לבונה ולבנה

קוד: לבונה ולבנה בתנ"ך

סוג: הבדל

מאת: אסף אברהם (ערך: אראל סגל)

אל:

לבונה היא חומר ריחני שנשים נהגו להקטיר כבושם. היא הופקה מעץ שהיה צומח על גבעות:

• שיר השירים ג6: "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן, מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל"
• שיר השירים ד6: "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה"
• שיר השירים ד14: "גן נעול אחתי כָּלה... נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה, מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים"

לבונה היתה בשימוש גם בבית המקדש:

• ישעיהו מג23: "לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי, לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה"
• ישעיהו ס6: "שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה, כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּׂרוּ"
• ירמיהו ו20: "לָמָּה זֶּה לִי לְבוֹנָה מִשְּׁבָא תָבוֹא, וְקָנֶה הַטּוֹב מֵאֶרֶץ מֶרְחָק? עֹלוֹתֵיכֶם לֹא לְרָצוֹן, וְזִבְחֵיכֶם לֹא עָרְבוּ לִי"
• ירמיהו יז26: "וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמִסְּבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם וּמֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמִן הַשְּׁפֵלָה וּמִן הָהָר וּמִן הַנֶּגֶב מְבִאִים עוֹלָה וְזֶבַח וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה וּמְבִאֵי תוֹדָה בֵּית ה'"
• ירמיהו מא5: "וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים, וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית ה'"
• דברי הימים א ט29: "וּמֵהֶם מְמֻנִּים עַל הַכֵּלִים וְעַל כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְעַל הַסֹּלֶת וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְהַלְּבוֹנָה וְהַבְּשָׂמִים"
• נחמיה יג5-9: "וַיַּעַשׂ לוֹ לִשְׁכָּה גְדוֹלָה, וְשָׁם הָיוּ לְפָנִים נֹתְנִים אֶת הַמִּנְחָה הַלְּבוֹנָה וְהַכֵּלִים וּמַעְשַׂר הַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר מִצְוַת הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וּתְרוּמַת הַכֹּהֲנִים... וָאֹמְרָה וַיְטַהֲרוּ הַלְּשָׁכוֹת וָאָשִׁיבָה שָּׁם כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים אֶת הַמִּנְחָה וְהַלְּבוֹנָה"

בתורה נזכרת המילה לְבֹנָה בכתיב חסר, למשל בפרשת המנחה:

• ויקרא ב1: "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לה', סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה. והביאה אל בני אהרן הכהנים, וקמץ משם מלא קמצו מסֹלֶתה ומשמנה על כל לְבֹנָתָהּ; והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה, אשה ריח ניחח לה'"

הפירוש המקובל הוא שמדובר באותו צמח ריחני, שהוסיפו למנחה כדי שיהיה לה ריח טוב כאשר שורפים אותה; זו הסיבה שהתורה מצווה לשרוף רק חלק מהסולת ומהשמן, אבל את כל הלבונה - כי היא לא מיועדת למאכל.

אולם אפשר גם לפרש אחרת.

אם הלבנה שהיתה במנחה היא סוג של מאכל, מדוע לא אפשרו לכהנים לאכול ממנה אלא הקטירו את כולה על המזבח ("וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לְבֹנָתָהּ", "והקטיר הכהן את אזכרתה מגרשה ומשמנה על כל לבנתה אשה לה'", "והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה, ואת כל הלבנה אשר על המנחה")? - אולי זה משום שהם רוב הזמן אוכלים בשר של קרבנות, אז שלא יאכלו חלב אחרי בשר...

שאלה שנשארה פתוחה היא: האם אפשר לשרוף לַבָּנֶה? הקוראים מוזמנים לנסות ולפרסם כאן את ממצאיהם.