ויכוח על נצחיות התורה
בין החכם יהודי ודון אלפונצו קארציולה

אוצר ויכוחים - חלק ראשון

נאסף ונערך ע"י יהודה דוד אייזנשטיין


תקציר:
בשנת 1617 נערך ויכוח בעיר פירארא בין חכם יהודי ובין דון אלפונצו קאראציולה, בה ניסה להוכיח החכם היהודי את נצחיות התורה.

מילות מפתח:
ויכוח דת.

מבוא
הויכוח הזה נעשה לפני השרים והעם בעיר פירארא, בשנת שע"ז (1617), בין חכם אחד מבני עמנו ובין דון אלפונצו קאראציולה. כנראה היה בעל הויכוח אחד מרבני פירארא באיטליה שהיו בימים ההם:

רבי אליעזר חיים מהטוב,
רבי חזקיה פינצי,
רבי משה טיראצינה,
רבי מרדכי יוסף קרפניטא
ורבי יהודה מפאנו זצ"ל,

ולא רצה בעל הויכוח לגלות שמו מענוה או מיראה, והדברים האמורים בסוף הויכוח הם סמך להספק השני. אמנם מדברי הויכוח ניכר כי היה מלומד ובקיא בספרי חכמינו וגם בספרי חכמי הנוצרים. רוב טענותיו לקוחים מספר העקרים לר' יוסף אלבו זצ"ל, מכל מקום לא עליו בלבד סמך בויכוחו, וגם סדר הראיות באופן נאות כדי להשיב למתנגדו ולסתור דבריו כראוי.

הרב ר' יסף ירא מפירארא הדפיס את הויכוח מתוך שתי נוסחאות שונות והעיקר מכתב-יד די רוסי סימן 344, ותקן השבושים והחסרונות על פי שתיהן (ליוורנו 1876).


***

ויכוח שנעשה פה פירארא בחדש אפריל שע"ז (1617) ביני ובין חכם אחד נוצרי דורש גדול מכת הג'יסואיטי, נקרא שמו דון אלפונצו קאראציולה בקונוינטו שלהם וצווי מעלת החשמן אוראציו ספינולה ליגאטו, ובהסכמת מעלת החוקר יואן באטיסטא סקארילה. וזה היה בפומבי ובמעמד כמו אלפים איש, והרבה מהם טובי העיר וחשוביה. החכם הנ"ל רצה להוכיח שהיהודים מוכרחים לקבל את דתם ואת משיחם, והביא על זה שתי טענות, והגם כי נתרבו בינינו הדברים, מ"מ הכלל העולה מדברינו הוא כתוב כאן בקיצור מופלג.


ראשונה הקשה לי החכם הנ"ל ואמר:

כל דת מציאותה או מבני אדם או מהשטן (עבודה זרה) או מהאל ב"ה. והנה הדת שלנו קבלה מציאותה מבני אדם ולא מהשטן, א"כ יש לנו לומר שקבלה מציאותה ונתנה מאת האל ב"ה. הגדולה (תנ"ך שלנו) מבוארת מעצמה, הקטנה (הברית החדשה) הביא עליה ראיה באופן זה ואמר:

בדת שלנו מונחת דברים וצוויים שהם כנגד טבע בני אדם, כגון שיתן למכהו לחי ואם הכה אותו מצד אחד יושיט לו צד האחר, וכן שיתודה עונותיו בפני בן אדם אחר כדי שיתבייש ממנו, וכן כמה עינויים וסגופים.

עוד מונחות דעות ואמונות שאי אפשר לשכל לצייר מציאותם כגון השלוש והעוגה וכיוצא בהם, שהם דברים כנגד טבעם וכנגד שכלם. וזו ראיה שלא נתנה מידי בן אדם.

גם אין לומר שקבלה מציאותה מהשטן, כיון שאחרי פרסום הדת הזאת נתבטלו האלילים ולא נמצאת עוד עבודה זרה, כמבואר בספרים.

ואם תאמר שהוא המציאה? א"כ השטן חידש דבר המתנגד לו ומשחית את עצמו, שאי אפשר לומר כן בשום אופן נשארה א"כ התולדה מבוארת שהדת שלנו קבלה מציאותה מאת האל ב"ה, ומוכרחים אתם היהודים לקבלה, כיון שהיא דת אלהית.

וזאת הייתה תשובתי:

אפשר להאמין שהדת שלכם קבלה מציאותה מבני אדם והראיה שהבאת ממה שמניחה דברים שהם כנגד השכל של בני אדם אינה סותרת לזה כלל.


שכל זה עשו מסדרי הדת כדי להדריך ולהנהיג את האדם במדת הענוה, שהיא יסוד גדול לבעלי האמונה ולהרחיק מדת הגאוה שהיא סבה לכמה עונות. וכן צוו להתודות בפני בן אדם כדי שירחיקו עצמם מן [194] החטא, שלא יוכרחו להתבייש ולהתודות על עונם לבני אדם. הגם כי מצד אחר אפשר לומר שלהיותם בוטחים על סליחת בני אדם יאמרו כל אחד אחטא ואשוב, ויצא שכרו בהפסדו. עוד סדרו כמה ענויים וסגופים כדי להשפיל החלק החמרי שבאדם ולהכניע התאוות הגופניות שהן סבה לכמה חטאים.

גם הראיה השניה שהבאת ממה שמונחת דעות ואמונות שאי אפשר לקרב אל השכל לצייר מציאותם, אינה סותרת לזה,


שהרי אתם משתדלים בכל תוקף לקרב דעות ואמונות אלו אל השכל באמרכם שהשלוש הוא כמו ניצוצי השמש, או כמו ענפי אילן הבא מקור אחד ומשרש אחד. ועל הגשמיות אתם אומרים שהאלוה כדי להראות רחמיו ורוב חסדיו נתרצה להתקרב ולהתחבר אל המין האנושי ורצה ליכנס בגוף בן אדם, באופן שאין אתם מחזיקים לאלוה החלק האנושי שבו אלא החלק האלהי. ולכן דעות אלו (לפי דעתכם) אינם דברים שאי אפשר לשכל לצייר מציאותם.

ועוד אפילו הפילוסופים שכל דרכיהם הם ע"פ השכל ולא ראו אור התורה יש להם דעות שכפי הנראה אי אפשר לשכל לצייר.


