מבוא

כותב האגרת הוא החכם יצחק בן משה המכונה פרופייט דוראן, ונודע גם בשם האפודי (מחבר "מעשה אפוד") ומחבר ספר "כלימת הגוים". וגם הוא היה אנוס, אך חזר ליהדותו. האגרת כתב בערך בשנת 1390 (כי כן אמר באגרת "סביב אלף וש"ץ שנה") לרעו דוד בוניט שהמיר דתו מחמת אונסו. ונכתבה בלשון סטירית המשתמעת לתרי אפי, עד כי האמינו הנוצרים כי דוראן מיעץ אותו שלא לחזור לדת יהודית בהוכיחו את טעויות היהודים שהיו אבותיו. בויכוחים שהיו לנוצרים הביאו ראיה מדבריו לחזק אמונתם בישו, עד אשר נודע להם הכוונה האמתית וידונו את האגרת לשרפה.

האגרת עם פירוש ר' שם טוב נדפסה בסביוניטה שנת שד"י (1554) בתבנית 8⁰ על ידי יצחק בן אברהם בן יהודה עקריש, ובהקדמתו יאמר:

"זאת (העתק) האגרת שלחו מאיבניון למנה לדון מאיר אלגואדיש ז"ל רב על כל היהודים שבמלכות קאשטיליא. וענין האגרת הוא, כי שני אנוסים היו בארגון, שם האחד מאישטרו פרופייט ושם השני בוניט בן גודן, ויועדו יחדיו ללכת לארץ לישראל להתיחד שם וילך מאישטרו [95] פרופייט ראשונה והמתין לבוניט בן גודן כמו שני מסעות (מהלך שני ימים) ובינו לבינו בא לאביניון מאישטרו פאולו אשר היה שמו מקודם דון שלמון הלוי, כדי להיות הגמון, וימצא שם לבוניט בן גודן המשיחי ונתוכח עמו והחזירו ככלבו. ועל זה שלח בוניט בן גודן כתב למאישטרו פרופייט ולא ראינוהו, ומתוך תשובתו ידענו קצת ענינו. וזה טופס התשובה ששלח החכם מאישטרו פרופייט לחברו בוניט בן גודן הנזכר".

האגרת נדפסה עוד על ידי אברהם גייגר בספרו מלא חפנים (ברלין 1840) ותרגמה לאשכנזית בעתון שלו. וגם נדפסה בקובץ ויכוחים (ברסלוי 1841), ובאבן בוחן לרה"מ היילפרין חלק ב' (פפד"מ 1846) עם תרגום אשכנזית באותיות עבריות ופירוש חדש. והנוסח באבן בוחן הוא יותר נכון, ואותו העתקתי פה.

אל תהי כאבותך

לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך מלכו של עולם, למנצח על מות לבן, חליו הוא נשא ומכאוביו הוא סבלם, האומר לאביו לא ראיתיו וזקניו לא שאלם: מאישטרו אשתרוק פראנציסקו דיאוסקורניס שמו המשיחי, לפנים בישראל דוד בוניט בן גורן, אחי!

מגלת סתרים ראיתי, מגלה עפה, מגלה סוד הגאולה. אמרתה צרופה, קראתיה בכובד ראש ובשפה רפה. גבהו מאד דרכיה, סודות עמוקים חקוקים על לוחותיה, לא נודעו לי עקבות תעלומותיה, הייתה לי חזות קשה, הגעתני בדבריה, הלאתני בעצמת חקירות סודותיה, ומעט המושג אצלי מתועלתיה, והמובן ממנה אצלי על דרך כלל הוא כי שקר נחלו אבותיך, הלוך הלכו אחרי ההבל ברוב חקירתם, נפתרה בינתם, נסרחה חכמתם, נכזבה תועלתם ושקר תשועתם, חשבו לעלות שמים וירדו בעמקי שאול בסכלותם, החטאים האלה בנפשותם, לשקר עשו כל מה שהשתדלו בו באולתם ונשאו בו כלימתם. אוי להם על עמלם ויגיעם כי עשו לפסל שאריתם. ¹

