מאת: אראל סגל (סיכם)

אל: תרגיל בקורס "מיומנויות הוראה"

קוד: הוראה הטרוגנית

תרגיל 5 במיומנויות הוראה – ניתוח מאמר

אראל סגל, 13211249

מקור:

"הצעה להוראה בכיתה הטרוגנית", מאת ד"ר משה גרנות, בתוך: "אתגר" – כתב-עת למאמרים בחינוך; עורכים – ד"ר משה גרנות וד"ר בן-ציון מלמד, בהוצאת משרד החינוך, מחוז ת"א, התשנ"א. עמ' 11-23.

סיכום המאמר

בכל כיתה יש תלמידים ברמות לימודיות שונות, והמורה צריך להתמודד עם המצב. בישראל בעיה זו חריפה במיוחד עקב השאיפה לאינטגרציה – מיזוג אוכלוסיות מרקע חברתי וכלכלי שונה. כיום מקובלות מספר שיטות להתמודדות עם בעיה זו:

• הוראה בכיתה אחת, ברמה אחידה. בשיטה זו, אם הרמה גבוהה התלמידים החלשים לא יבינו, אם הרמה נמוכה התלמידים החזקים ישתעממו, ואם הרמה בינונית – גם החלשים לא יבינו וגם החזקים ישתעממו.

• חלוקת התלמידים להקבצות או לכיתות לפי רמתם הלימודית. בשיטה זו מקטינים, אמנם, את ההטרוגניות בכל כיתה, אך יוצרים בעיות נפשיות אצל התלמידים החלשים: הם מבויישים ומתוסכלים, המוטיבציה שלהם ללמוד יורדת, וזה גורם לנשירתם מהמערכת, ואף לתוצאות קשות יותר כגון אלימות.

• הוראה בכיתה אחת ברמה גבוהה, והוספת מערכת של שיעורי עזר לתלמידים החלשים. גם שיטה זו מביישת את התלמידים החלשים, ויש לה חסרון נוסף: מורי-העזר הם בדרך-כלל מורים ברמה יותר נמוכה, כגון סטודנטים שעוד לא סיימו ללמוד. כמוכן, רמת הקליטה בשיעורי העזר, בסוף היום, היא נמוכה, מסיבות ביולוגיות (עייפות, רעב, וכו').

• למידה בקבוצות: כל התלמידים לומדים יחד באותה רמה, אך בקבוצות קטנות, וכך כל התלמידים מצליחים לפעול ולהתבטא. שיטה זו אכן משפרת את הרגשתם ואת הישגיהם של התלמידים החלשים, כי הם מעורבים ופעילים כמו חבריהם, אך היא דורשת הרבה זמן וההספק הלימודי נמוך.

המחבר מציע שיטה חדשה להוראה בכיתה הטרוגנית, ע"פ העקרונות הבאים:

• בכל כיתה במקצועות הקשים (מתמטיקה, אנגלית, עברית) יהיה זוג של מורים, כאשר בכל שיעור אחד המורים הוא המורה הראשי והשני הוא עוזר, והם מתחלפים ביניהם.

• ברוב הזמן התלמידים עובדים בעבודה עצמית, כאשר המורים עוזרים לתלמידים המתקשים ומחלקים מטלות נוספות לתלמידים החזקים.

• בשאר הזמן – המורה הראשי מלמד (הוראה פרונטלית) והמורה השני עוזר בשמירה על הסדר, חלוקת חומר וכו'.

היתרון הגדול של השיטה הוא שניתן להתאים את רמת ההוראה לרמתם הלימודית של התלמידים, מבלי לפצל את הכיתה ומבלי לפגוע בתלמידים החלשים או החזקים, וזאת בזכות שיתוף הפעולה בין שני המורים. יתרונות נוספים שנצפו הם:

• המורים מכינים את השיעורים ביחד ומפקחים זה על זה גם בזמן הביצוע, ולכן השיעורים טובים יותר.

• התלמידים החלשים מקבלים עזרה, והחזקים מקבלים חומר לעבודה עצמית ברמה גבוהה.

• התלמידים החלשים נמצאים יחד עם כל חבריהם, וכך משתפרת הרגשתם ומשתפר מעמדם החברתי, והאוירה הכללית בכיתה משתפרת.

• קל יותר לטפל בבעיות משמעת כשיש שני מורים.

• אין צורך לחפש "ממלא מקום" כשאחד המורים נעדר.

