ברכות וקללות לשבטי ישראל

שירת דבורה (שפ' ה)

ברכת משה (דם' לב)

ברכת יעקב (בר' מט)

השבט

בפלגות ראובן גדולים חקקי לב. למה ישבת בין המשפתיים לשמוע שריקות עדרים לפלגות ראובן גדולים חקרי לב.

יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר.

ראובן בכורי אתה כוחי ו ראשית אוני יתר שאת ויתר עז. פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חיללת יצועי עלה.

ראובן

שבט שמעון לא נזכר - ע' שבט יהודה

שבט שמעון לא נזכר - יש אומרים [רש"י] שזה בגלל המעשה של זמרי, נשיא שבט שמעון, בבעל-פעור (במדבר כה-כו). ואכמ"ל.

שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם. בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תיחד כבודי כי ב אפ ם הרגו איש וברצונם עיקרו שור. ארור אפ ם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקוב ואפיצם בישראל.

שמעון

שבט לוי לא נזכר כי הוא לא השתתף בכלל במלחמות

וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר ניסיתו במסה תריבהו על מי מריבה. האומר לאביו ולאימו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו. יורו משפטיך ליעקוב ותורתך לישראל ישימו קטורה ב אפ ך וכליל על מזבחך. ברך ה’ חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מותניים קמיו ומשנאיו מן יקומון.

ע' שמעון

לוי

שבט יהודה לא נזכר כי הוא שכן בדרום הארץ ולא השתתף במלחמה שהיתה בצפון.

וזאת ליהודה ויאמר שמע ה’ קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה.

יהודה אתה יודוך אחיך, ידך בעורף אויביך, ישתחוו לך בני אביך. גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה ו כלביא מי יקימנו. לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה ולו ייקהת עמים. אוסרי לגפן עירו ולשורקה בני אתונו כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותו. חכלילי עיניים מיין ולבן שיניים מ חלב.

יהודה

ומזבולון מושכים ב שבט סופר....

זבולון עם חירף נפשו למות

ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך. עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול.

זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אונייות וירכתו על צידון.

זבולון

ושריי ביששכר עם דבורה ויששכר כן ברק בעמק שולח ברגליו

ע' זבולון

יששכר חמור גרם—רובץ בין המשפתיים. וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד.

יששכר

ודן למה יגור אונייות

ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן.

דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח הנושך עיקבי סוס וייפול רוכבו אחור. לישועתך קיוויתי ה’.

דן

... עם חירף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה.

ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה’ ים ודרום ירשה.

נפתלי איילה שלוחה הנותן אמרי שפר.

נפתלי

(גלעד בעבר הירדן שכן)

ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קודקוד. וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון וייתא ראשי עם— צדקת ה’ עשה ומשפטיו עם ישראל.

גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב.

גד

אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון.

ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטובל ב שמן רגלו.

מאשר שמנה לחמו והוא ייתן מעדני מלך.

אשר

מני אפריים שורשם בעמלק...

מני מכיר ירדו מחוקקים...

(גלעד בעבר הירדן שכן)

וליוסף אמר מבורכת ה’ ארצו ממגד שמיים מטל ומתהום רובצת תחת. וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים. ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם. וממגד ארץ ומלואה ורצון שוכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקודקוד נזיר אחיו. בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ והם רבבות אפריים והם אלפי מנשה.

בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור. וימררוהו ורובו וישטמוהו בעלי חיצים. ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקוב משם רועה אבן ישראל. מאל אביך ויעזרך ואת שדיי ויברכך ברכות שמיים מעל ברכות תהום רובצת תחת ברכות שדיים ורחם. ברכות אביך גברו על ברכות הוריי עד תאוות גבעות עולם תהיינה לראש יוסף ולקודקוד נזיר אחיו.

יוסף

אחריך בנימין בעממיך

לבנימין אמר ידיד ה’ ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן.

בנימין זאב יטרף בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל.

בנימין

[הפתיחה של שירת דבורה]

בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה ’ . שמעו מלכים האזינו רוזנים אנוכי ל ה ’ אנוכי אשירה אזמר לה ’ אלוהי ישראל. ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמיים נטפו גם עבים נטפו מים. הרים נזלו מפני ה' זה סיני מפני ה ’ אלוהי ישראל ... ליבי ל חוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו ה ’ . רוכבי אתונות צחורות יושבי על מידין והולכי על דרך שיחו. מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות ה' צדקות פרזונו בישראל אז ירדו לשערים עם ה'... אז ירד שריד לאדירים עם ה' ירד לי בגיבורים...

[הסיום של שירת דבורה]

באו מלכים נלחמו אז נלחמו מלכי כנען בתענך על מי מגידו בצע כסף לא לקחו.

מן שמיים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא. נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל קישון תדרכי נפשי עוז. אז הלמו עיקבי סוס מדהרות דהרות אביריו...

מים שאל חלב נתנה...

הלא ימצאו יחלקו שלל...

כן יאבדו כל אויביך ה' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו

[הפתיחה של ברכת משה]

ויאמר ה ’ מסיניי בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש מימינו אש דת למו . אף חובב עמים כל קדושיו בידך והם תוכו לרגלך יישא מדברותיך. תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקוב. ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל.

[סיום]

ברזל ונחושת מנעלך וכימיך דובאך. אין כאל ישורון רוכב שמיים בעזרך ובגאוותו שחקים. מעונה אלוהי קדם ומתחת זרועות עולם ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. וישכון ישראל בטח בדד עין יעקוב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל. אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאוותך וייכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך.

כללי