עד כה השגתי בחלק האחד ממכתבך אחר העמל והטורח, כי באו בו דבריך נעלמים כדברי הספר החתום, וכמדומה לי כי רוח מרחפת על פניך בחלום חזיון לילה והקיצות היא תשיחך ברוח המשיח שנתן לך לב לדעת ואוזן שומעת, ומשך אותך השכל האנושי להשכינך במשכנו משכן עלטה, ועל מעשיך הלא טובים עשית מעיקרא חרטה, חשבתו לזר, ראש פתנים אכזר, שונאו הוא מעולם לאמונה וגורם להזיקה נזק צרורות.²

וסכל הוא מי שאומר השכל והדת שני מאורות, אין לשכל חלק באמונה ולא לאמונה חלק ונחלה במה שיוליד מהיקשיו ומופתיו. לא ידע הדרך ישכון אור, ולזה אמר צדיק באמונתו יחיה, אם גדר האמונה בלשון עברית כמו שאתה ומלמדיך חושקים. וכי ראיתי אחי כוונתך רצויה ומעשיך לשם שמים, והאמונה לך אזור חלצים, לא תתפתה אחרי השכל לכזבה להיותו נעוה ונעקש דרכים. ראיתי אחי להעירך על דרכי האמונה, אשר באור המשיח וכבודו הזורח עליך נתן לך למנה.

אל תהי כאבותיך, אשר האמינו באל האחדות הפשוטה לבד ושללו ממנו הרבוי לגמרי, וטעם במאמר שמע ישראל והבינו מהאחד מה שיורה עליו באמתת גדרו, לא אחד בהרכבה, במין ובסוג וביחס או נוסף במספרו.

ואתה לא כן, תאמינהו אחד ושלשה והשלשה אחד, האחד נושא לכמה מאחדיו בסוגיו, לא שלש צרופיי אך עצמיי מתאחד מגב לגב, מה שאין הפה יכולה לדבר וכבדה האוזן משמוע, אין להוסיף ואין לגרוע.

אל תהי כאבותיך, אשר האמינו באלהים בלתי משתנה באחד מאופני השנוי, וטעו באמרו אני ה' לא שניתי, ושללו ממנו הגשמות בכל מאמצי כח; בעיונם נתנוהו שכל פשוט ונקי להמשכם אחרי הפילוסופיא ברוב המונם ושאונם, ונתנו פנים לפשטי התורה אשר שמו מסך לחלושי הראות בכל המונם.³

ואתה לא כן, לא תשלול ממנו הגשמות והגופיות, חלילה לך! והאמן בו שנתלבש בשר באחד מתואריו ואל השלשה לא בא כאשר רצה, ונשפך כמים דמו לכפר על עמו ונרצה. תן תודה אליו אשר סבל המות להושיעך והצילך, חלייך הוא נשא ומכאוביך. לא גזרה חכמתו אופן אחר להושיעך זולתו, האמן בו שנתבשר (נעשה בשר) בבטן העלמה המורה בלשון עברית בתולה תמימה, כמו דרך גבר בעלמה (משלי ל יט), שהוא סמוך עם הנזכרים למעלה, שאין עושים שביל והם קשים לצייר. וכן האשה הבתולה לחשוק גבר הוא קשה.⁴ וכבר נתן על זה אות לאחד מקטני אמנה, שהיה קודם זה כחמש מאות שנה ולא קשתה בלדתה לא צעקה בחבליה כמו הרה, לא אחזוה צירים וצרה כמבכירה, ויהי בה ההפך מן הנשים ותהי כבראשונה. לא תביט למאמר האומר היות כניסת הגשמים נמנע.

אל תהי כאבותיך, אשר העמיקו בספורו של מעשה בראשית למצוא בו תעלומות ודבר חכמות, באופן שיסכים עם הפילוסופיא סברו בו סברות, ובדבר גן עדן והנהרות ועץ הדעת טוב ורע עשו שבע חקירות, ובאדם וחוה וכתנות עורות. [96]

ואתה לא כן. קח העניין כפשוטו ולא תסבור בו סברות, רק שתוסף לאדם עונש נפשיי על מריו, והוא המסרו ביד השטן יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו, אין תקומה למפלתו, עד בוא גואלו אשר פדהו מיד צר והסיר מעליו שבטו, ועונש זה שלא נזכר בכתוב נעדר על ידי הגואל, אך הקללות האמורות שם על עמדם תעמודנה, וכן צמיחת קוץ ודרדר. החזק בזה הסוד אחי מהעונש הנפשיי אשר חדשו ראש השלוחים ששמו כשם רבך ⁵, כי זה יכפל שכרך, כי תהא מאמין שלם כמו מיישרך.