ומציאותן, כגון מה שאמרו שהדבר שהוא בעל ותכלית ואפילו קטן עד מאד מזרע החרדל יכול להתחלק לעולם לאין תכלית וכיוצא בזה.

ועוד אפילו יונח שהם דברים ודעות המתנגדות אל השכל ואי אפשר לצייר מציאותם, עכ"ז אתם סוברים שדעות ואמונות אלו מהשלוש והגשמות וכיוצא בהן נרמזו ע"י רוח הקדש בדברי הנביאים. כיון שאתם מפרשים הפסוקים באופן הנראה לכם מסכים לדעות אלו, לכן אפשר שבני אדם המציאו וסדרו אמונות אלו אע"פ שהם למעלה מהטבע ולמעלה משכל האנושי, בחשבם שהם דברים אלהיים שנאמרו בדברי הנביאים ומפרשים אותם כפי מה שנראה בעיניהם. ואפשר ג"כ שלא הבינו היטב פירוש הפסוקים, כידוע לכל מי שבקי בהם.

והחכם אוגוסטינו שלכם כתב בספרו וולוסיאנו איפיסטולה ג', שבספרי הקדש נמצאו דברים כ"כ עמוקים ומסופקים שהם לטורח גדול אצל חדי השכל וכו'. ולפי זה מכח הטענה וראיה זאת אין אנו מוכרחים לקבל הדת שלכם.

החכם הנ"ל הוסיף לטעון באופן אחר, ואמר:

מי שנשלמו ונמצאו בו כל היעודים של הנבואות השייכות אל המשיח שנזכרו בדברי הנביאים הוא המשיח האמתי, ובמשיח שלנו נשלמו כל הנבואות הנזכרות והתנאים השייכים אל המשיח, א"כ הוא המשיח האמתי ומוכרחים אתם היהודים לקבלו ולהאמין בו ובדת שלנו.

ועל זה עניתי:

הגדולה (תנ"ך) מבוארתי מעצמה והסכמתי עליה. אמנם הקטנה (הברית החדשה) כפרתי בה מכמה טעמים. תדעו שאין אנו מודים זה לזה בתנאים השייכים אל המשיח ופירוש הנביאים שנזכרו בו,

כי אתם אומרים שהמשיח עתיד להולד מבתולה ושתהיה בתולה גם אחרי לדתה, והמשיח יהיה אדם ואלוה, ושעתיד ליהרג ואחרי כן לחיות, ושעתיד ליתן תורה חדשה וכיוצא בהם.

אבל אנחנו אומרים שיהיה אדם ולא אלוה ושעתיד לאסוף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ ושעתיד לבנות ירושלם ובית המקדש ושלא תתחדש התורה וכיוצא בזה.


באופן שאם נרצה לדבר ולהתוכח על כל דברי נבואה ונבואה, על כל פרטי הפסוקים והבנתם, הזמן יכלה והם לא יכלו, כיון שלשון הקדש שלנו היא לשון קצרה שסובלת פירושים הרבה, וכ"ש בדברים שנאמרו ברוח הקדש שיש להם הבנות הרבה, כמו שאמרתי לעיל. וכל אחד ישתדל לפרשם כפי דרכו. וגם המפרשים שלכם נבוכו לפעמים ופירשו הנבואות זה הפך זה באופן שהאריכות בזה אך למותר.

ועוד אפילו אם נניח ונודה לכם בכל הנבואות וכל תנאי המשיח, עדיין יש לכם להביא ראיה שכל הנבואות הללו נשלמו במשיח שלכם, ועל זה אינכם יכולים להביא ראיה זולתי מאונגליון שלכם, שאין אנו מוכרחים להאמין בו. ולפ"ז אין אנו מוכרחים ג"כ לומר שהוא המשיח האמתי.

ולסבה זו נראה לי, כי לשוא אתם עמלים להתוכח עם היהודים, כיון שאינם מודים באונגליון יסוד הדת שלכם. ואין להתוכח עם מי שאינו מודה בההתחלות הראשונות, כמו שכתב אריסטו ושאר הפילוסופים, באופן שעל ידי הויכוח אין אתם יכולים להרויח שום דבר, אלא הוא איבוד זמן.

על זה חזר החכם הנ"ל ואמר אלי:

אתם מוכרחים להאמין באונגליון שלנו מאותו הטעם עצמו שאתם מוכרחים להאמין בתורת משה רבכם.

ורצה להוכיח באופן זה ואמר: מפני מה אתם מאמינים בתורת משה?

אם תאמר מפני שהתורה הזאת הכל מודים בה, נוצרים וישמעאלים, זה אינו טעם מספיק, מפני שקודם שנמצאו בעולם שתי אמונות אלו הייתם מחויבים להאמין בה.

ואם תאמר מפני שכך קבלנו מאבותינו היותה תורת משה אמת ושראו הנסים והנפלאות שנעשו בעבורה, גם זה אינו טעם מספיק, כיון שהנוצרים או הישמעאלים או בעל דת אחרת יאמר ג"כ שקבל מאבותיו היות תורתו אמת ושנעשו בעבורה נסים ונפלאות. ובטעם זה יהיה נקי מכל פשע ולא יהיה לו עון אשר חטא אם יחזיק בדתו, וזה ודאי אינו נכון.

א"כ אין אתה יכול לומר טעם אחר אלא שאתם מאמינים בתורת משה מפני שמספרת דברים גלויים וממפורסמים לעין כל ומספרת אותם להם שהיו באותו הזמן ובאותו המעמד. ואי אפשר לומר כי אלה שראו את הדברים כהוייתן אם היו יודעים [195] שהדברים שנמצאו בתורת משה הם דברי שקר, היו יכולים להכחיש אותם ולומר שלא היו כן.

ולכן מזה הטעם עצמו ראוי להאמין באונגליון, כיון שמספר דברים מפורסמים ומספרם לאלה שהיו באותו הזמן ובאותו מעמד, שהיו יכולים להכחיש אותם אם לא היו דברי אמת. נראה א"כ שגם אתם היהודים מחויבים להאמין בדברי האונגליון.

על הטענה הזאת נתתי לו שתי תשובות:

הראשונה,

שאין אנו מוכרחים מטעם זה להאמין באונגליון, כיון שהספורים והנסים שנכתבו בו אינם מפורסמים ונגלים לעין כל כמו אותם שבאו בתורת משה.


