נבואה וגורל במקרא

שמואל א,י

יהודה איזנברג


הדרך בה בוחר שמואל מלך על ישראל הנה דרך מוזרה, שאדם בן דורנו מתקשה להבינה. נתאר לעצמנו מצב בו יש צורך לבחור ראש ממשלה בישראל, והבחירה נעשית על פי גורל: מפילים גורל לבחור אזור מאזורי הארץ, באזור הנבחר מפילים גורל מאיזו עיר יהיה ראש הממשלה, וכאשר נמצאה העיר, יבחרו באופן מקרי, על פי ספר הטלפונים, את ראש הממשלה.

זוהי התמונה העולה מתיאור בחירתו של שאול:
וַיַּקְרֵב אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִין לְמִשְׁפְּחתָיו
וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי
וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן קִישׁ"...
הנה, שלוש פעמים הפיל שמואל גורל, ומצא מלך על ישראל!

אם נבדוק מה שהתרחש קצת לפני בחירת המלך באמצעות גורל, נמצא כי שמואל משח את שאול למלך עוד לפני שהפיל גורל כדי לגלות אותו.

זאת ועוד: אם נדפדף עוד דף אחד אחורנית נקרא:
וַה' גָּלָה אֶת אזֶן שְׁמוּאֵל יום אֶחָד לִפְנֵי בוא שָׁאוּל לֵאמר:
כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן
וּמְשַׁחְתּו לְנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל"...

מה משמעות הגורל, אם ה' כבר בחר את שאול למלך, ושמואל כבר משח אותו למלך?

הגורל על פיו נבחר שאול למלך, מסייע בידינו להבין את עניין הגורלות במקרא.

גם שאול משתמש בגורל כדי לגלות דברים בלתי ידועים. כאשר מתברר לשאול כי מישהו עבר על השבועה שהשביע את העם שלא לאכול לחם עד הערב, מבקש שאול לגלות את האשם באמצעות גורל:
"וַיּאמֶר שָׁאוּל אֶל ה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל הָבָה תָמִים
וַיִּלָּכֵד יונָתָן וְשָׁאוּל וְהָעָם יָצָאוּ:
וַיּאמֶר שָׁאוּל הַפִּילוּ בֵּינִי וּבֵין יונָתָן בְּנִי
וַיִּלָּכֵד יונָתָן:
וַיּאמֶר שָׁאוּל אֶל יונָתָן הַגִּידָה לִּי מֶה עָשִׂיתָה
וַיַּגֶּד לו יונָתָן וַיּאמֶר:
טָעם טָעַמְתִּי בִּקְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי מְעַט דְּבַשׁ
הִנְנִי אָמוּת". (ש"א, יד).

גורל נוסף, שתפקידו היה לגלות אשם בחטא, היה הגורל על פיו נתפס עכן, כאשר מעל וגנב מיריחו. לאחר המפלה במלחמת העי, אומר ה' ליהושע:
נִקְרַבְתֶּם בַּבּקֶר לְשִׁבְטֵיכֶם
וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ה' יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחות
וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנָּה ה' תִּקְרַב לַבָּתִּים
וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ה' יִקְרַב לַגְּבָרִים:
וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵש... (יהושע ז).

כאשר יונתן נלכד בגורל - הודה באשמתו. כאשר עכן נלכד - ערער על תוקף הגורל.

המדרש שם בפי עכן דברים אלה:
"יהושע, בגורל אתה בא עלי?! אתה ואלעזר הכהן, שני גדולי הדור אתם. אם אני מפיל גורל עליכם - על אחד מכם הוא נופל! אמר לו יהושע: בבקשה ממך, שלא תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל, שנאמר: "אך בגורל תתחלק הארץ" ותן לו תודה" (ילק"ש).

בירושלמי סנהדרין (ו,ג) מובא המשך לשיחה זו שבין עכן ליהושע: עכן אומר ליהושע:
והרי רק לפני שלושים או ארבעים יום מת משה, שכחת מה לימד אותנו "על פי שנים עדים יומת המת?!"
באותה שעה צפה יהושע ברוח הקודש שהוא מחלק לישראל את הארץ בגורל. אמר: מעתה אנו מוציאים שם רע על הגורלות? ועוד: אם עכשיו נקיים את הגורל, יאמרו כל ישראל: בדיני נפשות נתקיים הגורל, בדיני ממונות - בחלוקת הארץ - לא כל שכן.
באותה שעה התחיל יהושע מפייס לעכן, ומשביע לו באלוקי ישראל, ואומר לו: "בני, שים נא כבוד לה' אלוקי ישראל".

טענתו של עכן טענה רצינית היא: הגורל תמיד לוכד מישהו. האם זוהי דרך למצוא אשם?

הגורל על פיו נבחר שאול למלך מסביר את השיטה של גורלות במקרא:
אין הגורל אמצעי לגלות, אלא לאשר. הגורל הוא אחד מדרכי הנבואה. במקרה של שאול - תפקיד הגורל היה להראות לכל ישראל כי הבחירה מאת ה', ולא בשרירות ליבו של שמואל. במקרה של עכן ויהונתן, הייתה זו פעולת נבואה לגילוי החוטא. ואמנם, הפניה לפני תחילת הגורל, היא פניה לה':
שאול אומר לפני הפילו גורל: "וַיּאמֶר שָׁאוּל אֶל ה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל הָבָה תָמִים."
ובגורל עכן, אומר ה' ליהושע: "וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ה' יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחות."
ה' הוא הלוכד, ה' הוא העומד מאחורי הגורל.


חלוקת הארץ בגורל
הגורל על פיו נחלקה הארץ לשבטים מעניין בקשר שבינו לבין נבואה. בספר במדבר, כו נד, ברש"י, נמצא תאור מופלא המזהה את הגורל עם הנבואה:
לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתו וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתו אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתו (במדבר, כו נד)

רש"י:
לרב תרבה נחלתו - לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב, ואף על פי שלא היו החלקים שוים, שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקים, לא עשו אלא ע"י גורל, והגורל היה על פי רוח הקודש, כמו שמפורש בבבא בתרא (קכב א):
אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים, ואומר ברוח הקדש: אם שבט פלוני עולה, תחום פלוני עולה עמו.
והשבטים היו כתובים בי"ב פתקין, וי"ב גבולים בי"ב פתקין, ובללום בקלפי.
והנשיא מכניס ידו לתוכה, ונוטל שני פתקין, עולה בידו פתק של שם שבטו, ופתק של גבול המפורש לו.
והגורל עצמו היה צווח ואומר: אני הגורל עליתי לגבול פלוני, לשבט פלוני. שנאמר על פי הגורל.
ולא נתחלקה הארץ במידה, לפי שיש גבול משובח מחברו, אלא בשומא: בית כור רע כנגד בית סאה טוב, הכל לפי הדמים.

בדברים אלה מזהה רש"י את הגורל עם נבואה. הגורל צווה ואמר: "אני הגורל עליתי לגבול פלוני, לשבט פלוני".