פרשה כד: קדושים תהיו


א [הקב"ה וישראל מתקדשים זה בזה]
קדושים תהיו, הדא הוא דכתיב (שם ה): ויגבה ה' צבאות במשפט.

תניא, אמר רבי שמעון בן יוחאי:
אימתי שמו של הקדוש ברוך הוא מתגדל בעולמו?

בשעה שעושה מדת הדין ברשעים. ואית ליה קריין סגיין.
(יחזקאל לח, כג): והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'.
וכתיב (תהלים ט יז): נודע ה' משפט עשה.
(ירמיה טז, כא): בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי.
(מיכה ו, ה): למען דעת צדקות ה' והדין ויגבה ה' צבאות במשפט:

ב [קדושתם של ישראל לעולמים]
ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: הדא הוא דכתיב (שם צב): ואתה מרום לעולם ה', לעולם ידך בעליונה.
בנוהג שבעולם מלך בשר ודם יושב בדין בזמן שהוא נותן דימוס כל העם מקלסין אותו, ובזמן שהוא נותן ספיקלא אין כל בריה מקלסת אותו, מפני שהם יודעין שיש שטף בדינו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא בין במדת הטוב בין במדת פורעניות ואתה מרום לעולם ה', לעולם ידך בעליונה.

רב הונא בשם ר' אחא אמר: כתיב (שם קא): לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע! אם חסד אתה עושה עמי אשירה בין כך ובין כך לה' אזמרה.

אמר רבי תנחום ברבי יודן: כתיב (תהלים נו): באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר בין כך ובין כך אהלל דברו.

ורבנן אמרי: כתיב (שם קיז): צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, כוס ישועות אשא בין כך ובין כך ובשם ה' אקרא.

אמר רבי יודן ב"ר פיליא: הוא שאיוב אומר (איוב א): ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך בין שנתן ברחמים נתן בין שנטל ברחמים נטל. ולא עוד, אלא כשנתן לא נמלך בבריה. וכשנטל נמלך בבית דין.

אמר רבי אלעזר: בכל מקום שאתה מוצא וה' הוא ובית דינו, בנין אב שבכלן.
(מ"א כב): וה' דבר עליך רעה
אמר רבי יודן: כתיב: ואתה מרום, רוממות אתה נוהג בעולמך.
נתת כהונה לאהרן לעולם ברית מלח היא.
נתת מלכות לדוד לעולם שנאמר (ד"ה ב יג): הלא לכם לדעת כי אלהי ישראל נתן ממלכה נתת קדושה לישראל לעולם שנאמר: קדושים תהיו:

ג [ישלח עזרך מקדש]
דבר אחר:
קדושים תהיו, הדא הוא דכתיב (תהלים כ): ישלח עזרך מקדש.
רבי ברכיה, בשם רבי סימון אמר:
מעשה בקרתני באבא יוסי איש ציתור שהיה יושב ושונה על פתח מעין. אתגלי עלוי ההוא רוחא דהוה שרי תמן.
א"ל: אתון ידעין כמה שנין אנא שרי הכא ואתין ונפקין אתון ונשיכון ברמשא, ובטיהרא ולית אתון מתנזקין, וכדון תהון ידעין, דהא רוח ביש בעי מישרא הכא, והא מזיק ברייתא.
א"ל: ומה נעביד?
א"ל: אזיל ואסהיד בבני מתא, ואמור להון: מאן דאית ליה מכוש, מאן דאית ליה פס, מאן דאית ליה מגרופי, יפקון הכא למחר עם מצמחיה דיומא, ויהון מסתכלין על אפי מיא, וכד אינון חמיין ערבוביא דמיא יהון מקשיין בפריזלא, ואמרין: דידן נצח, ולא יפקון מן הכא, עד זמן דיחמון חרדה דדמא על אפי מיא.
אזל ואסהיד בבני קרתא, ואמר להון: מאן דהוה ליה מכוש, מאן דהוה ליה פס, מאן דהוה ליה מגרופי, נפקון למחר לתמן עם מצמחיה דיומא, ויהון מסתכלין כלפי מיא.
כיון דחמו ערבוביא במיא, הוון מקשיין בפרזלא, ואמרו: דידן נצח, דידן נצח, ולא עלון מן תמן, עד זמן דחמון כמין חרדא דדמא על אפי מיא.
והרי דברים ק"ו, ומה אם הרוחות, שלא נבראו לשום סיוע, צריכין סיוע, אנו שנבראנו לסיוע עאכ"ו!
הוי, ישלח עזרך מקדש:

ד [כשם שאני קדוש, כך תהיו קדושים]
דבר אחר:
ישלח עזרך מקדש

אמר רבי לוי: כל טובות וברכות ונחמות שהקב"ה עתיד ליתן לישראל אינן אלא מציון.
ישועה מציון שנאמר (תהלים יד): מי יתן מציון ישועת ישראל.
עוז מציון שנאמר (שם קי): מטה עזך ישלח ה' מציון.
ברכה מציון שנאמר: (שם קלד): יברכך ה' מציון.
שופר מציון שנאמר (יואל ב): תקעו שופר בציון.
טל וברכה וחיים מציון שנאמר (תהלים קלג): כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' וגו'.
תורה מציון שנאמר (ישעיה ב): כי מציון תצא תורה.
עזרה וסיוע מציון שנאמר: ישלח עזרך מקודש. מקדוש מעשים שיש בידך.
ומציון יסעדך מציון מעשים שיש בידך.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לישראל, בני!
כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים.
כשם שאני קדוש כך תהיו קדושים, הדא הוא דכתיב: קדושים תהיו:

ה [עשרת הדברות כתובים בה]
תני, ר' חייא פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה.

ר' לוי אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה.
אנכי ה' אלהיך וכתיב הכא: אני ה' אלהיכם.
לא יהיה לך וכתיב הכאף ואלהי מסכה לא תעשו לכם.
לא תשא וכתיב הכא: ולא תשבעו בשמי.
זכור את יום השבת וכתיב הכא: את שבתתי תשמורו.
כבד את אביך ואת אמך וכתיב הכא: איש אמו ואביו תיראו.
לא תרצח וכתיב הכא: לא תעמוד על דם רעך.
לא תנאף וכתיב הכא: מות יומת הנואף והנואפת.
לא תגנוב וכתיב הכא: לא תגנובו.
לא תענה וכתיב הכא: לא תלך רכיל.
לא תחמוד וכתיב הכא: ואהבת לרעך כמוך.

ר' יודן, בשם ר' שמעון בן יוחאי אמר: ג' פרשיות הכתיב לנו משה רבינו בתורה וכל אחת ואחת מהן יש בה מששים ששים מצות, ואלו הן:
פרשת פסחים,
ופרשת נזיקין,
ופרשת קדושים.


ר' לוי, בשם ר' שילא דכפר תמרתא אמר: משבעים שבעים.

אמר רבי תנחומא: ולא פליגי.
מאן דעבד פ' פסחים ע' כלל עמה פרשת תפילין.
מאן דעביד פרשת נזיקין ע' כלל עמה פרשת שמיטה.
ומאן דעבד פרשת קדושים ע' כלל עמה פרשת עריות:

ו [כל הפורש מעריות נקרא קדוש]
אמר רבי יהודה בן פזי:
מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים?

אלא ללמדך, שכל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה אתה מוצא קדושה.

ואתיא כהדא דר' יהודה בן פזי דאמר: כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש.

רבי יהושע בן לוי: מייתי מן שונמית, הדא הוא דכתיב (מלכים ב ד): ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא.

אמר רבי יונה: הוא קדוש ואין משרתיו קדושים, הדא הוא דכתיב (שם): ויגש גיחזי להדפה.
אמר רבי יוסי בר חנינא: שהדפה בהוד יפיה - על דדיה.
רבי איבון אמר: מלמד שלא הביט בה מימיו.
ורבנן אמרי: שלא ראתה טפת קרי מימיה על סדין שלו.

אמתיה דרבי ישמעאל בר רב יצחק אמרה: אנא הוינא משמשא למנוי דמרי ולא מן יומוי חמית מלה בישא על מנוי דמרי.