אדרבה, הרבה מהם והיותר עקריים אצלכם הם נסתרים ונעלמים, כגון לידת משיח מבתולה, ושהייתה בתולה קודם ותוך ואחר לידתה, ושמשיח היה אדם אלוה, ואחר שנהרג עשה התחיה, ואחר כך ירד לגיהנם להציל נפשות הצדיקים, ואח"כ עלה לשמים וכיוצא באלו.

וכיון שהדברים הללו שהם יסודות ועקרים לאמונתכם הם נסתרים ובלתי גלויים לכל, אין אנו מחויבים מטעם זה להאמינם. ונמשך מזה, שאין אנו מוכרחים לקבל האונגליון או הדת שלכם, כי בנפול היסודות יפול כל הבנין.

זולת זה יש כמה הבדלות בין תורת משה לתורת האונגליון:

כי בתורת משה נקבצו ונאספו כל בני ישראל שהיו ששים רבוא במקום אחד ולכלם ניתנה בפרסום גדול, ובתורת אונגליון לא נאמרו הדברים לכל ישראל, שהיו מפוזרים ומפורדים בין העמים, כי עשרת השבטים עדיין היו בגלות וגם הרבה משבטי יהודה ובנימין עדיין היו בגלות צרפת וספרד ובבל שלא חזרו בבית שני, אלא נאמרו לאנשים מעטים אחד מעיר ושנים ממשפחה זעיר שם זעיר שם וראוי היה למשיח שיאסוף תחלה נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ, ואח"כ יתן לכלם יחד תורה חדשה עם אותן ההכנות שנתנה תורה משה.

שנית, תורת משה ניתנה מפי הקב"ה שכל ישראל שמעו קולו מדבר מתוך האש בעשרת הדברות, וידעו הצווי שיאמינו בכל מה שאמר משה בשאר התורה והמצות, כמו שנאמר בפרשת יתרו:
הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם וגו' (שמות יט, ט),

ואח"כ בפרשת ואתחנן אמר לו:
אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך החקים והמשפטים וגו' (דברים ה, כז-כח).

אבל תורת האונגליון נתנה מפי אדם שהיה אומר שהוא שלוח מישו, אמנם לא שמעו האנשים מפי האל ולא הצווי שיאמינו בו כמו שהיה במשה, גם לא שמעו הדברים מפי ישו.

שלישית, משה נצטוה מפי הקב"ה לכתוב התורה וליתן אותה אל בני ישראל, אבל בתורת האונגליון לא מצינו שכותבי האונגליון נצטוו מהאל לכתוב את האונגליון וליתן אל עמו, אלא נצטוו מהמשיח לילך ולדרוש ולהגיד האונגליון בכל העולם, כנראה במרקו פרק טז.

רביעית, תורת משה לא נכתבה אלא מאיש אחד ולא מצינו בה דברים המתנגדים ופותרים זה את זה, אבל תורת האונגליון נכתבה מהרבה אנשים ונמצאו בהם דברים מתנגדים וסתירות, כגון מה שאומרים במשפחת המשיח, שזה אומר שנולד ממשפחה אחת וזה אומר ממשפחה אחרת וכיוצא בהם (עיין מתיא פרק א' ולוקס פרק ג').

חמישית, תורת משה קבלוה כל בני ישראל פה אחד תיכף ומיד בלי שום ערעור ופקפוק כלל ואמרו:
כל אשר ידבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד, ז),

אבל תורת האונגליון כל ישראל שהיו שם מאנו לקבלה חוץ מתלמידיו ואם היהודים שהיו באותו זמן ובאותו מעמד והיו רואים ויודעים הדברים כהויתן לא רצו לקבל האונגליון כ"ש שאין אנו מחויבים לקבלו ולהאמין בו.

התשובה השניה:

כי הטעם שאנו מאמינים בתורת משה אינו מה שאמרת מפני שכתובים בה דברים מפורסמים, דא"כ מוכרחים ג"כ להאמין בתורת הישמעאלים, כיון שגם היא מספרת דברים מפורסמים. אלא הטעם הנכון הוא הקבלה האמתית שקבלנו איש מפי איש מאבותינו שקבלו התורה מהאל ית' ע"י משה עבדו שכתב אותה, וראו הנסים והנפלאות ושמעו קול ה' מדבר מתוך האש, וצוה ג"כ שיאמינו במשה עבדו.


וכן הנוצרים והישמעאלים וכל שאר בעלי הדת אינם מאמינים בדתם מהטעם שאמרת מפני שכתוב בהם דברים מפורסמים, אלא מפני הקבלה שקבלו מאבותיהם שהעידו שראו כמה נסים ושהיו באותו מעמד שנכתבה דתם ושקבלו זה בקבלה נמשכת איש מפי איש. וכמו שכתב להריא החכם אגוסטינו שלכם (בספר כ"ח נגד פאווסטוס מאניקיאוס פרק ב, יד). וזה נראה ג"כ ממה שכתב פאולו אפוסטולו (אל הגלטיים פרק א) וז"ל:
אם יבוא מלאך מן השמים ויגיד לכם חוץ ממה שהגדנו אנחנו לכם יהיה מוחרם, ואם אחד יגיד לכם חוץ ממה שקבלתם יהיה מוחרם.

חזר החכם הנ"ל והקשה:

אם כן שכל בעל דת מאמין בדתו מצד הקבלה בלבד כל אחד יאמר שכך קבל מאבותיו היות תורתו אלהית ואמתית ושראה נסים ונפלאות בעבודה ובמה יודע אפוא ההבדל שיש בין הקבלה על דת האמתית האלהית ובין הקבלה על דת שאינו אמתית וטוענת שהיא אמתית. ואיך נדע איזו קבלה תכשר?

לזה השבתי:

שהקבלה על דת אמת תבחן בארבעה פנים:

מצד הדת בעצמה,
מצד הנותן,
מצד השליח,
מצד המקבלים
ובאופן קבלתם. [196]

א) מצד הדת בעצמה,

אם נראה שהיא מונחת כל העקרים והשורשים ההכרחיים לדת האלהית ומקפת כל המדות והדעות הנותנות תקון ושלמות לגוף ולנפש. וכאשר נחפש כל חלקי תורת משה נמצאים מקיפים כל העקרים והדעות והמדות הנזכרות,

הן במצות שבין אדם למקום השייכות אל עבודתו הנקראים אצלכם צירימוניאלים, שהרי הזהירה התורה על אהבת השם ויראתו ככתוב:
ואהבת את ה' אלהיך (דברים ו, ה),

ויראת מאלהיך (ויקרא יט, יד),

וגם על עבודתו, דכתיב:
ועבדתם את ה' אלהיכם (שמות כג, כה),

והעבודה הזאת היא התפלה וכיוצא באלו.

