מֵהדּוּ וְעַד כּוּש
על חשיבה מעגלית וחשיבה קווית

אסתר א, א

ד"ר יהושע מנחם רוזנברג

פרסום ראשון באתר דעת, אדר ב תשס"ג - מרץ 2003


תקציר:
המונח "מהודו ועד כוש" שנוי במחלקות: האם הוא מבטא שני מקומות רחוקים, או שני מקומות סמוכים. בדרך החשיבה המעגלית, נוקטים שני מקומות סמוכים, כשני קצות המעגל כולו.

מילות מפתח:
מהודו עוד כוש

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרושׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרושׁ
הַמּלֵךְ מֵהדּוּ וְעַד כּוּשׁ
שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה. (אסתר א' א).

במדרש אסתר רבה פרשה א אות ד מדובר על מיקומן של הודו וכוש ועל השימוש במטבע הלשון מ... עד...:

מֵהדּוּ וְעַד כּוּשׁ, והלא מהודו ועד כוש דבר קל הוא, (= המרחק ביניהן קטן) אלא כשם שמלך מהודו ועד כוש כך מלך על שבע ועשרים ומאה מדינה.
ודכוותיה (וכמוהו): כִּי הוּא רדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה (מלכים א' ה' ד) והלא מתפסח ועד עזה דבר קל הוא אלא כשם ששלט מתפסח ועד עזה כך שלט מסוף העולם ועד סופו.
ודכוותיה: מֵהֵיכָלֶךָ עַל-יְרוּשָׁלָם לְךָ יובִילוּ מְלָכִים שָׁי, (תהלים ס"ח ל), והלא מהיכל לירושלם דבר קל הוא אלא כשם שהקרבנות מצויים מהיכל לירושלם כך דורכיאות עם דורניאות עתידות להיות מצויות למלך המשיח. הה"ד (הדא הוא דכתיב=זהו שכתוב) וְיִשְׁתַּחֲווּ-לו כָל-מְלָכִים כָּל-גּויִם יַעַבְדוּהוּ (תהלים ע"ב יא).
ר' כהן אחוה דר' חייא בר אבא אמר כשם שהשכינה מצויה מהיכל לירושלם, כך תהיה השכינה ממלאה מסוף העולם ועד סופו, הה"ד וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבודו לְעולָם וְיִמָּלֵא כְבודו אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן (תהלים ע"ב יט).

בתלמוד הבבלי מסכת מגילה דף יא עמוד א אנו מוצאים מחלוקת בין רב ושמואל בפירושו של הפסוק:
מֵהדּוּ וְעַד כּוּשׁ -
רב ושמואל:
חד אמר: הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם,
וחד אמר: הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי (זו לצד זו עומדות), כשם שמלך על הודו וכוש - כך מלך מסוף העולם ועד סופו.
כיוצא בדבר אתה אומר כִּי הוּא רדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה (מלכים א' ה' ד), רב ושמואל:
חד אמר: תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם,
וחד אמר: תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על תפסח ועל עזה - כך מלך על כל העולם כולו.

המחלוקת מצויה גם בסוגיה המקבילה בתלמוד הבבלי מסכת סנהדרין דף כ עמוד ב
אמר ריש לקיש: בתחילה מלך שלמה על העליונים שנאמר: וַיֵּשֶׁב שְׁלמה עַל-כִּסֵּא ה' (דברי הימים א' כ"ט כג), ולבסוף מלך על התחתונים, שנאמר כִּי הוּא רדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה (מלכים א' ה' ד).
רב ושמואל:
חד אמר: תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם,
וחד אמר: תפסח ועזה בהדי הדדי הוו יתבו, וכשם שמלך על תפסח ועל עזה - כך מלך על כל העולם כולו.

מחלוקתם של רב ושמואל מבטאת שתי דרכי חשיבה שונות באשר למטבע הלשון מ.. עד...: החשיבה הלינארית-הקווית והחשיבה המעגלית.


כאשר אנו משתמשים, בצורת החשיבה הלינארית, בדפוס הלשון מ... עד... אנו מציינים שתי נקודות הנמצאות כביכול על קו ישר אחד, וכאשר רוצים לציין מרחק גדול בוחרים נקודות מרוחקות זו מזו. ככל שנגדיל את המרחק בין הנקודות נתאר מרחק גדול יותר.

