>> הפכו לדף הבית
  
שער תפוז  > קהילות  > האיחוד הלאומי  > מאמרים השעה האחרונה   רשימת הפורומים   מקרא   כללי התנהגות
   ראשי    פורום    חברים    צ'אט האיחוד הלאומי    קישורים    מאמרים    סקר    גלריות    לוח ארועים    קבצים   
  האיחוד הלאומי  בהנהלת: תומר פרייז , דביר אליעזר  |  הודעת המנהל/ת
  חפש/י   
>   מאמרי פורום האיחוד הלאומי:  חזרה לפורום   
חיפוש כתבות :      

השקר הפלשתיני והשתיקה הישראלית / ח``כ יאיר שפרינצק ז``ל04/11/02

לפי עקרון ההגדרה העצמית רשאית כל קבוצת אנשים להכריז על עצמה כעל עם. למה מחייב הדבר את האחרים – זוהי שאלה אחרת.
לפי עקרון ההגדרה העצמית, רשאים תושבי באר-שבע וסביבתה לקום בוקר אחד ולהודיע שהם עם. אתה יכול לשאול אותם (בנימוס כמובן): מה פתאום? הלא רק אתמול אמרת שאתם עצם מעצמנו ובשר מבשרנו? והם יכולים לענות לך: נכון, כך חשנו אתמול. היום אנו חשים אחרת. והם רשאים גם לא לענות לך, או לומר לך שאין זה עסקך. "הגדרה עצמית" כתוב, עצמית, אדוני.
הם גם יתבעו להכיר באזור באר-שבע כבמדינה עצמאית. הנהיה חייבים להיענות לתביעתם? בעולם הדמיון של החופש המוחלט – יתכן. בעולם המוחשי של האפשרויות המוגבלות – ספק רב.
ידענו תמיד שערבי משכם, המבקר בדמשק או בעמאן, חש עצמו "בבית" באותה מידה שיחוש עצמו "בבית" ערבי מחברון שנקלע לשכם. שפתם אחת, דתם אחת, מנהגיהם דומים. יודעי ערבית יבחינו בהבדלים מסויימים בלשון דיבורם – במיבטא, בהיגוי, במטבעות הלשון. שוני כזה שכיח בין תושבי מחוזות שונים בהרבה ארצות. ערבי ארצישראלי – מעולם לא היה מעלה על דעתו, שידידו, או בן-משפחתו, החי בירדן או בסוריה, הוא בן עם אחר.
כך היה בעבר הקרוב. עכשיו נשתנו הדברים, או כך לפחות, אומרים לנו. נולד עם פלשתיני, והוא גם תובע לעצמו מדינה ריבונית בתוך ארץ-ישראל.
ידידים שונים בעולם וגם בישראל – מנסים לשכנע אותנו שאפשר להקים מדינה "פלשתינית" בתוך ארץ-ישראל, על יד מדינת ישראל. אש"ף, כידוע, גורס במקום מדינת ישראל. סאדאת מכריז שהוא תומך בתכנית אש"ף, ואסד – אין צורך לומר. הכרזות אלה אינן מפריעות לאותם יועצים דורשי טוב, והקולות התובעים שנכיר בזכותם של "הפלשתינים" להגדרה עצמית ולריבונות מתגברים מיום ליום.
התביעה הערבית מבוססת על שקר כפול. צידו האחד הוא בדיית קיומו של עם פלשתיני. צידו השני – הצגת התוקפן כקורבן. אנו איננו עושים מאמץ רציני להפריך את השקר. התבטאויות שונות של מנהגינו אף מאשרות אותו, למעשה ומסייעות להתבוססותו בדעת הקהל העולמית.
גירסת "העם הפלשתיני" היא שקר שקוף. כל הניסיונות להסביר מה מייחד את ערביי ארץ-ישראל מערביי ירדן או סוריה העלו חרס. הסופר אלברטו מוראביה הוקסם בשעתו מהטרור הערבי ועשה מאמץ עליון למצוא סימני "ייחוד לאומי" לערבים אלה. כל מה שהעלה בחיפושיו הוא ש"הפלשתינים" מצטיינים מיתר הערבים בכך שהם רחבי-אופק, פתוחים להשקפות "אוניברסליות"...
בתביעתם למדינה ריבונית אין ה"פלשתינים" מסתפקים בהסתמכות על הזכות ה"אלמנטרית" להגדרה עצמית: הם מספרים, וחוזרים וטוענים, שעם פלשתיני קיים מזה דורות רבים – והשקר נקלט. אין זה מקרה שהסנטור מק-גאוורן – שבודאי אינו בור בדרך כלל – יעץ לנו במסיבת עיתונאים בישראל, שלא נתעלם מ"אלפי שנות היסטוריה פלשתינית"...
