קריעת ים סוף: שתי מפות-דרכים

שמות יד

הרב אריה כרמל

המעיין תשס"ד, ב


תוכן המאמר:
פרק א: תוספות ערכין טו, א ד"ה כשם
פרק ב: ציור האיזור ומפת-הדרכים לפי הבנת התוספות
פרק ג: האיזור ומפת-הדרכים לפי המציאות הידועה לנו
מסקנות

מילות מפתח:
יציאת מצרים, ים סוף, גיאוגרפיה אצל חז"ל

הקדמה
התוספות בערכין טו, א ד"ה כשם מבאר באריכות ובדיוק רב איך הגיעו למסקנה שבקריעת ים סוף לא עברו ישראל מעבר לעבר בים, אלא נכנסו רק "רצועה" אחת בים, בצורה של "חצי גורן עגולה", ויצאו באותו צד שנכנסו.

פירוש זה מיוחס בתוספות ל-"ר' בשם אביו רבי שמואל", אבל אין זכר לו בפירוש רשב"ם לחומש, ואין ידוע לאיזה "רבי שמואל" הכוונה. העניין נזכר ב"דעת זקנים מבעלי תוספות", ובקיצור בפירוש ר"א אבן עזרא (פרק יד פסוקים יז ו-כט) מטעם אחר. גם הרמב"ם כנראה רמז לו בציורו בפיהמ"ש (אבות ה, ד). מטרת מאמר זה היא לבאר את דברי התוספות, ולברר אם פירושם מתאים לידיעות הגיאוגרפיות של היום.

אפשר לשאול: מאי נפקא מינה? מאי דהוה הוה! לשאלה זו יש תשובה כוללת: נפקא מינה לפרושי קראי. ויש בזה דבר עמוק: כשאנו לומדים תורה בזמננו, עלינו להשתדל להבין את הדברים בסיוע כל האמצעים העומדים לרשותנו - טבע, גיאוגרפיה, היסטוריה וכו'. אין לנו לבנות את פירושנו על שיטות שניתן לומר עליהן: והא קא חזינן דלאו הכי הוא1!


פרק א: תוספות ערכין טו, א ד"ה כשם


1. כשם שאנו עולין מצד זה (אמרו)
2. כך מצרים עולין מצד אחר.
3. יש לתמוה איך היו ישראל באותו הדור
4. כ"כ מקטני אמנה שסברו שכך יעשה
5. הקב"ה נסים למצרים להעבירם מארצם
6. לא"י ואומר ר' בשם אביו רבי שמואל
7. שישראל לא עברו הים לרחבו מצד זה
8. לזה שא"כ היו ממהרים ללכת אל א"י
9. אלא רצועה אחת עברו בים לאורך
10. הים עד שפנו למדבר לצד אחד כי לא
11. היו יכולין ללכת מכל צד אם לא יעברו
12. הים ומצרים היו להם מימינם ומשמאלם
13. לפיכך עברו הים רצועה אחת עד שפנו
14. למדבר מצד אחד וזה כשם שאנו עולין מצד זה ובאנו למדבר כך מצרים עולין מצד אחר מן המדבר וירדפו
15. אחרינו וישיגו כי סבורים שלא יעברו המצריים בים אלא יבאו מצד אחר ובהכי ניחא הא דכתיב
16. ויסעו ממרה וגו' ויחנו על ים סוף ואם עברו רוחב הים עד עבר הים מצד אחר היאך פגעו עוד בים וכי
17. חזרו לאחוריהם אלא ש"מ לאחר שנסעו באורך הים ויצאו כמו כן לאורך הים לדרום מצרים שמצרים כמו כן
18. לרוח דרומית של א"י קרוב לסוף דרומית לצד מערב ונילוס מפסיק בין מצרים ובין א"י והים מצד דרומית של
19. ארץ מצרים ממזרח למערב ונסעו לחוף הים מצפון הים שהוא דרומית של מצרים ואח"כ יצאו לאחר שהלכו
20. כחצי גורן עגולה ויצאו בצד צפוני שלהם שהיא דרומית של ארץ אדום ומזרחית של ארץ מצרים ואח"כ הלכו
21. קצת ימים עד מרה ואח"כ היו עדיין אצל הים וכשהוצרכו ליכנס לא"י לא הוצרכו לעבור הים אלא סובבו ארץ
22. אדום וארץ מואב שהוא בדרומית של א"י ומזרחית של ארץ מצרים.

