דגל = הבד והסימן שעליו

קוד: דגל= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: מברשת

אל: עצור כאן חושבים

דגל בלשון ימינו הוא בד המונף כלפי מעלה כסמל.

בלשון המקרא משמעותו כנראה שונה - דגל הוא קבוצה של בני אדם החונים יחד:

אם כך, בלשון המקרא דגל הוא הקבוצה, ובלשון ימינו דגל הוא הבד המסמל את הקבוצה.

פסוקים נוספים

מקורות ופירושים נוספים

1. פירושנו מסתמך על פירושי רש"י שהובאו למעלה, וכן פירש שד"ל: "דגל אין תחילת הוראתו לא נס ולא מפה, כי זה טעם "אות": "איש על דגלו באותות ". אבל פירושו – חברה מסודרת... אבל לאחר זמן הושאלה המלה להורות על הנס, מפני שכל דגל היה לו נס" (שד"ל על במדבר א22; ראו גם גליונות נחמה על פרשת במדבר).

2. יש שפירשו, שהשורש דגל מציין נשיאת עיניים, כמשמעותו באכדית (דעת מקרא על תהלים כ6 ועל שיר השירים ב4). לפי זה יש לפרש:

  • תהלים כ6: "נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ, וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל; יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ" - נישא את עינינו אל ה'.
  • שיר השירים ב4: "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" - הסתכל עליי במבט של אהבה.
לפי זה, הבד הנישא כלפי מעלה נקרא דגל כי מטרתו היא שאנשים ישאו את עיניהם כלפי מעלה ויראו אותו.

3. ויש שפירשו, שהמילה דגל נובעת מהמילה דֶקֶל, והיא מציינת חפץ גבוה ונישא כעץ הדקל; כמו שהמילים תמרור, תמרות עשן, מִתָּמֵר נובעות מהמילה תָמָר (ע"פ רש"ר הירש). לפי זה, משמעות המילה דגל בלשון המקרא היא כמו בלשון ימינו.

מתוך דברי  מברשת בפורום עצור כאן חושבים:

"בעקבות הצצה מהירה במספר מקורות ומפרשים, אנסה להציע את ההסבר המתגבש למיטב הבנתי כרגע:
הדגל הוא הבד המתנוסס גבוה בראש מחנה הצבא (וכנראה בסביבתו של ראש המחנה).
הפונקציה שלו היא לקבץ ולאחד תחתיו את כל החיילים השייכים לאותו מחנה, במובן של:
א - סמל הזדהות וגאוות יחידה
ב - להראות את מקום המחנה ואת כיוון ההתקדמות גם לפרטים הרחוקים.
האות הוא הצבע או הציור המצויר על הדגל, אשר נועד להבדיל בין המחנות, ולהדגיש את המאפיין הבולט
ביותר המשמש כמוטו של אותו מחנה.
לפי הסבר זה, המונח "דגל" כולל גם את הבד וגם את הסימן שעליו. האות הוא רק הרושם והסימן (כמו אות קין) שעל הבד, ולא כפי שהבנת, שהאות הוא גם הבד וגם הסימן (שנראית לי כנובעת מהבנה (אפשרית אך לא מחויבת) של דברי רש"י לבמדבר ב' ב'.
במקומות אחרים בתנ"ך נעשה שימוש ספרותי מושאל במלה "דגל" (ותוך שינוי הצורה הדקדוקית), כדי לבטא תחושת השתייכות והזדהות עמוקה של עם ישראל לאלוקיו, ואציין שתי דוגמאות:
לפי הסבר זה מתפרשת צורת הפועל שבפסוק "ובשם אלוקינו נדגול" (תהלים כ, ו): נתאסף ונתאחד תחת דגלו-שמו-הנהגתו של אלוקים שהוא המלך שלנו.
וכן צורת הפעוּל בשיר השירים (ה, י): "דודי צח ואיום, דגול מרבבה" - "נדגל בחיילות הרבה" (לשון רש"י), ההולכים במחנהו תחת דגלו.
הרב הירש נעזר כדרכו בדמיון הפונטי של עיצורי השורש, ומדמה "דגל" ל-"דקל", המזכיר בגובהו ובנופו הנראה למרחוק את הרעיון של דגל. (ולפי זה מציין מלה נוספת "מיתמר" ו-"תימרות עשן" כנגזר של "תָמָר")
בקיצור, אם אני צודק, המלה דגל שומרת כנראה גם כיום על משמעותה המקורית".


תגובות