אל תהי כאבותיך, אשר הביאום יסודות השכל ההכרח להודות בהתחלות העיוניות טבעיות ואלהיות הגיוניות למודיות, והן למיניהן הולידו תולדות, ועל יסודם בהיכל השכל בנו מדגלים לתלפיות, העמיקו בהשגת דרכי ההגיון וסדריו, להבדיל בין מיני ההיקש המופתי וזולתו, וחלקו כבוד לאריסטו וגם לשמונה ספריו, ובלמודיות היקרות שמו כל מעינם, וגלו סודות להלל ולהודות, וממעמקי ים בחכמת המספר והתשבורת העלו פנינים, ובשלחן חכמת התכונה הגלגלית אכלו למעדנים, ובמרום הר החכמה הטבעית הציבו ציונים ובאלהיות השיגו סתרים צפונים, לא יערכום זהב ומגדנים. זה דרכם כסל למו אחי.

ואתה לא כן. חלילה לך, לא תאמין שיוליד גם המין הראשון מתמונה ראשונה מן ההיקש אשר הוא יסוד חכמת ההגיון, ואליה ישובון כלם כפי תנאם, כי מזה תבוא לכפירה בחוק האמונה. אם תאמר האב הוא האל והאל הוא הבן - אמור לאב מה תוליד! לא תחשוב שתצדקנה על כל פנים ההתחלות הלמודיות אשר הגדול והקטן מתחלפים, ושהמספר קבוץ אחדים, כי לפי האמונה גוף המשיח הגדול שוה ונשוא לעוגה קטנה ככף איש, ואם אפשר הוא האמן ג"כ שיכנס העולם כלו בגרגיר חרדל ודוחן, ושמספר גשמי המשיח אשר בבמות שונות לאלפים ומאות אינו קבוץ אחדים, אבל העשרה והמאה והאלף אחד הם.

לא יטעוך ההתחלות הטבעיות שכל תנועה בזמן, ושאי אפשר להתקבץ יחד המנוחה והתנועה בנושא אחד, כי גשם המשיח היושב בשמים ירד משמי קדם ובא אל הבמה עם היותו יושב שם שקט ושאנן, וזה עם השלם המאמר ההוא הנבחר היוצא מפי הכהן, לא גדול, רק איזה כהן שיהיה כגדול כקטן כחכם ככסיל כצדיק כרשע כירא כחוטא, כי הסגולה דבקה במאמר הנאמר בפי המשיח אחרי אכלו ואחרי שתו עם נביאיו וחכמיו ותלמידיו ושלוחיו. החזק בזאת האמונה כי היא תביאך לחיי עד. וכן יהיה אלהים עמך כי תאכל את לחם אלהיך, בבקר תחלק שלל ולערב תאכל עד.

אל תהי כאבותך, כי אוי להם אוכלי לחם עצבים, נפשם בהם תתעטף צמאים גם רעבים.

ואתה לא כן, אחי. את נפשך הצלת, כי תאכל ותשבע מושיעך בקרבך את האל תעריץ ותקדש במעיך. ואל תאמין כי ימנע הגלגל השמימי התנועה הישרה, ולמה תמנע אצלו ג"כ הקריעה והשבירה, כי תמיד כל היום וכל הלילה לא יחשה גשם המשיח בעלותו וברדתו דרך ישרה, יעשה הגשם נקבים נקבים חלולים, בוא יבוא מיום עלות השמים ועד עתה סביב סביב אלף שלש מאות וששים שנה ⁶, קרוב הוא שיעשה כל גופו ככברה, או ימחץ וירפאהו בסמים מדביקים או ברצונו לבד או באמירה. בחר לך אחד מאלה אז תראה יותר חולקת עם המושכל, ואין בזה סתירה, כי עם זה תודה ביכולת המשיח שהוא בלתי בעל תכלית, אשר הוא שורש האמונה וזאת התורה.

