אוב, ידעוני

קוד: אוב - ידעוני בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: דוד גלמן

אל:

[מתוך " האם הארי פוטר היה עובד כוכבים? "]

כמובן, נתחיל אצל שאול. שמואל א פרק כח. הסיפור מוכר, אז לא נאריך. מסופר על כך ששאול רצה לדעת אם ינצח במלחמה נגד פלשתים, ולא קיבל תשובה מה' בכל הדרכים שניסה. שאול הלך לבעלת אוב והיא העלתה לו את נשמתו של שמואל. שמואל אמר לו שהם יפסידו במלחמה, והוא ובניו ימותו. כך הפשט של הסיפור.

דבר ראשון שנדרש כדי להבין את הסיפור הוא: למה שאול מחפש דווקא בעלת אוב ולא בעל אוב? מצודות דוד עונה על השאלה הזאת: "אשת בעלת אוב - לפי שמצויה יותר בנשים, וכן נאמר בתורה (שמות כב יז) מכשפה לא תחיה:".

ובכן, מהי בעלת אוב? סנהדרין פרק ז משנה ז: "בַּעַל אוֹב זֶה פִיתוֹם הַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ" בבלי סנהדרין סה: "תנו רבנן: בעל אוב זה המדבר בין הפרקים ומבין אצילי ידיו" ובהמשך "שואל אוב היינו ודורש אל המתים. דורש למתים, כדתניא: ודורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה".

יש עוד הרבה פירושים על איך עושים את מעשה האוב - לוקחים עצם מאיזו חיה, או לחילופין משאריות האדם אותו רוצים להעלות, ושמים אותו בבית השחי והקול שלו יוצא משם. יש עוד כמה דרכים, אבל זה לא שיעור בהפעלת כשפים, לכן נסתפק בזה.

מה קורה בזמן המעשה? לפי אחת מהדעות, בעלת האוב מעלה את נשמת המת, והוא עולה הפוך (אלא אם כן הלקוח הוא אדם חשוב, אז הוא עולה ישר), ומתיישב בין הפרקים של בעלת האוב - בידיים, או על הברכיים וכיו"ב. בעלת האוב רואה את דמות האדם שעלה, אבל לא שומעת כשהוא מדבר. לעומת זאת, הלקוח שומע את קולו, אבל לא רואה את דמותו, וכל אדם אחר באזור לא שומע ולא רואה כלום. אז הלקוח יכול לשאול כאוות נפשו.