הן במצות שבין אדם לחברו כדי שישתלם הקבוץ המדיני, הנקראים אצלכם יודיציאלים, שהרי הזהירה התורה שלא יזיק אדם לחברו לא בגופו ולא בממונו, לא במעשה ולא בדבור ומחשבה, ואמרה ג"כ:
ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח),

לא תשנא את אחיך בלבבך (שם פסוק יז),

ואהבתם את הגר (דברים י, יט)

וכיוצא בהם.

הן במצות שבינו לבין עצמו, הנקראים אצלכם מוראלים ואצלנו מצות מדותיות, והזהירה התורה על טהרת הלב, שנאמר:
ומלתם את ערלת לבבכם (דברים י, טז),

לא תקום ולא תטר את בני עמך (ויקרא יט, יח),

גם על יראת חטא וענוה וכיוצא בהם. ויש בה ג"כ חסד ורחמים על כל הנבראים.

וכל אלו הדברים ותרי"ג מצות נכללו בעשרת הדברות ששמעו כל ישראל בהר סיני, כמו שכתבו הרבה מחכמינו וגם קצת מחכמים שלכם, כמו פיטרו גאלאנמינו בספר י"א פרק ג'. וכל מי שיעיין היטב בתורת משה בכל הפרטים שבאו בתוכה יבין וישכיל דברים נפלאים ותועליות רבות, באופן שתורת משה היא שלמה מכל צד.

על זה חזר החכם הנ"ל ואמר:

כי תורת משה בלתי שלמה, שהרי כל המצות והספורים והנסים שבאו בתוכה ובדברי הנביאים
כלם או רובם הם רמזים וצורות הנקראים אצלנו פיגורי אל כל הדברים והמעשים שעשה המשיח שלנו ואל תורתו אשר חדש, ומשה וכל הנביאים היו שלוחים מאתו ית' לסקל המסלה, להורות ולהודיע ברמז כל הדברים המסתעפים בסוד התגשמות האלוה בבשר משיח ומיתתו ותחיתו כדי להושיע המין מאנושי ולהציל הנפשות מיד שאול, וסוד השלוש וכיוצא בו אשר רבו כמו רבו מספרם. ורק ע"י ביאת המשיח תמו ונשלמו הרמזים והצורות. ולפי"ז תורת משה בלתי שלמה.

לזה נתתי לו תשובה כוללת לכל הרמזים והצורות לפי דעתם שיכולים הם להביא, ואמרתי לו:

ראשית,

ראוי ומחוייב הוא אצל כל נותן דת ואמונה או מחוקק תורה להגיד אל העם הנקבץ ללמוד או להאמין כל חלקי הדברים המתיחסים להגיעם אל מדות האמונה, להבינם הדברים בפשטות ולא ברמז וחידה, וכמו שבתורת משה רבנו ע"ה באו בביאור רחב מציאות האל, ואחדותו בלתי גוף, בלתי בעל תכלית, בלתי משתנה, יכול, נצחי, וכיוצא בו.

ולפי זה אם אמונתכם כלולה בתורה היה מחויב להגיד בה בביאור רחב בלי רמזים וחידות, אופן השלוש הנקשר באחדות עם ההגשמה של הבשר והמות והתחיה ויתר הדברים המשתלשלים בעצם המשיח שלכם המבוארים אצלכם בדברי הארבעה שליחים, אם אמת הוא הדבר.

ולא יצדק ההתנצלות שלכם שכבר נאמרו ברמז ולא הבינו אותם היהודים רק המשיחיים לבדם, כי בזה נתלונן בצדק אנחנו קהל עדת ישראל לאמר, מדוע לא הודיענו מחוקקנו האמת בבירור? ומדוע העלימה? וכן לא יעשו מחוקקי דת אמת.

גם הסתיר סוד ההגשמה ולא גלה אותה כמו שאר יסודי ודרכי התורה וכללי המצות ופרטיהן בתורה שבע"פ אשר כלם מבוארים בחקי הקבלה האמתית ליודעים אותה.

וכיון שהרמזים והצורות אלו לא נתבארו בשום מקום, לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבע"פ, אין ראוי לנו לקבלם ולעיין עליהם ולומר שבשביל זה תורה משה היא בלתי שלמה. אדרבה, יש לנו לומר שהיא שלמה מכל צד, ולפיכך אמר משה רבנו ע"ה על פי האל יתברך:
ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת (דברים ד, ח).

וגם המשורר ברוח הקדש אמר:
תורת ה' תמימה משיבת נפש וגו' משפטי ה' אמת צדקו יחדו (תהלים יט).

ואם היא שלמה אי אפשר שתשתנה, שאם תשתנה לא תמלט מהיותה חסרה, ואי אפשר ליחס לאל ית' שיבטל השלמה ויתן לנו החסרה או שיעשה דבר בלתי שלם מתחלה. ומה שאמר יחזקאל:
וגם אני נתתי לכם חקים לא טובים (שם כא)

הכוונה על הקללות שנאמרו בפרשת בחקותי, והם נקראים חקים, כדכתיב בסוף:
אלה החקים והמשפטים והתורות (ויקרא כו, מו).

נמצא כי תורת משה היא שלמה מכל צד והיא הדת האלהית האמתית, והקבלה שיש לנו עליה היא הקבלה האמתית.


שנית מצד הנותן

והוא הבורא ב"ה בכבודו ובעצמו, בלי שום גוף ותמונה, והשמיע קולו אל עמו, וזה היה בתורת משה, שהאל ב"ה גלה שכינתו על הר סיני והשמיע קולו אל כל עמו כשאמר להם עשרת הדברות. והיה רוצה להשמיעם כל התורה לולי אמרו ישראל אל משה:
דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות (שמות כ, יט).

וצוה ג"כ שיאמינו לעולם אל משה, והזהיר את ישראל שלא ראו כל תמונה ושלא יעשו [197] שום גוף כתמונת אלוה, כמו שנאמר:
קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול (דברים ד, יב),
ושמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה 1 ביום דבר ה' אליכם מתוך האש, פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה (שם פסוק טו, וטז).