אל תאמין בהתחלת החכמה האלהית שאי אפשר שיצדקו יחד החיוב והשלילה ושנמנע שיתהפך המקרה עצם והעצם מקרה, וגם בהקדמה האומרת שמציאת העצם בעצמותו ומציאת המקרה בנושא הנמצא בעצמותו, כי גוף המשיח היושב בשמים לא יתנועע ואשר בבמה מתנועע ואפשר בכל סוגי התנועה ושניהם אחד, א"כ יצדק באחד שיתנועע ושלא יתנועע, וכן עצם העוגה לפני מאמר הכהן הוא עצם הלחם באמת ועם השלמת המאמר נהפך העצם למקרה או נעדר העצם העדר גמור בצורתו וחמרו ויעמדו המקרים בעצמם לא במציאותם בנושא, ואחר ישובו המקרים ההם עצם וחלק אברי הכהן האוכל אותה, וזה לא יכפור בו אחד המאמינים.

ומצד אחר אחי, לא תטעה בתחלת חכמת הטבעים האומרת שחוש הראות לא יטעה במושגו כל זמן שיהיה הכלי נאות והאמצעי בריא, כי אלהים תראה עולים, לא תשבע עינך לראות ולא יטעוך חושיך ותשגה ברואה והנשארים בהם ⁷, ותחשוב המראה אשר תראהו והקול והטעם ומשוש והריח מקרים עומדים על הלחם לבדו, כי כלם עומדים בעצמותם ולא בנושא. גם לא תפנה בפלילות המושכל הראשון האומר שהכל גדול מן החלק ממנו.

ואתה לא כן תחשוב, אבל הכל שוה לחלק והחלק לכל כי העוגה הבלתי בעל תכלית בכח חלוקה בכל חלק מחלוקה נמצא גוף המשיח והחלק בכל והכל אחד. והמשל מהמראה הנשברת יאיר עיני שכלך, כי הלימוד (ההיקש) השיריי נבחר וראוי לשכמותך. ובכלל אחי לא תורה חלילה בהקדמה האומרת לנמנע טבע קיים ועומד [97] ואי אפשר לו ההשתנות, ולכל הנמנעות בחוק השכל והטבע הנזכרות, וכהנה רבות לא אדע ספורות. תהיינה מחשובתיך אמונות, השליט יכולת המשיח על כל דבר קרוב או רחוק נמנע או אפשר, הכזיב מה שלא בא על סותרו מופת, והאמן במחויב כי שוא תהיה תמורתו.

אל תהי כאבותיך, אשר הייתה להם למורשה תורתו של משה שחשבו להשיג עולם הרוחני במה שכלכלוה מהעיון והמעשה, ענדוה לראשם עטרה, טוב להם סחרה מכל סחורה, ששו כעל כל הון על רמ"ח מצותיה, נזהרו מאד ולא חטאו בדבר מן שס"ה אזהרותיה, חשבוה נצחית לאומרה הנסתרות לה' אלהינו וגו' לנו ולבנינו עד עולם, ובהזהיר תמיד הנביאים עליה, והאחרון בדבור האחרון הזהיר על זכירתה ומשפטיה וחוקיה (זכריה ג' כב).

ואתה לא כן, הנח לה פן תהיה לבוז כי תוליד בנים לא תכניסם בבריתו של אברהם ולא תחוש לנשג"ז (נדה, שיפחה, גויה, זונה), לא תזכור את יום השבת והמועדות לקדשם, וביום הצום המיוחד אכול ושתה אמור לך, ולא תביא עליך אשם, מאכילת חמץ לא תירא, ולכל המאכלות האסורות עדיף כח דהיתרא, אכול בשר וגבינה באפיקורן ולא תחוש לכף חולבת, פתח פיך ואכול חזיר ושפן וארנבת, לא תבדוק בסימני דגים ועופות טמאים וחגבים, אכול לשבעה את הכוס והשלך, לכלכלך צויתי את העורבים, נבלה וטרפה והנחורה לא תהיינה לך לזרה.