החסרונות שנצפו הם:

• למורים קשה לעבוד בזוגות, ולפעמים הם רבים ביניהם, ואז נאלצים לפצל את הכיתה (כך קרה בניסוי שערך המחבר).

• הוספת מורה לכל כיתה יוצרת קשיים תקציביים (אמנם, בסופו של דבר השיטה חוסכת כסף, כי חוסכים הקבצות ושיעורי עזר, אך כדי להתחיל במימוש השיטה יש לשכנע את האחראים על התקציב שהיא אכן מועילה לטווח רחוק, וזה לא תמיד קל).

המאמר מתאר ניסוי שערך המחבר לבדיקת התועלת שבהצעתו. פרטי הניסוי והתוצאות המספריות מתוארים במאמר המצורף. באופן כללי, נבדקו שתי כיתות-ניסוי ועוד שתי כיתות לביקורת, בשלושה מקצועות (אנגלית, עברית ומתמטיקה), במשך שנה אחת. עיקרי התוצאות של הניסוי היו:

• בכיתות הניסוי היו יותר תלמידים שהרגישו שהשתפרו בלימודים.

• בכיתות הניסוי היו יותר תלמידים שהיו מרוצים מיחס המורים אליהם.

• בכיתות הניסוי היו יותר תלמידים שהרגישו שהמשמעת השתפרה.

• בכיתות הניסוי היו יותר תלמידים שהרגישו שהם פעילים.

• בכיתות הניסוי היו יותר תלמידים שהרגישו שמעמדם החברתי השתפר.

• ההישגים של תלמידי הניסוי במבחנים משווים היו קרובים לאלה של תלמידי הביקורת, למרות שבכיתות הביקורת לא נבחנו תלמידי ההקבצה הנמוכה (כלומר, למעשה ההישגים של תלמידי הניסוי טובים יותר).

• בכל הכיתות התלמידים הרגישו שהיחסים בין התלמידים הורעו במשך השנה. הסיבה לכך לא ברורה.

מסקנות:

השיטה המוצעת במאמר משפרת את הדימוי העצמי החברתי והלימודי של תלמידים חלשים, משפרת את הישגיהם, משפרת את האוירה הלימודית בכיתה ומאפשרת ללמד בכיתה הטרוגנית תוך התחשבות ברמה האישית של כל תלמיד. אך לשם יישום השיטה יש להכשיר מורים לעבודה בזוגות, וגם לתכנן את מערך התקציבים בהתאם.

המידע שהוסיף המאמר על הנלמד בהרצאה

• בהרצאה למדנו על הקושי שבהוראה בכיתה הטרוגנית . המאמר מסכם את השיטות הקיימות להתמודדות עם הקושי הזה, מונה את חסרונותיהן, ומציע שיטה חדשה שלא למדנו בהרצאות (הוראה בזוגות). נראה לי שהשיטה אכן עשויה לשפר את המצב בכיתות הטרוגניות, בעיקר משום שכל תלמיד עובד בעבודה עצמית ומקבל יחס אישי.

לא הבנתי מהמאמר למה שני המורים חייבים להיות שווים זה לזה. ייתכן שניתן להשיג את אותם יתרונות גם ע"י מורה+עוזר, כשהעוזר הוא (למשל) תלמיד מבוגר יותר או סטודנט להוראה. בכל אחת מהאפשרויות האלה העלות תהייה יותר נמוכה, ויהיו פחות סכסוכים בין המורים (כי הם לא שווים).

נראה לי שאפשר להשיג לפחות חלק מהיתרונות של השיטה המוצעת גם ללא זוגות בכלל, פשוט בכך שהמורה נותן לתלמידים עבודה עצמית, ועוזר לכל אחד באופן אישי תוך כדי השיעור. זה, כמובן, ניתן ליישום בכל כיתה, ללא שום תקציבים נוספים, ויש הרבה מורים שנוהגים כך תמיד (המחבר לא דיבר על זה).

• המאמר מוסיף מידע גם בנושא ה משמעת : לפי האמור במאמר, ניתן לשפר את המשמעת ע"י הוראה בזוגות, כאשר המורה הנלווה אחראי על המשמעת, וכך המורה הראשי יכול להשקיע יותר בהוראה עצמה, וגם ההרגשה שלו בסיום השיעור טובה יותר (הוא לא "נסחט"). לפי דעתי ניתן להנות מיתרון זה גם אם ה"עוזר" הוא בכלל לא מורה: הוא יכול להיות סתם "סדרן" ללא שום ידע בהוראה. גם כאן העלות תהייה יותר נמוכה.