יש להעיר שהאוריינטציה של מפה זו אינה זו שאנו רגילים בה, כפי שכבר העיר הב"ח בהגהותיו כאן. בהמשך גם יתבאר שהציור המופיע בגמרא אינו מתאים באספקטים חשובים לתיאור הניתן בתוספות. הוא גם אינו מתאים למציאות, כפי שכבר העיר ר' יעקב עמדין בהגהותיו לערכין דף טו. לכן ציירתי כאן ציור חדש על פי הנתונים המובאים בתוספות.


פרק ב: ציור האיזור ומפת-הדרכים לפי הבנת התוספות2



הקו הזה ------- במפה מציין את המסלול שלדעת התוספות לא הלכו בו ישראל. התוספות בראשית דבריהם כותבים את הטעם, שאם "עברו הים לרחבו מצד זה לזה... היו ממהרים ללכת אל א"י." (שורה 8-7). הקטע של הגמרא שעליו בנויים דברי התוספות הוא זה:
וימרו על ים בים סוף (תהלים קו, ז) ...מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואומרים: כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר... מיד פלטן ליבשה, דכתיב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים (שמות יד, ל).
אם עברו ישראל את הים מעבר לעבר, למה חששו הממרים? צריכים אנו לומר שחששו שגם המצרים הלכו במסלול זה, אלא שהם יצאו מן הים מצד אחר, ועוד מעט יבואו המצרים עליהם ויהרגום. הנחה זו חושב התוספות כבלתי סבירה, כי לפי מפת התוספות - מי שעובר את ים סוף מצד מערב לצד מזרח ימצא את עצמו קרוב באופן יחסי לא"י, כשבאים מן המזרח דרך עמון ומואב. אף שהממרים היו קטני אמנה, סובר התוספות שלא היו "כל כך קטני אמנה" שיחשבו שה' יעשה נסים כאלה בשביל המצרים, אויבי ה' (שורה 5-4). ראה אות א במפה וגם אות ח.

כאן רואים שהציור המלווה את התוספות בגמרות שלנו אינו מתאים לדברי התוספות. לפי הציור המודפס בגמרא באמת עברו ממערב למזרח כמעט בקו ישר, עברו את כל דרומה של ארץ ישראל והיו כבר קרובים להיכנס לא"י. זוהי הדרך שהתוספות קוראים "שעברו מעבר לעבר", והתוספות שוללים אותה מהטעם המפורש לעיל.

כדי להינצל מהקושיא הנ"ל סברו התוספות שכשיצאו ממצרים ונכנסו לים, לא עברו את הים מעבר לעבר "אלא רצועה אחת עברו בים לאורך הים" (שורה 9), "ואחר כך הלכו כחצי גורן עגולה ויצאו בצד צפוני שלהם" (שורה 20-19). אם כן מה חשבו "קטני האמנה"? הם סברו "שלא יעברו המצריים בים אלא יבואו מצד אחר" (שורה 15), היינו שילכו במדבר וישיגו אותם בצאתם מן הים. וכדי לפייס קטני אמנה אלו ציוה ה' לים לפלוט את המצרים מתים על שפת הים.

המסלול החצי-עגול מוכרח רק לפי הבנת התוספות שצורת ים-סוף היתה מלבנית, וגם שהחוף המזרחי היה קרוב (באופן יחסי) לא"י. אם חוף הים היה עקום, כמו בציור בגמרא, היו יכולים ללכת בתוך הים בקו ישר (כמו שכמעט מצוייר באותו ציור.)

למה הוצרכו ישראל להיכנס לתוך הים? "כי לא היו יכולין ללכת מכל צד אם לא יעברו בים, ומצרים היו להם מימינם ומשמאלם" (שורה 12-11). היינו, שהמצרים היו חוסמים בפניהם את כל הדרכים, ולא נשאר להם אלא לקפוץ אל הים. והיינו מה שאמרו במכילתא (על פרק יד פס' טו) "בני נתונים בצרה, הים סוגר, ושונא רודף" וגו'.

