מגדל חננאל (פריש)

קוד: מגדל חננאל פריש בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: חננאל

אל: כפית ה'תשס' טבת

אני רוצה לשתף אתכם במחשבות שעלו במוחי לאחרונה. לפני זמן מה ראיתי שני בחורים מישיבת ההסדר שבה אני לומד, מתווכחים בבית המדרש. מפתיע, לא? היחוד באותו ויכוח הוא, שלא היה זה ויכוח על גמרא או על פסק הלכה אלא על פרק בתנ"ך. היה זה ויכוח עם תנועות ידים נסערות והתרומם לטונים גבוהים. לאחר מכן העפתי מבט על בית המדרש, ומצאתי כמעט על כל שולחן ספר שכתובות על כריכתו שלוש מילים: תורה, נביאים, כתובים. יש אנשים שאולי זה נראה להם טבעי, ואולי אפילו תמהים שלא היה על כל שולחן תנ"ך. לא כך פני הדברים. לפני שבועיים ראיתי ספר שהוציא ר"מ באחד מישיבות ההסדר הותיקות, ספר שבו יש אסופה של שיעורים ושיחות שהוא העביר. אחת מהשיחות שם היתה על נושא שמעסיק היום אנשי חינוך רבים בציבור הציוני- דתי: משבר לימוד הגמרא בישיבות התיכוניות. אחת מהסיבות שהוא נתן שם למצב, היתה רצונם של בני נוער רבים ללמוד יותר תנ"ך ומחשבה במקום גמרא והלכה. הוא טען שם שבני-נוער מעדיפים את ה"קלילות" בלימוד התנ"ך מאשר את הפלפול והעיון המעמיק בהלכה. הגישה הזו מקוממת אותי. נכון, יותר קל ונוח ללמוד תנ"ך מגמרא, אבל אין זו סיבה לפסול או למעט בלימוד התנ"ך. גישה זו מזכירה לי מאד את הגישה שהיתה נהוגה בישיבות באירופה ועדין נהוגה בישיבות החרדיות. בישיבות האלו לא למדו נ"ך (נביאים וכתובים), ורק יחידי- סגולה "הורשו" ללמוד נ"ך. נוצר מצב אבסורדי שאנשים שלטו בתורה שבעל- פה, ואילו את הבסיס הם לא הכירו. חשיבותו של לימוד התנ"ך לא מתבטאת רק בהיותו בסיס למשנה ולגמרא (ולכן גם אין ל"לומדי המשנה והגמרא" בלעדיות עליו). לתנ"ך יש חשיבות לכל יהודי בגלל היותו יהודי ובכלל בגלל היותו אדם. התנ"ך אינו ספר הסטוריה ואפילו החלק ההלכתי שבו מתמצה בחלק מהתורה. לחלק הסיפורי בתורה ולנ"ך יש מטרה אחת- לעצב את אישיותו המוסרית והחברתית של כל אדם וע"י כך לצור חברה בריאה ומתוקנת. נכון, התנ"ך אינו ספר היסטוריה, אבל ניתן ללמוד באמצעותו הרבה אודות העבר והמורשת של עמנו. וודאי, גם לחלק ההלכתי שלו יש חשיבות רבה. כל הדברים האלו מצויים בתנ"ך, וכל אחד רשאי ואף רצוי שיבחר לעצמו את הכיוון המועדף, אבל בחירת כיוון אחד אינה אומרת שלילת הכיוונים האחרים או אי עיסוק גם בכיוונים האחרים. עכשיו, כאשר עוד כמה ימים יתקיים החידון המחוזי במחוזות השונים צריך לזכור את הדברים האלו יותר מתמיד. הלימוד והשינון של החומר לחידון אינו אחד אף- אחד משלושת הכיוונים הנ"ל. אין ספק שגם לו יש ערך גדול- הבקיאות בתנ"ך הוא דבר חשוב בפני עצמו, אך אין לשכוח ששום ספר לא נכתב על מנת שאנשים יהיו רק "בקיאים" בספר. הבקיאות משמשת רק כהכנה לקראת ההתעמקות בנאמר ולקראת המטרה האמיתית- להבין את הנאמר. לכן גם אנשים שלא מתמודדים או שלא הגיעו למחוזי (וכן כל מי שלא יעבור את מהשלבים הבאים), ובכלל גם שלא בתקופת החידונים צריך לזכור שאמנם החידון הוא מטרה עליונה ונעלה, אבל התנ"ך לא נכתב בשביל שאלפיים שנה מאוחר יותר יהיה עליו חידון. התנ"ך נועד שילמדו אותו, שילמדו בו. התנ"ך בוודאי לא נועד שידקלמו אותו כמו תוכים. למשל, לקראת החידון צריך ללמוד חמישה- עשר פרקים מספר משלי. הפרקים האלו מלאים חכמה ותבונה בכל פסוק ופסוק שבהם, אך בגלל הזמן הקצר שיש ללמוד והחומר הרב, אין פנאי ללמוד את הפרקים האלו כראוי. לאחר מכן יש שלוש אפשרויות:

  1. בעקבות נפילה טראומטית באחד השלבים נוצר מצב שלא רוצים "לגעת" בכלל במשהו שמזכיר את החידון.
  2. שוב בעקבות נשירה מהחידון, רק תגובה הפוכה. עכשיו צריך ללמוד את כל החומר ישר והפוך כדי שזה לא יקרה עוד הפעם (חס ושלום).
  3. בעקבות זכיה מזהירה בחידון יש צורך גדול לדעת את כל התנ"ך בע"פ.
כל אחת מהאפשרויות גוררת בעקבותיה את אותה תוצאה- אין זמן/ כח ללמוד את מה שאומרים הפסוקים. לאור המצב הזה היתרון הגדול של הלומדים לחידון (הבקיאות שרוכשים) מתפספס ונשאר לא מנוצל. לא חבל?! אני לא רוצה שתבינו אותי לא נכון, אני לא נגד הלימוד לחידונים. אדרבא, יש מספיק אנשים שיכולים להעיד שאני עודדתי ומעודד אנשים לגשת וללמוד. כל כוונתי היא להתריע שאין להסתפק בזה. לפי עניות דעתי זוהי בדיוק מטרת הארגון, ללמוד לעומק את התנ"ך. לכן הערות על זה שספר כזה או אחר הוא משעמם אינן רלוונטיות. בגלל שבספר מסוים יש פחות סיפורים, הוא אינו ראוי ללימוד בשבת נח"ת? להפך, דווקא בנוגע לספרים סיפוריים אני יכול להיות סמוך ובטוח שאנשים יסתכלו בהם, אבל ספרים כדוגמת ספר ויקרא, מי יתעסק בהם אם לא "יפילו" אותם עליו? (כמה אנשים יכולים להגיד שהיו לומדים את המקרים השונים בהם נתעלמה ממשה הלכה לולא היה שעור על הנושא?) ודאי שיש מקום להעביר שעורים על הסיפורים השונים, אבל אין לדחוק את רגלי השעורים ה"משעממים" יותר. אדם שבאמת ובתמים רוצה ללמוד תנ"ך לא צריך לעקם את האף (קל וחומר שלא להפריע) כאשר יש שעור שלא נוגע בחלקים הסיפוריים בתנ"ך. כמו שאמרתי קודם, כל אחד מוזמן לבחור את דרכו, אך לא לשכוח שיש עוד כמה פנים לתנ"ך. אין דבר שנכתב בתנ"ך והוא מיותר (כמובן, מי שחולק על הנחת היסוד הזו לא צריך להתייחס לכל מה שכתבתי עד עתה). ביום העיון בחנוכה הועלתה טענה שבנח"ת לא לומדים תנ"ך כמו שצריך, צריך ללמוד כל נושא ולהבין מה הוא אומר לגבינו. נכון ולא נכון. נכון שצריך לעשות את ההשלכה הזו, אבל לא נכון שצריך לעשות את זה בפורום רחב. כאשר ההשלכה הזו מתבצעת בפורום רחב, אם בשיעור, אם בדיון יש טעם לפגם. אנשים שאינם מסכימים עם השקפות המעביר אוטמים את אוזניהם משמוע את השיעור מכיוון שהם עסוקים בלהוכיח למעביר שהשקפתו מוטעית. חוץ מכך, כאשר המעביר מבצע את ההשלכה הוא מפרש את הכתובים כך שיתאימו למסר אותו הוא רוצה להעביר, ואז אנשים שלא גיבשו לעצמם דעה בנושא מרגישים הכרח לקבל את השקפות המעביר ("זה הרי כתוב בתורה, לא?"). ההשלכה מהכתוב בתנ"ך אלינו צריכה להתבצע באופן אישי, כל אחד לבד. לסיום, אני רוצה לאחל בהצלחה לכל המתמודדים (והמתמודדות) בחידון. אל תשכחו, גם החלקים שלא בחומר הם בתנ"ך ומותר לפתוח וללמוד אותם (כמובן, רק אחרי החידון!).

מגדל חננאל (פריש)

תגובה של סיגליה לאותו שיעור ניתן לקרוא כאן.

תגובות