עוד אמר:
כי לא יראני אדם וחי (שם לג, כ),
כי אל אנכי ולא איש (הושע יא, ט).

לכן אם יבא אדם אחד ויעשה נסים ונפלאות ויאמר אל אני אין אנו מחויבים להאמין לדבריו, כיון שהאל ית' הזהירנו על זה שאין בו תמונה ולא יוכל האדם לראותו. וכ"ש אם ראינו האדם ההוא שנהרג ונפל בידי אויביו. וכמו שאמר הנביא יחזקאל (כח) על מלך צור שהיה רוצה לעשות עצמו אלוה:
יען גבה לבך ותאמר אל אני וגו' ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים וגו' לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים וגו' לשחת יורידך ומתה וגו' האמר תאמר אלהים אני לפני הורגיך, ואתה בן אדם ולא אל ביד מחולליך וגו'.

ולפי זה כיון שתורת משה ניתנה מהאל עצמו בלי שום גוף ותמונה ואבותינו שמעו את קולו מדבר מתוך האש, א"כ הקבלה שיש לנו עליה היא הקבלה האמתית.


שלשית מצד השליח

תבחן ג"כ הקבלה האמתית, וזה בשני דברים:

הראשון, כשיתאמת לנו אמות (אופיו) עצמו היות אותו השליח נביא וגדול במדרגת הנבואה מכל שאר הנביאים.

ושנית, כשיתאמת לנו ג"כ אמות עצמו שנעשה שליח מאת האל ית' להנתן תורה על ידו.

ולכן בתורת משה כיון שנתאמת לנו באלה, א"כ הקבלה על תורה זו היא הקבלה האמתית.


באמת לא האמינו בו ישראל מפני האותות והמופתים שעשה, אע"ג שהיו גדולים בכמות ובאיכות, כי יש חשש וספק שאפשר שנעשו ע"י חכמה או תחבולה טבעית כידוע אצל חכמי הטבע, או ע"י להט וכשוף, וכמו שעשתה ג"כ בעלת אוב שהעלתה והחיתה את שמואל (ש"א כח). עוד אפשר שהנסים נעשו ע"י שם משמות הקדש וכו'. הרי שהנסים יכולים להעשות בכמה פנים.

חזר החכם הנ"ל ואמר:

כי הנסים הללו אינם אמתים ואין להאמין בהם, לפי שאינם נעשים בשם האל. אמנם הנסים שנעשים בשם האל כדי לקיים האמונה הם אמתים. כי האל ית' לא יסבול שיעשו הנסים בשמו מאת נביאי השקר כדי לקיים אמונתם.

ואני אמרתי לו:

כי אין זו תשובה מספקת, שהרי גם נביא שקר ינבא בשם ה' ויתן אותות ומופתים, כמו שנאמר:
אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר וגו' ומת הנביא ההוא (דברים יח, כ).

ועוד אם הקב"ה סובל ואינו מקפיד שיבואו האותות והמופתים שיתן הנביא השקר כדי לבטל תורתנו ואמונתנו שהיא אלהית וכדי לקיים אמונת עבודה זרה כדכתיב:
כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת וגו' לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים (דברים יג, ב),

כ"ש וכ"ש שיסבול ולא יקפיד אם יבואו הנסים שיעשה הנביא או המתפאר בנבואה כדי לקיים אמונה שאינה עבודה זרה.

ועוד אם עתה יבוא אליכם שום נביא או המתפאר בנבואה ויאמר כי ה' שלחו כדי שתעזבו תורת ואמונת ישו ותקבלו אמונת מחמד או אמונה אחרת ויעשה אותות ומופתים בשם ה' לקיים אותה האמונה, האמור תאמרו שבשביל אותם הנסים אתם מחויבים לעזוב אמונתכם ולקבל אחרת? זה ודאי לא! שהרי כתב פאולו אפוסטולו שלכם באגרת אל הגלטים פ"א:
אם יבא מלאך אליכם מן השמים ויגיד לכם חוץ ממה שהגדנו אנחנו, מי שיקבלו יהיה מוחרם וכו'.

ואם אינכם לעזוב אמונתכם ע"פ מלאך מן השמים כ"ש וכ"ש ע"פ אדם שיעשה נסים. הרי בשביל האותות והמופתים אין שום אחד ממנו יכול לעזוב דתו ואמונתו כדי לקבל אמונה אחרת.

על זה הקשה החכם הנ"ל:

האיך אתה אומר שהאותות והמופתים אינם ראיה ואמות עצמו על הנבואה, שהרי אמר הכתוב,
ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם (שמות ד, ל),

ועל הים הוא אומר:
וירא העם וגו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שם יד, לא),

ובפרשת הנביא נאמר כי בהגדת העתידות יבחן הנביא אם הוא אמת או שקר כדכתיב:
אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבא וגו' (דברים יח, כב).

ואם בהגדת העתידות יבחן הנביא כ"ש בעשית האותות והמופתים שהוא מעשה יותר זר ויותר מרוחק מידיעת בני אדם.

לזה השיבותי:

כי אף שנאמר היות המופתים ראיה על הנבואה, מ"מ אינם אמות עצמו עליה, כיון שעדיין נשאר בלב האנשים חשש וספק מהטעמים שאמרנו.

ואפילו אם תמצא לומר שהמופתים הם ראיה אמתית ואמות עצמו על הנבואה, עכ"ז נבואת משה רבנו ע"ה הייתה גדולה במדרגה יותר מכל שאר הנביאים, כדכתיב:

אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה וגו', פה אל פה אדבר בו וגו' (במדבר יב, ו-ח),

כלומר לא על ידי מלאך ובלי [198] שום אמצעי.