דפוס לשון המצביע על חשיבה קווית כזו מצוי כבר בתורה: "וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עור הַנֶּגַע מֵראשׁו וְעַד רַגְלָיו ..." (ויקרא י"ג יב) מ.. עד... כאן כולל את הגוף כולו, כדי לבטא זאת ציינה התורה שתי נקודות קיצוניות בגופו של האדם, ראשו ורגליו.

במטבע דומה משתמש הנביא ישעיה לציון גוף המוכה ופצוע כולו: "מִכַּף רֶגֶל וְעַד ראשׁ אֵין בּו מְתם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה" (ישעיהו א' ו).

אבשלום מתואר לעומת זאת כשלם בכל גופו: וּכְאַבְשָׁלום לא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאד מִכַּף רַגְלו וְעַד קָדְקֳדו לא הָיָה בו מוּם (שמואל ב י"ד כה). וגם כאן דפוס הלשון דומה.

על שלמה המלך מסופר: וַיְדַבֵּר עַל-הָעֵצִים מִן-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנון וְעַד הָאֵזוב אֲשֶׁר יצֵא בַּקִּיר וַיְדַבֵּר עַל-הַבְּהֵמָה וְעַל-הָעוף וְעַל-הָרֶמֶשׁ וְעַל-הַדָּגִים. (מלכים א פרק ה פסוק יג). הארז והאזוב רחוקים מאד זה מזה.

וכך גם בפסוק: וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנו וְתַחַת תְּאֵנָתו מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כּל יְמֵי שְׁלמה: (מלכים א ה' ה) דן ובאר שבע מציינים את קצות הממלכה.

צורת חשיבה קווית כזו באה לכלל ביטוי בדברי האומר: 'הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם'.

לעומת זאת, בצורת החשיבה המעגלית, נמצאות הנקודות המוגדרות לא על קו ישר אלא על מעגל. במקרה כזה ככל שנרצה להגדיר מרחק גדול יותר נקרב את המרחק שבין שתי הנקודות. שתי נקודות צמודות זו לזו יגדירו את המרחק של מלוא היקף המעגל.

דרך חשיבה כזו באה לכלל ביטוי במדרש שיר השירים זוטא:
כִּי הוּא רדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה (מלכים א' ה' ד), והלא תפסח ועזה נתונות זו בצד זו, אלא כמה שיצא מתפסח וילך ויקיף את כל העולם כולו עד שיבא בעזה, כך היה שולט שלמה בכל העולם כולו. (מהדורת בובר, לבוב תרנ"ה, דף ב, ע"א).

בדרכו של המדרש הזה נוכל להבין את דברי האומר: 'הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי' - הודו וכוש נמצאות זו לצד זו. אם אתה יוצא לכיוון המרחיק אותך מן הנקודה הסמוכה ומקיף את העולם העגול במלואו אתה חוזר לאותה הנקודה. נקודות סמוכות זו לזו מציינות לפיכך את מלוא ההיקף של העולם.

וכך אכן כתב ר' טוביה ב"ר אליעזר, (בן זמנו של רש"י לערך):
'הַמּלֵךְ מֵהדּוּ וְעַד כּוּשׁ', רב ושמואל נחלקו בזה הדבר... והיאך אתה מקיים דבר שניהם, אלא כך פירוש הדבר: ביחד הם עומדים, אלא כאדם היוצא מהודו והולך למזרח אל כוש וסובב אל דרום עד שחזר להודו אצל כוש, מלמד שהכל תחת ממשלתו.

ר' שלמה אלקבץ, בפירושו למגילת אסתר 'מנות הלוי' על הפסוק 'הַמּלֵךְ מֵהדּוּ וְעַד כּוּשׁ' מצטט את מחלוקת רב ושמואל שבמסכת מגילה, ומוסיף:
כתב הה"ר משה ן' תבון ז"ל בספר פאה וזו לשונו:
'יש לתמוה מה להם לחלוק על זה ומה לשקר במקום עדים. יחקרו וידעו! (כלומר הרי הערים הללו נמצאות לפנינו. איך אפשר לחלוק בדבר שבמציאות. אפשר ללכת למקום ולבדוק). וכן במחלוקת תפסח ועזה.
והאמת כי לא נחלקו, על זה אבל דעת שניהם שהם בהדי הדדי, אבל במשמעות איך כלל כל העולם בהם, הם חולקים. חד אמר כשם שמלך על הודו ועל כוש כך מלך על כל העולם, וחד אמר הודו בסוף, כי דבר ידוע כי הארץ כדורית ואין סוף לכדור כי אם במקום אשר יתחיל ממנו' עכ"ל.