כאן, בצאת ישראל מן הים, נפל ספק בלב הממרים:
"כשם שאנו עולין מצד זה ובאנו למדבר, כך מצרים עולין מצד אחר מן המדבר וירדפו אחרינו וישיגו, כי סבורים שלא יעברו המצריים בים אלא יבואו מצד אחר" (שורה 15-14).
לא רצו התוספות לפרש שהממרים ידעו שהמצרים נכנסו עמהם בים, ושהספק שלהם היה שמא יצאו גם המצרים בעבר השני של הים, כי לדעת התוספות גם הממרים לא יחשבו אבסורד כזה - שה' יעשה כאלה ניסים לאויבים (כנ"ל 2).

"לפיכך עברו [ישראל את] הים [רק] רצועה אחת עד שפנו למדבר מצד אחר" (כצ"ל, ולא 'אחד'. שורה 15-13). היינו, בצאתם מן הים עדיין היו בצד המערבי של הים. הם המשיכו בחוף הזה עד שהגיעו לזוית, ואז פנו ימינה עד החוף הצפוני.

כאן, בהיותם בצפונו של ים סוף, היו - לפי הבנתם של תוספות - בדרומה של מצרים. והיינו מה שכתבו:
"והים מצד דרומית של ארץ מצרים, ממזרח למערב. ונסעו לחוף הים מצפון הים, שהוא דרומית של מצרים" (שורה 19-18).
כאן המשיכו במסלולם בחוף הצפוני של ים סוף, ולפי הבנת התוספות שם מצאו את מרה, ונמצאו בדרומה של אדום ובמזרחה של מצרים. והיינו "ויצאו בצד צפוני שלהם שהיא דרומית של ארץ אדום ומזרחית של ארץ מצרים. ואחר כך הלכו קצת ימים עד מרה, ואחר כך היו עדיין אצל הים" (שורה 21-20). וזהו מש"כ תוספות לעיל "פגעו עוד בים" (שורה 16), ושם הביאו גם את הפסוק (במדבר לג, ט-י) "ויסעו ממרה... ויחנו על ים סוף", וזה סימן שהיו נוסעים בחוף הים.

הבנת התוספות בענין המיקום ההדדי של ים סוף, מצרים, אדום וארץ ישראל היא פחות או יותר, באופן כללי, קרובה למציאות. וזהו:
"כשהוצרכו ליכנס לא"י לא הוצרכו לעבור הים, אלא סיבבו ארץ אדום וארץ מואב שהוא בדרומית של א"י ומזרחית של ארץ מצרים" (שורה 22-21). גם ידוע שאדום קרובה לים סוף, כמש"כ "אלות על שפת ים סוף בארץ אדום" (מלכים א, ט, כו).
וכן כתבו:
"שמצרים כמו כן [כמו הים] לרוח דרומית של א"י, קרוב לסוף דרומית לצד מערב. ונילוס מפסיק בין מצרים ובין א"י" (שורה 18-17).
הנה ראינו את שיטת התוספות לכל פרטיה, וראינו גם מה שהכריח את התוספות להגיע למסקנותיהם בענין מפת-הדרכים של קריעת ים סוף.


פרק ג: האיזור ומפת-הדרכים לפי המציאות הידועה לנו3




"רעמסס", נקודת היציאה של יציאת מצרים, היא בלי ספק "פי-רעמסס", מערי המלוכה בתקופה זו.

"איתם בקצה המדבר" (שמות יג, כ). הקווים "רעמסס - סוכות", ו"סוכות - איתם" מראים באופן החלטי שכיוון היציאה יהיה "דרך המדבר" (שם שם יח), ולא "דרך ארץ פלשתים" (שם שם יז).

"דבר את בני ישראל וְיָשֻׁבוּ ויחנו לפני פי החירות וגו'." לא הרבה מציירי מפות של יציאת מצרים מודעים לחידוש שיש בצו זה. צריך לדעת ששלב זה של היציאה מהווה סטייה גמורה (לכאורה) מהכיוון ההתחלתי, הוא מהווה בעצם חזרה לכיוון מצרים.