אמר רבי יהושע בן לוי:
מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים?

אלא ללמדך, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה.
ואית ליה קריין סגיין:
אשה זונה וחללה, וקדשתו, כי את לחם אלהיך הוא מקריב.
אלמנה וגרושה וחללה זונה וגו', ולא יחלל זרעו.
והדין: דבר אל כל עדת בני ישראל:

ז [ולא יראה בך ערות דבר, ערות דבור]
אמר ר' יודן בשם ר' שמואל בר נחמן:
משל למלך, שהיה לו איפקרסין והיה מצוה את עבדו נערה וקפלה וכו'.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
משל לכהן גדול, שהיה מהלך בדרך נזדמן לו חלוני אחד.
אמר לו: אלך עמך!
אמר לו: בני, כהן אני! ובדרך טהור אני מהלך ואין דרכי להלוך בין הקברות, אם אתה הולך עמי מוטב, ואם לאו סוף שאני מניחך והולך לי.
כך א"ל משה לישראל (דברים כג): כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך.
מהו להצילך?


תרין אמוראין:

חד אמר
להגן עליך להיות צל על ראשו.
וחד אמר: לרוקן כל נכסי האומות וליתן לך כמה דאת אמר: (שמות ג): ונצלתם את מצרים, על מנת והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר ערות דבור.
ר' שמואל בר נחמן אמר: זה נבול הפה:

ח [והתקדשתם והייתם קדושים]
רבי אבין אמר תרתין, רבי אבין אמר:
משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים, מהם נזירים ומהם שכורים. לעת ערב בא ליתן שכרם, נתן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד.
אמרו לו: אדונינו המלך! לא כלנו שמרנו כאחד, מפני מה אתה נותן לאלו שני חלקים, ולנו חלק אחד?!
אמר להם המלך: אלו שכורים הן ודרכן לשתות יין, ולפיכך אני נותן לאלו ב' חלקים, ולכם חלק אחד.
כך העליונים לפי שאין יצה"ר מצוי בהם קדושה אחת, שנאמר (דניאל ג): ובמאמר קדישין שאלתא, אבל התחתונים לפי שיצר הרע שולט בהם הלואי בשתי קדושות יעמדו, הדא הוא דכתיב: דבר אל כל עדת בני ישראל.
וכתיב: והתקדשתם והייתם קדושים.

ר' אבין אמר אוחרי:
משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך.
מה עשה המלך?

נתן בראשו אחת ושתים בראשם של בניו.
כך בכל יום ויום העליונים מכתירין להקב"ה ג' קדושות.
מה הקדוש ברוך הוא עושה?

נותן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל, הדא הוא דכתיב: דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו. והתקדשתם והייתם קדושים:

ט [קדושתי למעלה מקדושתכם]
אמר רבי שמעון בן לקיש: שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה ואנו למדין אותן מפרשת פרעה הרשע.
כתוב אחד אומר (דברים כח): והיית רק למעלה.
יכול כמוני?

תלמוד לומר: רק לשון מיעוט, גדולתי למעלה מגדולתכם.
ואנו למדין אותה מפרעה הרשע, שנאמר: (בראשית מא): אתה תהיה על ביתי.
יכול כמוני?
תלמוד לומר: רק הכסא אגדל ממך גדולתי למעלה מגדולתך.

והדין: קדושים תהיו.
יכול כמוני?

תלמוד לומר: כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם.

ועוד אנו למדין מפרעה הרשע, שנאמר: ויאמר פרעה אל יוסף: אני פרעה.
יכול כמוני?

תלמוד לומר: אני פרעה, גדולתי למעלה מגדולתך.

אמר רבי יהושע, בשם ר' לוי: מאני של בשר ודם אתה למד אני של הקב"ה.
ומה אני של בשר ודם על ידי שאמר פרעה ליוסף: אני פרעה זכה לכל הכבוד הזה, לכשיבא אני של הקדוש ברוך הוא ועד זקנה אני הוא.
וכתיב (ישעיה מד): כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו (ה' צבאות): אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים עאכ"ו!