חופש הפרט - עיקרון ריק

קוד: חופש הפרט

"חופש הפרט" הוא עיקרון יפה, אנשים אוהבים להשתמש בו בויכוחים, בטענות כגון "אני מתנגד לחוק X כי הוא פוגע בחופש הפרט", או "אם אתה בעד חופש הפרט ונגד כפיה הצבע למפלגה Y ".

אך כשבוחנים את העיקרון הזה לעומק מגלים שהוא עיקרון ריק, שמשמש בעיקר למטרות דמגוגיות, ואינו מקדם את הדיון.

נתבונן בכמה טענות שקשורות לעיקרון זה:

1. טענה: " אני מתנגד לחוק X כי הוא פוגע בחופש הפרט"

תשובה: כמעט כל חוק פוגע בחופש הפרט. אם אתה לא אנארכיסט, אתה לא יכול לטעון טענה כל-כך כללית, בלי להסביר למה אתה מתנגד דווקא לחוק X , ולא לחוקים רבים אחרים שפוגעים בחופש הפרט.

2. טענה: "צריך לשמור על חופש הפרט כל עוד הוא לא פוגע בחופש הפרט של אחרים. לכן, אני בעד חוק שאוסר על עישון במקומות ציבוריים כי הוא מגן על חופש של אנשים לא-מעשנים לנשום אויר נקי; חוק שאוסר על רעש אחרי 23:00 כי הוא מגן על חופש של אנשים לישון; חוק שמחייב גיוס לצבא כי הוא מגן על חופש של אזרחי המדינה לחיות בבטחון; וכו'".

תשובה: מי אמר שחופש אחד חשוב יותר מחופש אחר? באיזו זכות אתה מחליט, למשל, שהחופש של אדם לנשום אויר נקי חשוב יותר מהחופש של אדם אחר לעשן? שלא תהיה אי-הבנה - גם אני בעד חוק שאוסר על עישון במקומות ציבוריים; אני רק טוען שהנימוק של "חופש לעומת חופש" הוא נימוק גרוע, הוא לא מנמק שום דבר. אפשר להשתמש בנימוק כזה כדי לנמק כל דבר שרוצים.

3. טענה: "עיקרון חופש הפרט אומר, שמותר לאדם לעשות מה שהוא רוצה כל עוד זה לא מנוגד לחוק"

תשובה: על-פי ההגדרה הזאת, עיקרון "חופש הפרט" בכלל לא רלבנטי לדיונים על חקיקת חוקים חדשים או ביטול של חוקים קיימים. אבל במציאות, רוב הדיונים הם בדיוק על נושאים אלה - איזה חוקים צריך לחוקק ואיזה חוקים צריך לבטל! כשמישהו טוען שחוק מסוים הוא פסול כי הוא מנוגד לחופש הפרט - אין שום משמעות להגדרה שאומרת שחופש הפרט מוגבל ע"י החוק, כי כל הטענה היא שהחוק לא בסדר וצריך לשנות אותו!

4. טענה: "עיקרון חופש הפרט מוגבל רק על-ידי חוקים שהתקבלו על-ידי רוב חברי הכנסת"

תשובה: גם על-פי ההגדרה הזאת, עיקרון "חופש הפרט" לא רלבנטי לדיונים על חקיקת חוקים חדשים או ביטול חוקים קיימים. ההגדרה הזאת מתייחסת רק לצד הטכני - איך באופן פורמאלי מחליטים על חוק חדש. היא לא מתייחסת לשאלה - מהו חוק "טוב" ומהו חוק "רע", שהיא בדרך-כלל השאלה המעניינת.

5א. טענה: "מותר להגביל את עקרון חופש הפרט רק כאשר זה חיוני כדי לשמור על עקרונות אחרים. למשל - מותר לאסור על אנשים ליסוע במהירות 200 קמ"ש כדי לשמור על עקרון החיים; מותר לכפות על אנשים להתגייס לצבא כדי לשמור על עקרון הביטחון; מותר לאסור על אנשים להרעיש בלילה כדי לשמור על עקרון איכות החיים; מותר לחייב עשירים לשלם מסים ולהעביר אותם לעניים כדי לשמור על עקרון השאיפה לשוויון כלכלי; וכו'.."

5ב. טענה דומה: "מותר להגביל את חופש הפרט רק כאשר התועלת שתתקבל מההגבלה היא גדולה הרבה יותר מהנזק שייגרם לפרט כתוצאה מהגבלת חירותו"

תשובה: המשותף לשתי הטענות הוא, שהן בוחנות את החוקים על-פי התועלת שלהם למדינה או לאזרחים. על-פי הטענות האלו, לא סביר שיהיה אזרח שיתנגד לעיקרון "חופש הפרט": בסופו של דבר, אכיפתו של כל חוק דורשת אמצעים ומשאבים רבים, ואם חוק מסויים לא מביא שום תועלת - לא סביר שמישהו ירצה לחוקק אותו.

אז אם כולם מסכימים על העיקרון הזה - על מה בעצם הויכוח?

פשוט: הויכוח הוא על התועלת שיש בכל חוק.

אנשים חושבים שצריך לבטל חוק מסויים, כי הם חושבים שאין בו שום תועלת, או שהתועלת שבו קטנה מהנזק שהוא גורם. אנשים חושבים שצריך לחוקק חוק חדש, כי הם חושבים שהוא יביא תועלת גדולה.

אין כמעט אף חוק שיש הסכמה רחבה לגבי התועלת שיש בו. למשל:

לכן, כדי לנהל דיון ענייני ורציני על ביטול/חקיקת חוקים, צריך להשתמש בנימוקים ענייניים לגבי הנזק/התועלת שיש בחוקים האלה. אין טעם להזכיר את עיקרון "חופש הפרט" או "מניעת כפיה" או כל שאר הגרסאות של עיקרון זה, כי עיקרון החופש (בצורתו המדוייקת) למעשה מקובל על כולם, והמחלוקת היא רק על התועלת או הנזק שיש בכל חוק שדנים בו.

אם זה נראה לכם מובן מאליו - מצוין. למרבה הצער, יש אנשים שזה לא מובן להם: במקום לנהל דיון ענייני, הם מעדיפים להתעלם לחלוטין מהטענות של הצד השני לגבי התועלת שיש בחוקים שהוא מציע, ולהציג את הצד השני כ"אויב החופש". זה הרבה יותר קל מאשר להתמודד עם הטענות לגופן.

אנשים מבזבזים המון זמן בויכוח על עיקרון חופש הפרט; הגיע הזמן לעזוב את העיקרון הריק הזה, ולהתחיל לדון באופן ענייני בכל חוק לגופו, בתועלת ובנזק שיש בו.

תגובות