בין המפרשים רק רש"י מדגיש דבר זה, שבא לביטוי ע"י המלה "וְיָשֻׁבוּ". על מלה זו אומר רש"י: "לאחוריהם, לצד מצרים היו מקרבין כל יום השלישי, כדי להטעות את פרעה שיאמר תועים הם בדרך, כמו שנאמר ואמר פרעה לבני ישראל [נבֻכים הם בארץ]" וגו' (שם יד, ג).

ולא רק זה, הרבה הוכחות יש ש"ים סוף" עליו דיבר הכתוב הוא הלשון המערבית של הים, שמגבילה את חצי-האי של סיני ממערבו. ממילא, בחנייתם "בין מגדל ובין הים...על הים" (שם שם ב) נכנסו למלכודת. ההדגשה של "על הים" כוונתה להורות שיחנו דוקא סמוך לים. למה? שאם יבוא עליהם פרעה ופרשיו יוכל לסובבם מכל הצדדים, חיל פרעה בפניהם והים מאחוריהם, ולא יהיה להם שום דרך להימלט. וכל זה, כמובן, כדי להגדיל את הנס.
"ויסעו מאֵתָם וַיָשָׁב על פי החירת... ויסעו מפני החירת ויעברו בתוך הים המדברה וילכו דרך שלשת ימים במדבר אתם."
בנקודה ב היו במדבר איתם. בנקודה ג חזרו לכיוון מצרים וב ד-ה עברו בים סוף מעבר לעבר ובאו שוב למדבר איתם. דבר זה מובן לפי המפה שלנו כאן.

בנקודה זו התחילו נסיעתם דרומה עד הר סיני.

כאן חנו "על ים סוף" (במדבר לג, י). כנראה שבמסלולם קרוב לחוף הים הגיעו לחוף הים ממש, והיינו "על ים סוף".

כאן הגיעו עד מרגלות הר סיני, "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט, ב). כאן קיבלו את התורה ובנו את המשכן ושהו קצת יותר משנה.

כאן אנו רואים את הקשר בין אדום וים סוף. ים סוף עליו מדובר כאן הוא הלשון המזרחית של הים. בגבול הדרומי של אדום נמצאת אֵילַת, נמל על ים סוף, ככתוב "אלות על שפת ים סוף בארץ אדום" (מלכים א, ט, כו), כמו שהזכרנו בפרק ב אות ח.

הגבול הדרומי של א"י מתחיל "ממדבר צִן על ידי אדום" (במדבר לד, ג), נמצא שהגבול הדרומי של א"י מתחיל בנקודה שהיא בצפונו של גבול אדום, כמו שאנו רואים כאן.

מסקנות
ראינו שסברת התוספות, שמסלול קריעת ים סוף היה מסע של הלוך וחזור של חצי-עיגול בתוך הים, בנויה על הנחות שאינן תקפות. אי-לזאת, כשאנו לומדים ומלמדים פרשה זו צריכים אנו לחזור לפשט הפשוט של הפסוקים, שעברו ישראל את הים מעבר לעבר. אבל כשאנו מדברים על ים סוף הכוונה ללשון הים במערב סיני, שרוחבו צר יחסית.

הבעיות שנתקלו בהן התוספות נבעו בעיקר מחסרון מפות. חסרון זה גרם להם להתעלם מהשטח הגדול של מדבר סיני שמפריד בין מצרים וא"י, וגם מהחלקים השונים של ים סוף, הפותרים לנו כל כך הרבה בעיות.

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה לכבד את דברי קדמונינו, וגם ללמוד את תורת ה' לפי הכלים שנתן ה' בידינו. אכי"ר.

הערות:



1. ניתן להניח שמיותר להדגיש ענין זה לרוב קוראי "המעין"; אבל איני בטוח שבכל מוסדות החינוך הדבר כך.
2.
האותיות הבולטות בראשי הסעיפים מתייחסות גם לאותיות שבמפה לעיל. תודה לבני היקר החריף ובקי הרב אברהם חיים שליט"א שעזר לי הרבה בפרק זה.
3.
האותיות הבולטות בראשי הסעיפים מתייחסות גם לאותיות שבמפה.