גם הנסים שעשה משה רבנו ע"ה היו גדולי הכמות והאיכות יותר מכל שאר הנביאים שהיו לפניו ולאחריו. וכמו כן נתעלו מופתיו על מופתי שאר הנביאים. שהרי כל הנסים והנפלאות שהעידו בכתבי הקדש שנעשו ע"י כל הנביאים משנברא העולם עד בית ראשון הגיע מספרם לשבעים וחמשה ולא יותר. אמנם הנסים והנפלאות שנעשו ע"י משה אדון הנביאים בזמן ארבעים שנה שהנהיג את ישראל עלו במספר שבעים וששה, כנראה למעיין היטב בכתבי הקדש, כמו שמנה אותם חכם אחד משלנו (דון יצחק אברבנאל) בסוף ספרו מפעלות אלהים. ולשתי אלו מעלות רמז הכתוב באמרו:
ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' -

על מעלת מדרגת הנבואה אמר:
"אשר ידעו ה' פנים אל פנים",

ועל מעלת רבוי הנפלאות ואיכותם אמר:
"לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות" (דברים לד),

כי לא נמצא מעולם מי שעשה נסים מתמידים ארבעים שנה כמו שנעשו ע"י משה, בעמוד ענן ובעמוד אש ובירידת המן. נתאמת א"כ אצלנו שמשה היה נביא גדול במדרגת הנבואה מכל שאר הנביאים.

גם נתאמת לנו באמות עצמו שמרע"ה נעשה שליח מהאל ב"ה להנתן תורה על ידו, שהרי שמעו את הקול מדבר עם משה, כמו שאמר הכתוב:
הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם (שמות יט)

להאמין שאתה שליח מאתי.

וכיון שתאמת אצל ישראל מדרגת נבואת משה על כל שאר הנביאים, ושנעשה שליח מהאל ב"ה להנתן תורה על ידו באופן שאמרנו, לפיכך האמינו במשה וקיימו וקבלו את התורה שנתנה על ידו.

ועוד אפילו יבא נביא גדול כמשה ויעשה נסים ונפלאות כמוהו אין אנו מחויבים להאמין לו ולבטל תורת משה ולומר שהיא זמנית, מפני שעשרת הדברות שמעו אבותינו מפי ה' שבהם נכללת כל התורה, כי מה ששמעו מפי ה' אי אפשר שיתבטל בשום פנים ע"י נביא אלא א"כ הגיע לו הדבור מה' הפכי לראשון, כמו שנאמר לאברהם:

קח את בנך וגו' והעלהו שם לעולה (בראשית כב, ב),

ואח"כ נאמר לו:
אל תשלח ידך אל הנער (שם פסוק יב).

ובעבור זה נענש עדוא הנביא הנזכר במ"א (יג) שהמיתו האריה על ששמע לנביא הזקן אשר בבית אל לחזור לבית אל ולאכול שם לחם, שהיה זה הפך מה שצוה ה' לו שלא ע"י נביא. ולכן הוצרך האל ב"ה לגלות שכינתו על הר סיני בקולות וברקים וענן כבד וקול שופר ולהשמיע קולו אל כל ישראל מתוך האש במעמד ששים רבוא ולדבר עמהם פנים אל פנים וכשישמעו ישראל קול אלוהים המצוה להם שיאמינו בדברי משה לעולם כל אשר יצום והלא אין הקב"ה עושה שום פועל לריק ולבטלה!

אלא ודאי התכלית הוא מה שאמרנו, כי לא צוה הקב"ה שתהיה תורתו נבנית ומיוסדת על יסוד מסופק בלב השומעים שהם האותות והמופתים, אלא על יסוד מעמד הר סיני שכל ישראל ראו בעיניהם ושמעו באזניהם והם כלם עדים על התורה והמצות שהן אלהיות.


הרי שנתאמת שליחות משה רבנו אצל כל ישראל על התורה אשר צוה לנו באמות עצמו על האופן שאמרנו. ונתקיים ג"כ מכל הנביאים שבאו אחריו בכל דור ודור, אשר כלם הזהירו וצוו ע"פ האל ב"ה לשמור ולעשות כל המצות והחקים והמשפטים ככל הכתוב בספר תורת משה, כנראה ביהושע סי' א וכג, במלכים סי' ב, ובמלכים סי' יח כתוב שגלות עשרת השבטים היה על עזבם תורת משה. גם בעזרא ספר ב' (נחמיה) סי' י' כתוב שכלם באו באלה ובשבועה ללכת בתורת ה' אלהים אשר נתנה ביד משה עבד האלהים ולשמור ולעשות את כל מצות ה' אדוננו ומשפטיו וחקיו וגו'. גם הנביא האחרון מלאכי שהיה בזמן עזרא כתב בסוף ספרו:
זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב חקים ומשפטים וגו'.

ובאמרו "זכרו" (לשון זכרו כמו זכור את יום השבת לקדשו, שענינו שמירה) ודאי דעתו על קיום התורה והמצות, כמו שעשה עזרא שהיה בזמנו, שקבל עליו הוא וכל שאר ישראל קיום התורה.

ולפ"ז נמצא שמה שאמר ירמיה:
וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה וגו' (לא, לא),

וכן ישעיה:
כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים (נא, ד),

כי מציון תצא תורה (שם ב, ג),

אין דעתם שתהיה תורה חדשה ותתבטל תורת משה, כי זה יהיה נגד למה שכתב משה על נצחיותה שאמר:
והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת (דברים כט, לט),

ונאמר:
תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (שם לג, ד)

והירושה היא נצחית. וכן דעת ישעיה עצמו באמרו:
ואני זאת בריתי אותם אמר ה' וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם (נט, כא).

ולכן הכרח הוא לפרש הפסוקים דלעיל באופן שלא יהיה מנגד למה שאמרנו כמו שפירשו אותם המפרשים שלנו.

וכן מה שכתוב בתורה:
נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו וידבר אליהם את כל אשר אצונו (דברים יח. יח)

אין לפרש אותו, כמו שמפרשים הנוצרים שעתיד לבוא נביא ותנתן תורה על ידו כמו שנתנה ע"י משה, שהרי משה רבנו אמר:
נביא מקרבך מקרב אחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך (שם פסוק טו)

ועל זה השיב הקב"ה ואמר:
נביא אקים להם מקרב אחיך כמוך

כלומר שלא יהיה חולק עליך וסותר התורה שנתנה על ידך, אלא יהיה בענין [199] התורה והמצות כמוך ובמקומך, ושיזהיר את ישראל על קיומם כמו שהיה מזהיר משה וכמו שעשו כל הנביאים הבאים אחריו.