לא קשה להבין מדוע החליטו ה"פלשתינים" להציג עצמם כעם. התמונה של עם פלשתיני חסר-בית היא בעלת תוקף מוסרי רב יותר מזו של הפליטים הפלשתינים חסרי-בית. כלומר, אנשים ברחבי העולם התקשו קצת להבין מדוע אותם פליטים עדיין חסרי-בית הם לאחר למעלה מעשרים שנות חיים בקרב בני עצם. ה"עובדה" שהם בני עם אחר מספקת את ההסבר: אפילו ייקלטו שם מבחינה כלכלית, עדיין זרים יהיו: על סיפוקם יבואו רק לאחר שיוגשמו שאיפותיהם הלאומיות.
בכך נוצרת גם "סימטרייה" עם תביעתו של העם היהודי לארץ-ישראל, וכבר נמצאו מי שאמרו ששאיפתם של הפלשתינים לחזור למולדתם היא הציונות הערבית.
צידו השני של השקר הערבי הוא, כאמור, הצגתם אותנו כתוקפנים ואת עצמם כקורבנות. כאן טמון המחדל הישראלי: מאז מלחמת ששת הימים הנחנו לתעמולה הערבית – סובייטית להציג אותנו ככובשים וכמדכאים. תגובתנו הייתה התנצלות והצטדקות, ובמקום להאשים את מאשימנו ולחשוף את פרצופם האמיתי עסקנו בשידולים הגובלים בתחנונים. במשך השנים האלה – כהגדרתו הקולעת של סופר אחד – עמלה ההסברה הישראלית לשכנע את הציבור כי אוהבי שלום אנו...מאז ומתמיד היינו רודפי שלום...בעד שלום נהיה מוכנים לוותר הרבה וכו´...באותו זמן חתרו הערבים להוכיח, תוך סילוף עובדות חסר בושה, מלווה תעמולת-זוועה, כי ארץ-ישראל היא ארצם ולנו אין זכות בה. שני הצדדים השיגו את יעדיהם...ובכן – שואל אותו סופר – מאחר שהערבים הוכיחו את זכות הבעלות שלהם, מי בעל נפש ויתפעל מהעובדה שאנו חפצים בשלום? הרי גם גנב, כשהוא "יוצא לפנסיה" – מעוניין לשלום!
שטיפת המוח הצליחה. קבלנו את השקר הערבי שבעיית הפלשתינים היא סיבת הסכסוך, "לב הבעיה". נתנו לסאדאת תעודת יושר – הכרנו בו כדואג הנאמן לגורלם של ערביי ארץ-ישראל.
מדיניות הכניעה חייבת להיפסק, ואיתה דברי ההכנעה שמנהיגינו נוהגים להשמיע בתשובה לתביעותיהם המעליבות והחצופות של אויבנו. עלינו להגדיר להם, בקול רם וצלול:
"הבעייה הפלשתינית" היא בעייתכם, אתם יצרתם אותה – והנצחתם אותה – כמכשיר לחיסולה של מדינת ישראל. אילו רציתם באמת, הייתה הבעיה נפתרת לפני שנים רבות. פתרונה לא יהיה על חשבוננו. אנו מכירים בזכותם של הפליטים לקבל פיצויים עבור הרכוש שהשאירו בארץ-ישראל, כשם שנתבע פיצויים ליהודים פליטי ארצות-ערב. ערביי ארץ-ישראל הגרים בארץ יחיו עמנו כאזרחים שווי זכויות – אם רצונם בכך. מדינות ערביות יש לכם בשפע, ואחת מהן – ירדן הוקמה בשטחה – רוב שטחה! – של ארץ-ישראל. זוהי מדינה ריבונית, ובירתה נמצאת במרחק נסיעה קטן ממקום מושבם של ערביי ארץ-ישראל. גם דמשק וביירות (אה, ביירות, ביירות!) קרובות. קרינת "הריבונות" המגיעה מאותן בירות לא תספיק כדי צורכיהם הנפשיים, הם יוכלו לעקור לאחת הארצות השכנות, כשם שתושב ארה"ב עוקר ממדינה למדינה בארצו ואינו רואה את עצמו כגולה.
זו צריכה להיות מדיניותנו, ואין אחרת – אם חפצי חיים אנו. היא מבוססת על אמת וצדק – צדק לנו וצדק לערביי ארץ-ישראל. הטענה שמיעוט ערבי החי במדינה נאורה בתנאים של שגשוג כלכלי וחופש תרבותי, ובשכנות קרובה למדינות ערביות, יסבול מהעדר ריבונות – היא טענה מטופשת וריאקציונית. היחידים שיפסידו יהיו אותם עריצים הזורעים מוות בתוכנו ומסביבנו כדי לספק את תאוות שלטונם.

(מתוך מאמרו של ח"כ לשעבר מטעם "מולדת" יאיר שפרינצק ז"ל 13.9.75 "מעריב")


מאמרים נוספים
השבויים והנעדרים
הקוד האתי
השקר הפלשתיני והשתיקה הישראלית
טרנספר יהיה בארץ-ישראל.
אגדת העם הפלשתינאי - מי קישקש על הקיר?

לרשימת המאמרים המלאה


הדפסה


תגובה


שלח/י לחבר/ה


תגובה


לרשימת המאמרים המלאה

אודות תפוז אנשים   עזרה   עברית   פרסום   דרושים   תנאי שימוש   הוסף אתר   כתוב לנו  
Copyright©1996-2002, תפוז אנשים בע"מ  }