שמירת נגיעה

מאת: אראל

כתוב בתורה (ויקרא יח 19): " ואל אישה בנידת טומאתה - לא תקרב לגלות ערוותה ". כתב על כך הרב עובדיה יוסף, בספר "טהרת הבית" א, עמוד לד: " אין חילוק, בענין איסור נידה, בין אישה נשואה לפנויה, שגם בפנויה יש איסור כרת על הביאה, ואיסור לא תעשה בשאר קריבות, כגון חיבוק ונישוק. והואיל ואין הבחורות הפנויות טובלות עד לערב חופתן... הרי הן בחזקת נידות גמורות מן התורה, ויש להיזהר מלנגוע בהן, או להסתכל בהן... ". כלומר, אסור ליגוע באישה פנויה שלא טבלה, ואיסור זה הוא מן התורה.

אך מה דינה של אישה פנויה השומרת את דיני הטהרה, ומקפידה לטבול במקוה ולהיטהר מטומאת נידה?

מן התורה בוודאי אין איסור ליגוע בה. במקרה זה, האיסור היחיד הוא לקיים יחסי-מין מלאים, שמהווים עבירה על האיסור " לא תהיה קדשה מבנות ישראל " (ראו התנגדות התורה להפקרות מינית).

בתלמוד נזכר, שיש איסור מדרבנן להתייחד עם הפנויה (ראו שם), ובנוסף לכך יש סיפור שמלמד שהאישה אינה חייבת להסכים שגבר ייגע בה, גם אם הרופאים אומרים שהנגיעה חיונית להצלת חייו (ראו למות מרוב אהבה). אך לא נזכר כל איסור מדרבנן ליגוע בפנויה שטבלה.

לדעת הרב יובל שרלו, גם אם מבחינה פורמלית מותר ליגוע ברווקה טהורה, קיים איסור נגיעה שהוא למעלה מן התורה. לדיון בנושא זה, ראו ערך הנישואין לפני מתן תורה.

רבני דורנו אוסרים על פנויות לטבול במקוה (ראו טבילת רווקות), ובנוסף לכך אוסרים על כל מגע בין איש לאישה לפני החתונה, גם אם האישה טבלה. ואכן, בהגיון האנושי שלנו, נראה שיש סיבות טובות לאסור על נגיעה לפני החתונה (פירוט הסיבות ניתן למצוא בתשובת הרב יובל שרלו; שם ניתן גם למצוא קישורים לתשובות נוספות).

אולם, כדי לקיים את המצוה לא תוסיפו, יש להדגיש שאיסור זה אינו מן התורה ואינו מדברי חז"ל, אלא מתקנתם של חכמי דורנו. 