ועוד שנאמר: נביא אקים להם כמוך, ראוי שיהיה אדם כמוך ולא אל,

ועוד כמוך ר"ל שתהיה הקמתו כמוך, היינו שמדרגת נבואתו ואמות שליחותו ע"י השפעת האלהית יהיה על הדרך שנתאמתה מדרגת נבואתו ושליחותו של משה במעמד ששים רבוא בלי שום ספק.

ואין לומר שהמצות צירימוניאלים ויודיציאלים היו זמניות ולא היו מחויבים לקיימן אלא בארץ ישראל ובזמן בית המקדש, כמו שאומרים הנוצרים ומביאים ראיה על זה מקצת פסוקים, והמוראלים שהם עשרת הדברות חייבים בהן בכל מקום ובכל זמן, שהרי לא מצינו חילוק זה בשום מקום. אדרבה בכמה מקומות כתוב בתורה בכל מושבותיכם, לדורותיכם, ונזהרו ג"כ לשמור המצות עד עולם, ובמילה נאמר:
והייתה בריתי בבשרכם לברית עולם (בראשית יז, יג),

ומלת "עולם" מורה נצחיות כמו נצח סלה ועד, ורק לפעמים מורה זמן קצוב, כמו:
ועבדו לעולם (שמות כא, ו),

וישב שם עד עולם (ש"א א, כב)

במקום שמוכרחים לפרש כן ענינו, אבל במצות ושאר מקומות שאין שם הכרח לפרשו באופן אחר מורה נצחיות.

ולסבה זו כל המעתיקים היונים ולאטינים העתיקו בכל מצות התורה עולם כמו נצח, ואמרו איטירנו וסימפיטירנו, אך העתיקו מלת ועבדו לעולם אין סיקולוס, וישב שם עד עולם=תמיד, כדי להבדיל אותם משאר מקומות מהטעם שכתבתי.

ואע"ג שהחכם פיטרו גאלטינו (בספר י"א פרק ה') כתב שהמעתיקים הנ"ל עשו שלא כהוגן להעתיק מלת עולם איטירנו וסימפיטירנו כי לסבה זו קצת מהנוצרים נתיהדו בראותם שבמצות מילה ושבת ופסח ושבועות וסוכות ושאר מצות צירימוניאלים נאמר בתורה שם סימפימירנו, כי היה להם להעתיק אין סיקולוס, שהוא זמן קצוב. עם כל זה האמת הכריחם להעתיק כן, שהרי כל הנביאים מימות משה עד מלאכי האחרון שבנביאים הזהירו על קיום התורה והמצות, כי הם הבינו מלת עולם שמורה על הנצחיות.

גם לא יצוייר שישתנה רצונו של הקב"ה לעשות תורה חדשה, כדכתיב:
אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם (מלאכי ג, ו),

כלומר שהתורה היא נצחית בלתי משתנית והאומה ג"כ היא נצחית.


ואם תאמר כי השנוי אינו מצד עצמו ב"ה אלא מצד המקבלים שהם משתנים כפי המקום והזמן, ע"ז אשיב ואומר כי האל ב"ה כמו שסידר בחכמתו מזון לגוף האדם בדברים הכרחיים כגון לחם ובשר ויין שהם נאותים לכל איש ובכל זמן. כן סידר מזון הנפש בדברים הכרחיים שבאו בתורה לקנות שלמות האחרון שהם ראוים לכל איש בכל מקום ובכל זמן. וכמו שמזון הגוף האנושי לא ישתנה ולא יעבור לעולם, כן מזון הנפש שהיא התורה האלהית לא תשתנה לעולם, לפי שהוא יתעלה יודע הדברים שהם נאותים לכל איש לכל מקום ולכל זמן.

ואף אם יבוא ההכרח לפעמים שתשתנה מצוה אחת לצורך שעה, כגון מה שעשה אליהו בהר הכרמל (מ"א יח) שהקריב על הבמה ולא במקדש בירושלם, כמו שאפשר השנוי בזמן מן הזמנים בהיות הגוף חולה ובלתי נאות אליו כי הדבר שישתנה במקרה ישוב בהכרח לעצמותו, כי המקרה לא יתמיד. וזה דומה למה שישתנתו חלקי המציאות בנסים לצורך שעה כפי הזמן והמקום ולא יתמיד השנוי. כן התורה האלהית לא תשתנה לא בכללה ולא בחלקיה אלא לצורך שעה קלה כפי חכמת הנותן ב"ה, אבל לא ישנה אותה בתורה אחרת.

רביעית, מצד המקבלים

ג"כ תבחן הקבלה. אם היו המקבלים שלמי ההשגה ורבי המספר ששמעו את הדת מפי האל ב"ה שציוה שיאמינו לשלוחו ולכן יש לומר על הקבלה שלנו היותה אמתית, שהרי המקבלים תורת משה היו בני ישראל שבהם בחר האל ית' לו לעם סגולה כי בחר בשת ואח"כ בנח ואח"כ באברהם ועשה לו הבטחות הרבה בשבועה, ואמר לו:
ונברכו בך כל משפחות האדמה (בראשית כח, יד)

וכן ליצחק וליעקב, ומיעקב יצאו י"ב שבטים יסוד האומה הישראלית, והקב"ה הוציא את בני ישראל מיד פרעה באותות ומופתים אחר שהגיעו לששים רבוא, ואמר להם:
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות יט, ו),

כי עם קדוש אתה לה' אלוהך (דברים ז, ו),

והקב"ה האכילם את המון לזכך שכלם והכינם בכמה טהרות עד שהגיעו למדרגת הנבואה ושמעו קול אלהים חיים מדבר מתוך האש, כדכתיב:
את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש (דברים ה, יט),

ונאמר:
ויראו את אלהי ישראל (שמות כד, ד)

שהוא במראה הנבואה, וכן אמר:
פנים בפנים דבר ה' עמכם (דברים ה, ד),

שהוא במדרגת הנבואה היותר גדולה שלא ע"י מלאך ובהם נאמר ג"כ:
רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (שם פסוק ו),

באופן שאותם המקבלים היו נבחרים מאת האל לעם סגולה והיו שלמי ההשגה, וגם היו רבי המספר יותר ממקבלי שאר דתות, שהרי היו ששים רבוא מלבד הנשים והטף שקבלו את התורה בפרסום גדול ועצום במעמד הר סיני, וקבלוה כלם יחד בזמן אחד ובמקום אחד בלי שום חולק, והמקבלים הללו מסרוה אח"כ לבניהם אחריהם בקבלה נמשכת מאבות לבנים מיום מתן תורה עד היום הזה וכל היהודים הנמצאים בכל העולם הם [200] מזרע ששים רבוא שהיו במעמד הר סיני והנחילו לבניהם ולבני בניהם דור אחר דור כל מה שראו ושמעו באותו המעמד הנבחר.