אבל מה תעשה ושליחי המשיח כלם הזהירו עליה את כל המאמינים, וכן תמצא בספר הנקרא אפושטולורום (מפעלי השליחים פט"ו) ואנכי קראתי תולדות השליחים שאמרו כל המחזיקים באמונת המשיח נזהרים על הנחירה, ובכלל לא אראה דבר באחד מהם שהכזיב דבר מתרי"ג מצות שהתירו לזרעו של אברהם אשר קבלו על נפשם ועל זרעם תורתו של משה, והם בעצמם לפי שהיו מזרע ההוא קיימו התורה מאד אחר מיתת המשיח ואחרי שטבלו בשמו. וכן תמצא בספר מתיאו. וכן אישטיבאן אמר שנקברו האבות בשדה אשר קנה אברהם מאת חמור בן שכם, והזכיר ג"כ שיעקב ירד למצרים בשבעים וחמש נפש, והמשיח בעצמו אמר שבימי אחאב נעצר שלש שנים ומחצה טל ומטר - יורה של שלמותם ובקיאותם בספרי הקדש.

והנה כל הספקות האלה וכיוצא בהן הכמוסות עמדי חתומות באוצרותי, אשחרך אחי וראש, שתחקרם אתה ומלמדך החדש ותעמידני על התירם, כי ידעתי כי רוח הקדש דבר גם אתכם, וכל רז לא אנס לכם, תנו תורה למשיח שבחר בכם.

אל תהי כאבותיך, שקבלו עליהם חקים של טומאה וטהרה באמרם עצמות חמור טהורים ועצמות כהן גדול טמאים ⁸.

צא אל הבקעה וקח לך עצמות אדם, לא תירא לעשות אותם תרוודים, גם שאול באוב וידעונים, וכימי צאתך ממצרים יראוך אותות ומופתים ודברים זרים ונפלאים, יתן טהור מטמא לא אחד, כי רבים אשר אתך כלם קדושים. דרוש אל המתים ושאריתם עצם כשיעורה תכבד בזהב ובכסף ובאבן יקרה, ועל פיך ישק כל נשיקה האמורה בתורה ⁹ ובאהבה גדולה וחבה יתרה אלהיך הוא ישזבינך די אנת פלח ליה בתדירא.

את זה ראיתי להעירך אחי, כי ידעתיך לאוהב האמת מצד שהיא אמת, מכיר אתה גדרך חי מדבר מת, לא הסיתוך מחמדי תבל ויפתוך בהבליהם, לא נלכדת בשחיתותם, לא נאחזת בחבליהם, תמים אתה בדרכי אמונתך אמונת המשיח, באורו תראה אור וכל אשר תעשה תצליח, ולא תדאג על הכניעה והדלות והבזיון הדבק בנפש, והשפלות אשר על פניך יחרפון צורריך, ותמס תהלך לפניהם כמו שבלול, באמרם אליך כל היום: טבול כופר מחול! רב לך בהשאר נפשך לעד בתענוג לא ישוער איכותו, כי תראה פני המלך והשגל יושבת אצלו במחיצתו תן תודה למשיח שככה לו בעולמו.

ואשר כתבת והפלגת והגדלת בספור מעלת מלמדך ושלימותו, ואת כל כבודו ואת יקר תפארת גדולתו, ואמרת שנברא בצלם המשיח ובדמותו, ועשית אותו אפיפיור במאמר, לא אדע אם ילך לרומא או באביניון מנוחתו. גם אני ידעתי כמוך את כל הגדולות אשר עשה והתכונות הגלגליות בזולת יציאת מרכז והתחלפות קטבם, וגלגל ההקף אשר מצא וכמה תעלומות חכמות והקדמות רמות, דורש רשומות בשערי החכמות.

תן תודה למשיח שחלק מחכמתו ליראיו. לא לחנם נתן לו אדוננו המלך מתנות מבית גנזיו, כי אותו ראה צדיק מתהלך בתומו לפניו. לא לחנם בחר המיוחד לישראל רבי חסדאי קרשקש מהגיד תעצומות ושם ישר נוכח עמו. כבוד עשה לו לבקר בהיכלו ולהיות תמיד אצלו מאהבה אשר אהבו. ואשר הודעתני אחי, כי בכחו הגדול ובאהבת אדוננו המלך השיג ההשגה הגדולה שנעשה כרוז שם שלא תצאנה הנשים, והבנים פחותים מעשר שנים אסורים לצאת מבית הכנסת ללכת אנה ואנה ¹⁰. גם אני אודך שדבר גדול השיג ואשריו שזיכה את הרבים ולגמול טובות לחייבים. אמנם צא ובשר לאשר הולידו בנים ובנות ולנשים העדינות.