לעיון נוסף

תגובות

  • אהרן: יש איסור לא תיקרבו לגלות ערוה והזרתם את בני ישראל...
    קדושים תהיו כי קדוש אני (קדשו את עצמכם במותר לכם) לכן....
    זה ממש מחטיא הרבים מה שכתוב פה. תקן אותי אם אני טועה תודה (15.01.2004) .
  • -- תגובה: שלום אהרן, תודה על דבריך.   נבדוק את הפסוקים שהבאת:
    * "לא תקרבו לגלות ערוה" - נאמר רק על קרובי-משפחה, או על אישה נידה. אולם לא על אישה פנויה שטבלה במקוה.  * "והזרתם את בני ישראל" - נאמר על הרחקה מטומאת זיבה. לא מדובר על אישה פנויה טהורה.  * "קדושים תהיו כי קדוש אני" - קדשו עצמכם במותר לכם - כאן אתה צודק בהחלט, ראוי שכל אדם יקדש את עצמו ולא ייגע באישה שלא לצורך, גם אם היא טהורה. אולם קודם-כל צריך לדעת מה מותר ומה אסור.
  • עופר: מה פירוש "לספר איתה מאחורי הגדר" - אם אסור לו לדבר
    עם פנויה איך בכלל הוא יבוא ליידי נגיעה פשיטה אם כן שאסור נגיעה!! (06.05.2004) .
  • יעל: זה אכן נכון הקטע של הנגיעה משום שכשנוגעים באדם לא רק שנוגעים בגופו להבדיל ממת אלא נוגעים בנשמה, בנפש שלו בלב לכן זה משאיר סימן ואת ההשלכות רואים אחרי החתונה עם גבר אחר שיש צלקות ומרגישים אותם (07.05.2004)
  • שקד: לא ברור לי מה ההתממות, הרי ברור שאיסור הנגיעה משמעו "איסור נגיעה" בכל צורה שהיא, אבל האם דיבורים בלבד עם בן זוג פוטנציאלי לא מתחברים לנפש? האם לא נשארת צלקת בכל מערכת יחסים? נכון הוא שיחסי מין מלאים זו אמורה להיות הרמה הגבוהה ביותר של הקשר, ולכן הם צריכים להיות ההשלמה של קשר נפשי, אך אם הדרך עד לשם תכלול ליטוף או חיבוק המעידים על חיבה וקשר, לא צריך לחסום אופציה. אך כל זה מותנה ברצון הנערה/אשה, שכן אם אין היא שלמה עם המגע, אסור להביאה לידי צער בשום דרך, אשר עלולה להעמידה בדילמה בין מוסריותה ואמונתה לבין הצורך הטבעי של 2 אנשים גם לגעת האחד בשני, וטובה דרך ההמנעות מדרך ההסחפות (07.06.2004) .
  • טוהר: אין שום סיבה לקיום מגע בין גבר ואישה עד הרגע בו הוא עונד לה את הטבעת תחת החופה. כל מגע לפני השלב הזה מביא לפגיעה בנפש ואיבוד התמימות. שני אנשים שבאמת מבקשים להקים בית טוב ונאמן בישראל בו הוא יהיה בשבילה יחיד ומיוחד והיא בשבילו, חייבים להבין שע"מ להגיע לכך הם צריכים לשמור על איפוק ולאזור סבלנות ובזכות זה-אם בסופו של דבר יגיעו לשלב החופה-ירוויחו לעצמם חוויה מדהימה והתחלה נהדרת לחיים משותפים, חווית הראשוניות. זה מרגש וחדש ומסקרן ומעבר להכל נותן לשני בני הזוג את ההרגשה שהם מיוחדים זה לזו מאותו רגע ולתמיד.. (27.01.2006) .
  • שמעון: את הסיפור הבא סיפר לי ידיד טוב שלי, עורך דין ידוע ומצליח, העוסק בתחום של אישות ומשפחה. במסגרת עבודתו הוא מייצג גברים או נשים במשפטי גירושין כנגד בן/בת זוגם/ן, כשהם נאבקים על הגט ועל החזקת הילדים והרכוש המשותף. לא מזמן הסתיים משפט ארוך בו ייצג ידידי אישה שתבעה גט מבעלה לאחר שהתברר לה שבגד בה לאורך שנים, וניהל רומן ממושך עם המזכירה שלו. בסופו של דבר הדיינים פסקו לטובתה והיא זכתה בכל תביעותיה. לאחר שהסתיים הדיון ניגשה האישה אל הדיינים (כידוע, תחום המשפחה מצוי תחת אחריותם של בתי הדין הרבניים), וביקשה להודות להם על מה שעשו למענה. אב בית הדין אמר לה שאין על מה להודות כיוון שהם פסקו את הדין על פי מה שקובעת ההלכה, ואין בזה שום עניין אישי לטובת צד זה או אחר. בזה הסתיים העניין והאישה פנתה ללכת לדרכה, לא לפני שהושיטה את ידה לעבר הדיין ללחיצת יד לשלום. הדיין לא השיב את ידו, ואמר לה בנימוס שהוא אינו לוחץ יד לנשים. בשלב זה לא יכלה האישה עוד לשמור על שלוותה וקראה לעבר הדיינים: "אתם הרבנים הגזמתם לגמרי! מה רע בלחיצת יד תמימה לשלום בין איש לאישה? ממה אתם מפחדים כל כך? שום דבר רע לא יקרה מזה...".  הדיין סימן לה להתקרב, ובקול נמוך אמר לה את המילים הבאות:  "את זוכרת את הרומן בין בעלך למזכירה שלו? בדיוק ככה הוא התחיל..." (09.07.2004) .
  • -- טוהר: כל-כך נכון... הכל תלוי בנקודה בה מציבים את הגבול ולא לחינם פסקו חכמי דורנו את הגבול בדיוק שם.כשמזיזים את הגבול בפעם הראשונה- משם ועד לעבור על האיסור עצמו הדרך קצרה.זה פשוט מאוד. אני קוראת לזה "אפקט הדומינו". גדר אחת נופלת ויצר האדם יחד עם הגאוותנות שלו(אני יודע יותר טוב מחכמים...) גורמים לו להפיל עוד אחת ועוד אחת ולדבר הזה אין סוף... לכן טוב וראוי לשמור על המרחק שישמור את האדם מצרות נפשו  (27.01.2006) .
  • סמי אלקיים:  לשון פשוטה וללא ציטוט, כל הנאמר בכל הקשור לחוק האלוקי וכלה בחוק האנושי, באם לפני החתונה או בזמן הנידה, איסור הנגיעה בתכלית האיסור,  הגבר מטבעו אין לו  את הכוח לכבוש את יצרו, האישה יש לה את הכוחות הנפשיים והייצרים לעמוד בכל האיסורים,   לאישה יש בה קדושה בעיניים, הגבר לא מספיק חזק לקדש את העניים, על כן הוא בחובה. אשה מצייתת ציות מוחלט לבעלה, ואינה חולקת על רצונו או המאוויים שלו,  חיי אמת ואין וויכוח בנידון,  יתרה מזאת עקב הגבר שאינו די חסין ומחוסן,  יש להרחיקו בזמן הנידה ובתקופה זו הייתי ממליץ להרחיקו מאשתו לבית המדרש או   הכולל, לתקופת הנידה, עד סיומה, וזאת מפני שיש בו הבעל את הסמכות כבעל ובועל,  כראות עיניו הבית מתפקד, החל מרסיסי קדושה וכלה בטומאה,  להיות בן אדם זו עבודה קשה, ומתישה, מרוב התר ואיסור  אנו שוקעים בביצה תובענית, עד כדי בילבול מה אסור ומה מותר? אני בעד איסור נגיעה, אם כי דרוש לנו תחילה לנקות את הזוהמה שבנשמה. ורק אז לקדש את העיניים, על כן לא קל להיות בן אדם ,המשתייך לקדושת הבורא ודרישותיו.  בכבוד רב סמי אלקיים (25.08.2008) .

תגובות