והקבלה הזאת הבאה מאבות לבנים היא היותר אמתית מזולתה, לפי שידוע שאין בעולם מי שיאהב את האדם יותר מאביו, והוא לא ירצה להנחיל את בניו שקר ולצוות לו להאמין לו אם לא שראה הוא או יודע בודאי היות הדבר אמת. מה שאין כן בדבר הנאמר לאדם ע"י אחר שאינו אביו או מפי הכתב וכיוצא בו. לכן בדבר עקרי כזה אמר המשורר:
אלהים באזנינו שמענו, אבותינו ספרו לנו וגו' (תהלים מד, ב),

כלומר כיון שהקבלה הזאת מאבותינו אי אפשר לפקפק בה. ואמר ג"כ:
שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך וגו' (דברים לב, ו)

כדי שיקבלו דבריהם וימשך אדם לקבלת האבות. ומצוה היא אשר האבות יודיעו דברי התורה לבניהם אחריהם, דכתיב:
והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב (דברים ד, ט),

ושננתם לבניך (שם ו, ז).

והמשורר אמר:
ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקומו ויספרו לבניהם וגו' ומצותיו ינצורו (תהלים ה, ז).

מכל זה נראה שהקבלה הנמשכת מאב לבן ראויה להתקבל.


ועוד שהמקבלים הללו מלבד שבהם בחר ה' לעם סגולה כמו שאמרנו, הבטיח אותם ג"כ לקיימם לעולם ושלא להחליפם באומה אחרת אף אם יהיו גולים מארצם, כדכתיב:

ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם וגו', וזכרתי להם ברית ראשונים (ויקרא כ"ו, מד-מה).

גם בירמיה (לא, כה):
כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם, חקות ירח וכוכבים לאור לילה וגו' אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה' וגו' גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו וגו'.

ועוד (שם ל, יא):
כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם אך אותך לא אעשה כלה וגו'.

גם ישעיה (מד, יז) אמר:
ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד.

הכלל העולה מכל אלה הדברים, שכל בעל דת מחויב להאמין בדתו שהיא אלהית מצד הקבלה שלו, ושהקבלה מדת האלהית האמתית תבחן בארבעה פנים:


ראשון מצד הדת בעצמה אם היא שלמה וכוללת כל העקרים והדעות והמדות הנותנים תקון ושלמות לגוף ולנפש.

שנית, מצד הנותן, אם היה האל בעצמו ובכבודו בלי שום גוף ותמונה שהשמיע קולו לעמו.

שלישית, מצד השליח, אם נתאמת מדרגת נבואתו על כל שאר הנביאים, וגם נתאמת שליחותו אמות עצמו מפי האל ב"ה שצוה שיאמינו בו לעולם - אבל לא ע"י נסים.

רביעית, מצד המקבלים, אם היו שלמי ההשגה ורבי המספר המעידים ששמעו את הדת מפי האל בעצמו שצוה ג"כ שיאמינו בשליחותו, ושקבלו אותם כלם יחד בלי שום חולק ומערער, והיא קבלה נמשכת מאבות לבנים.

וכיון שכל הדברים האלה נמצאים בקבלה שלנו על תורת משה, א"כ אין אנו מחויבים לעזוב אותה ולקבל תורה אחרת, וכ"ש אם אין שום קבלה לנו על אמתתה. ולשוא ג"כ יעמלו הרוצים להתוכח עם היהודים ולהביא ראיות שהם מוכרחים להניח תורתם ולקבל תורה אחרת שאין להם קבלה עליה. ומטעם זה צוה הקב"ה והזהיר בכמה אזהרות שלא נשכח לעולם מעמד הר סיני, כדכתיב:
רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב וגו' (דברים ד, ט),

כי בזכרנו המעמד הנבחר ההוא נדע שהקבלה שלנו היא האמתית, הן מצד הדת, הן מצד הנותן, הן מצד השליח והן מצד המקבלים, ולא נוכל לזוז ממנה ולקבל תורה אחרת, כי זה בלתי אפשר אצלנו, כמו שבארנו.


אחרי כל אלה הדברים חליתי את פני השרים והעמים שימחלו לי אם אמרתי שום דבר שהיה יכול להזיק את אזני השומעים, או שלא הייתי רשאי לאמרו, כי לא כונתי בזה ח"ו לבזות שום דבר המתיחס לאמונתם ודתם או לשום אחד מהם ומחכמיהם, כי כלם אכבד ואענדם עטרה לראשי. רק כוונתי הייתה להתנצלות שלי ולהשיב שאין אנו מחויבים ומוכרחים לעזוב תורתנו ולקבל תורה אחרת כמו שהיה רוצה החכם הנ"ל להוכיח ולהכריח אותנו בטענותיו.

ואם אולי אמרתי דברים שלא היו ראוים לי לאומרם, אני מבטל אותם מעכשיו וחוזר אני מהם והם כלא היו, כי לא הייתה דעתי אלא להתנצלות בלבד.

וכמו כן אני מתרה עתה ואומר שאם יראה או ימצא במה שכתבתי למעלה דבר מה שאינו ראוי והגון ולא הייתי רשאי להעלותו על הספר, הנני מבטלו בכל מכל כל, ואני מוחקו ומחשיבו כחרס הנשבר, כי אין כוונתי ורצוני לומר או לכתוב שום דבר שיוכל להיות נגד רצון ורשות מעלת אדוננו האפיפיור יר"ה או שום אחד מעבדיו ושופטיו.

תם

הערות:



1. לכאורה קשה, מה עניין "ושמרתם מאד לנפשותיכם" אל "כי לא ראיתם כל תמונה"? אמנם בזה רמז משה את האזהרה שלא יטעו להאמין בהמשך הזמנים לעתיד שאם יופיע אחד מהם בלבוש בשר מנפשות האנשים אשר בקרבם ויאמר כי הוא אלוה לכן אמר ושמרתם לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה, שאי אפשר לאלוה בצורת בשר ונפש בסמל אדם-אלוה.