מתוך פירושו ברור שהוא אינו מעמיד את המחלוקת כמחלוקת במציאות ההיסטורית, היכן מקומן המדויק של הודו ושל כוש, אלא כמחלוקת על הדרך שממנה אפשר להוכיח מן הכתוב שאחשורוש מלך על העולם כולו ושגם שלמה משל על כל העולם. הצגת המחלוקת באופן הזה משקפת את שתי דרכי החשיבה שהזכרנו.

בדרך של החשיבה המעגלית אנו יכולים להבין פסוקים שהמפרשים התחבטו בפירושם. כך למשל אומר משה לעם ישראל:
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּום כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-להֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשׁטְרֵיכֶם כּל אִישׁ יִשְרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחטֵב עֵצֶיךָ עַד שׁאֵב מֵימֶיךָ (דברים כ"ט ט-י).

חוטבי עצים ושואבי מים מציינים בדרך כלל מעמד אחד של נותני שירות. המרחק המעמדי ביניהם קטן מאד. אפשר לדמיין את משה מחווה תנועה מעגלית רחבה בידו בעת שהוא אומר: מֵחטֵב עֵצֶיךָ עַד שׁאֵב מֵימֶיךָ ובכך כולל את כל מי שהזכיר קודם לכן בפירוט ואף יותר מכך.

אברהם אבינו אומר למלך סדום:
אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ
וְלא תאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם. (בראשית י"ד כג)

גם כאן התחבטו הפרשנים כיצד לבאר את הקצוות חוט ושרוך נעל, שמבחינת ערכם אינם רחוקים זה מזה. אך אם נחשוב בחשיבה המעגלית. אברהם מתחיל בחוט מקיף את המעגל כולו ומגיע אל שרוך הנעל הסמוך לו.

רש"ר הירש בפירושו לפסוק כותב:
"אם שפתינו רוצה לציין דבר מקיף, הכולל בקרבו את הכל אין היא נוקטת דבר קטן וגדול קרוב ורחוק ואומרת: מן הקטן הזה ועד הגדול ההוא, מן הקרוב הזה ועד הרחוק ההוא, - אלא היא רואה את הדברים מסודרים במעגל, נוקטת שתי נקודות סמוכות ואומרת: מזו ועד זו, מסביב לכל המעגל.
כך כלל האומה, שאיננו פירמידה, אלא מעגל (העני הוא לפני המלך, כדרך שהוא לאחריו): "מֵחטֵב עֵצֶיךָ עַד שׁאֵב מֵימֶיךָ (דברים כ"ט י).
וכן גם כאן: 'אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוךְ נַעַל'.
וכן גם לדעת חז"ל: 'מֵהדּוּ וְעַד כּוּשׁ, שמלך בכיפה' (מגילה יא, ע"א), שמלכותו הקיפה את כל כדור הארץ, תחילתה בהודו וסופה חוזר עד כוש".
בהפטרת שבת 'זכור' אנו קוראים על שמואל המצווה את שאול:
עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לו וְלא תַחְמל עָלָיו
וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה מֵעולֵל וְעַד-יונֵק מִשּׁור וְעַד-שֶה מִגָּמָל וְעַד-חֲמור.
(שמואל א' ט"ו ג).

מה בין עולל ליונק? בברייתא בתלמוד הבבלי מסכת סוטה דף ל עמוד ב:
תנו רבנן, דרש רבי יוסי הגלילי: בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, וכיצד אמרו שירה? עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה, עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו, ואמרו זה אלי ואנוהו, שנאמר: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח).
ומפרש רש"י: עולל - גדול מיונק כדכתיב מעולל ועד יונק (שמואל א' ט"ו ג) ודרך המקרא לומר כן, כלומר - כַּלֶּה הכל, מן החשוב עד הגרוע, כמו משור ועד שה (שם).

אם נפרש את הכתוב על דרך החשיבה המעגלית נבין מדוע נבחרו האיש והאשה, העולל והיונק, הגמל והחמור, שאינם רחוקים זה מזה, לציון הכל.