מפי השמועה למדנו ששם באביניון חשב לדבר על [98] היהודים תועה, וצוה מן האדון הקרדינאלי באנפלונא ומן שרים אחרים בצנעה, שלא יחרוש על בני ישראל רעה, ונתנו לו הקהל הרבה פרחים. דעת האפיפיור וכל כנסיה שלו לתת לו הגמוניא אחת מיוחדת או לעשות אותו קרדניאלי כמיוחדים שבבני עליה. לכן אחי, הגדל השמחה, כי בכבודו כבוד יהיה לך ועשה יעשה לך גם הוא בתי כהונה ולויה.

ואשר כתבת אלי והוכחתני ויסרתני מוסר הבלים כי משרתי המורגלים אצלי עותו מחשבתי. אתפלא כי ידעת מאז כי כוונתי רצויה ומעשי מוכיחים. תמים אני עם אלהי בכל לבבי ובכל נפשי לנצח נצחים, ובמשיח צדקו הנקרא בשמו מבטחי ותקותי, הוא מעוזי ומנוסי וזמרתי, אמונת עתי וחוסן ישועתי. וגם מאז אני דבק בזאת האמונה, לא נתחדש אצלי כלל וטעמי לא נשתנה, אשר אאמינהו עתה הוא אשר האמנתיו זה עשרים שנה.

אחת אשאל ממך אותה אבקש שמכאן ואילך לא תעלה בחתימתך שם החכם הנכבד אביך ובסורו אל תבוא נפשך ולא תחד כבודו בזכירתך, כי אם היה בחיים חייתו, בוחר היה העדר בן כמוך על מציאותו, וגם עתה נפשו תאבל בבית מנוחתו. ישו המשיח יאיר פניו אליך, הוא ולא אחר, וישם לך שלום ויברכך.

פי אוהבך מעולם החפץ כי תצדק את תום דרכיך. והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך אעשה לך שלום ואברכך, ובכל מקום אשר תזכיר את שמי לאח ובן יקיר אקחך, אחי הוא העודנו חי דוד בוניט בן גדון, או אם עודנו חי אשתרוק פראנציסקו דיוסקורניס.

אפו"ד.
תם

הערות:

1. היה דואג עי אבוד בוניט שהוא לאבותיו שאריתם והוא עתה עובר פסל.
2. כאשר נכשלת הבהמה בהליכתה בצרורות תגרום נזק במקרה ולא לעצמה, וכן אמונה כוזבת גורמת נזק לקרובי המאמין בה ולזרעו אחריו.
3. באמרם כי לשון הנשמה נאמרה רק להמון העם, כי לא יוכלו לצייר את האלוהות באופן אחר.
4. היא ראיה לסתור, כי מדוע הוא קשה לבתולה לחשוק בגבר? אלא שם עלמה בפסוק זה היא בעולת בעל ואינה בתולה.
5. הוא פאול השליח, או שאול מתרשיש, שחידש היסוד הזה מעונש הנפשי בגיהנם ועליו בנה כל בניניו, וכל השליחים שקדמוהו לא דברו מזה מאומה.
6. שנת השמד הייתה קנ"א לאלף הששי ולחשבונם אלף ושלש מאות צ"א ללידה, אך פה חשב שנת התליה שהיתה שלשים ועוד שנה אח"כ והיא שנת אלף ושלש מאות ששים בערך.
7. רצונו החושים הנשארים אשר יפרט אחרי כן.
8. משנה ידים פ"ד.
9 . לשון חז"ל כי נשיקה האמורה בתורה לשון תיפלות (ב"ר פ"ע).
10. הגזירה הייתה שהיהודים אחרי תפילתם בבית הכנסת ישמעו דרשת הכמרים בתהילת אמונת ישו ויחרפו את מערכות ישראל. והוא מוסיף לגזור שאפילו הנשים והבנים מבני תשע שנים ומעלה לא יורשו לצאת מבית הכנסת עד כלות הדרשה.