קוד: קנאה ותחרות בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
לְדָוִד; אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה...
דּוֹם לה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ, אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת.
הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה, אַל תִּתְחַר אַךְ לְהָרֵעַ"
אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים" (ראו: האם מותר להתגרות ברשעים?).
לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי, כֹּל חֲרוֹן אַפִּי, כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ".
נראה שהכעס הוא אכן השורש המשותף, לא רק למילים אלא גם לתופעות הנפשיות.
כשאדם רואה אדם אחר שמצליח יותר ממנו, באופן טבעי מתעורר אצלו כעס על הצלחתו של הזולת. הכעס הזה עלול לגרום לו לעשות שני דברים:
פועל דומה לפועל
תִּתְחַר הוא הפועל
תְּתַחֲרֶה; האותיות זהות, רק הניקוד שונה. יש שפירשו שמדובר בפועל אחר, מהשורש
תחר, ויש
לו משמעות אחרת (ניסה להתערב ולהשתלב בחברה); אך לדעתי ניתן לפרש גם את
הפועל הזה באותו אופן - מעניין כעס, קנאה ומאבק:
כי את רגלים רצתה וילאוך, ואיך תתחרה את הסוסים? ובארץ שלום אתה בוטח, ואיך תעשה בגאון הירדן" (פירוט)
התמלך כי אתה מתחרה בארז? אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו" (פירוט)