוני מנשוא"?

חטאו לא הכריעו בסמוך לחטא, ואף לא אחר שנענש. דעת רש"י על קין מתגלה גם בדיבורים "רועה צאן" (ד ג), "ויאמר קין אל הבל" (ד, ח) "אי הבל אחיך" (ד, ט) "נע ונד" (ד, יב) ו"קדמת עדן (ד, טז). על כן נראית בעיניי פרשנותה של קמין ל"שבעתיים יקם"; רש"י פירש את דבריו בפסוק זו בדרך קשה לא רק בגלל קושי לשוני, הוא פירש כן מפני שנגזרה על קין גזרה, שיכלה זרעו אחר שבעה דורות, כי אי אפשר שהקב"ה לא יגבה את החוב שחבו לו בני האדם במעשיהם. אבל זה רק חלק משיטתו בפירוש פרק זה. בעיקר ליקט רש"י מבראשית רבה לקט המצרף את סיפור קין והבל וסיפור למך לרצף אחד. בסיפור למך נטתה דעת עורך המדרש להעדיף את התיאור של דעיכת שושלת קין, וכשם שהתורה לא פירשה במלים את מות קין, לא פירש גם המדרש במלים את מות קין. אף על פי כן בא הקץ על שושלת קין על ידי סירוב נשות למך ללדת. רש"י פירש אף הוא בדרך זו. קין לא ניקה מן החטא, וכל מעשיו נעשו בגניבה ובכוונה.

המכה בחבירו מכת מות, כפי שעשה קין שבא על אחיו בכונת זדון, אין דורשים בזכותו. והרי הוא בחר להתעסקותו באדמה שנתקללה ולא התגבר על יצר הרע שבו. כל אלו מספרים לנו על טיבו של קין. קין סבר שהוא גנב את דעת עליון, לא כן הוא. העליון היושב בשמים, דעתו אינה נגנבת אף אם סבורים לגנבה; עתיד הוא לגבות את חובו.

רוב פירושו של רש"י נלקט מבראשית רבה, יוצא דופן הוא ציטוט מדרש תנחומא בפסוק כ"ח. ציטוט זה בא לכוון את לשון התורה "כי איש הרגתי לפצעי" עם הריגת קין, שלא נתפרש במלים במקום אחר בפרק זה.