הרבה חלקו בסיפור שלנו ובכלליות האם העלאה באוב זה דבר אמיתי או לא. המלבי"ם מביא את רוב צדדי המחלוקת, לכן נצטט בעיקר ממנו. לפי הצד שכל המעשה היה שקר אחד גדול, והאשה - שחקנית טובה: "המפרשים האריכו בדבר הזה מאד, באשר יפלא איך יצוייר שאשה בכשפיה תמשול על נפש הנביא הצרורה בצרור החיים ממעונה להיות כאוב מארץ קולה? ויאמר הגאון ר' שמואל בן חפני: שכל מעשה האוב היה דבר כזב והתולים." הרד"ק מפרט יותר על ההצגה הזאת: "האשה עשתה הכל ברמאות כי מיד הכירה כי שאול הוא, אך להראות לו כי מצד החכמה הכירה ומצאה דבר זה אמרה "למה רמיתני ואתה שאול". ודרך בעלת אוב להביא בן אדם שמדבר מתוך מחבואו בלשון נמוך, וכאשר בא שאול לדרוש מאתה וראתה אותו נבהל וידעה כי למחר יהיה יוצא למלחמה וכל ישראל היו בפחד גדול, וידעה מה שעשה שאול שהרג כהני ה' שמה בפי המגיד הדברים הנאמרים בפרשה. ומה שאמר "ויאמר שמואל אל שאול" על מחשבת שאול, כי היה חושב כי שמואל היה המדבר אליו. ומה שאמר "ולא עשית חרון אפו בעמלק" ידוע היה דבר זה כי מאותה שעה אמר לו שמואל "וימאסך מהיות מלך". ומה שאמר "לרעך לדוד" ידוע היה זה בכל ישראל כי דוד נמשח למלך. ומה שאמר "מחר אתה ובניך עמי" מדרך סברא אמר זה". לצד הקיצוני השני- שהמעשה אמיתי לחלוטין, אומר המלבי"ם: "אולם למה לנו הדחוקים העצומים האלה, הלא חז"ל באגדותיהם ספרו מעשה אוב שהיה נוהג עדיין בימי חכמי המשנה והתלמוד, והעידו שהיה בכחם להעלות הנפשות מקבריהם ממש, ואמרו שהמעלה רואהו והנשאל שומע את קולו, ואמרו שאם הנשאל הוא הדיוט עולה וראשו למטה ואם הוא מלך עולה כדרכו, וכל זה ספרו מצד שהיתה המלאכה הזאת נודעת, נוהגת בימיהם, וידעו כל סגולותיה." הוא אומר שהיתה עובדה ידועה שאוב זה דבר אמיתי. יכול להיות שגם אצל שאול ההעלאה היתה לגמרי אמיתית. יש פרשנים שמנסים ללכת בפשרה (בהמשך המלבי"ם): "ויאמר רב האי גאון ורב סעדיה: שלא האשה החיתה את שמואל רק הבורא החייהו". פשרה זו יכולה להסתדר לכל כיוון- שבד"כ זה לא עובד, והכל הצגה, אבל הפעם ה' גרם לזה לעבוד. זה יסביר למה בעלת האוב נבהלה וצעקה כששמואל עלה. אפשר גם להגיד שבד"כ זה כן עובד, ע"י האשה, אבל כאן ה' עשה את זה. לפי זה, למה האשה צעקה? הרי היא רגילה לראות דברים כאלו? המדרש שואל את בדיוק אותה השאלה: "ולמה זעקה? אלא שראתה מה שלא ראתה מימיה. והלא אומנותה היה! מפני מה יראה? אלא שראתה דבר שלא ראתה מימיה ודבר משונה, שהמתים עולים תחלה ברגליהם, וזה עלה בראשו ורגליו למטה". כפי שאמרנו קודם, כשהלקוח הוא אדם חשוב, כגון מלך, האיש ז"ל שעולה - עולה ישר. יש עוד פירוש מעניין במלבי"ם: "ויאמר מהרי"א: ששד התלבש בגופו של שמואל והוא אשר קראוהו הכתובים בשם שמואל מצד גופו".

הנצי"ב על דברים יח, יד מביא תוספת יפה ומעניינת על הסיפור הזה: (בענין השימוש באוב) "...ולא לחקור עתידות... מכל מקום, בזמן מלחמה ואין עצה ברורה והרי הוא סכנת נפשות - יש לחקור ולדעת. וזהו טעמו של שאול המלך הצדיק ששאל באוב, שהרי בפירוש דברה תורה כי אתה לא כן וגו' נביא מקרבך וגו'. מבואר שבזמן שאין נביא ואין אפוד, ההכרח לשאול גם באוב...".

בסוף דבריו הוא מדבר על ההבדל העיקרי בין נביא לבין בעל אוב וקוסם וכד', ואומר: "...בנביא ה' שאינו דבר סגולה אלא הקב"ה מגיד דבריו לנביא. מה שאין כן עניני כישוף הוא דבר סגולה בסתרי הטבע...". בקריאה ראשונה זה נראה כדבר מאוד תמוה - נביא הוא לא משהו מיוחד, אבל מכשף כן?!? העניין לענ"ד, הוא שבנביא אין מיוחד, כי הוא לא עושה שום דבר. ה' בוחר בו, ה' נותן לו נבואות, ה' אומר לו מה לעשות וכו'. הנביא הוא בובה של ה'. לעומת זאת מכשף, שהוא בניגוד לציווי ה', ובכל זאת מצליח לעשות כשפים - הוא באמת פלא. המכשף עושה את כל הפעולות הנדרשות, והכישוף עובד - לכאורה בלי עזרה מכוח א-לקי.

תגובות