חמשת המינים בימי נחמיה

קוד: ביאור:נחמיה ח15 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

בימי עזרא ונחמיה חגגו בני ישראל את חג הסוכות, ובין השאר:

נחמיה ח15: "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: 'צְאוּ הָהָר, וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת, לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב'"

עֵץ שֶׁמֶן הוא עֵץ אורן

הֲדַס הוא השיח שנקרא בימינו "הֲדַס שוטה" (הֲדַס פשוט), והעֲלֵים שלו מסודרים בזוגות (ע"פ רב חסדא, תלמוד בבלי, סוכה יב.);

עֵץ עבות הוא השיח שנקרא בימינו "הֲדַס משולש", והעֲלֵים שלו מסודרים בשלשות, דבר שנותן לו מראה עבה יותר.

ויש אומרים ש עֵץ שֶׁמֶן הוא סוג של עֵץ זַיִת: "הבחנה בין עֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן לבין עֲלֵי עֵץ זַיִת מצינו בביכורים. במשנה בביכורים (פ"א מ"ג) נאמר: "אין מביאים ביכורים חוץ משבעת המינים. לא מתְמָרִים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ולא מזַיִתי שֶׁמֶן שאינם מן המובחר". בירושלמי בביכורים (פ"א ה"ג) מוסבר הדבר: זַיִת שֶׁמֶן - זה אגורי. ולמה נקרא שמו אגורי? שהוא אוגר שמנו לתוכו וכל הזַיִתים מאבדין את שמנן. אמר ר' חנינא כל הזַיִתים הגשמים יורדים עֲלֵיהן והן פולטין את שמנן, וזה הגשמים יורדין עֲלֵיו והוא אוגר את שמנו. וע"ע בבבלי ברכות (לט ע"א). בפירוש מלאכת שלמה (ביכורים פ"א מ"ג) מסביר, שהמשנה למדה מלשון התורה "ארץ זַיִת שֶׁמֶן" (דברים ח, ח) שהזַיִתים אינם מן המובחר; מכאן שעֵץ שֶׁמֶן הוא המובחר לביכורים, ואילו עֵץ זַיִת סתם איננו ראוי. (הבחנה נוספת בין עֵץ זַיִת לעֵץ שֶׁמֶן מצינו במשנה בתמיד פ"ב מ"ג ביחס לשימושם בעצי מערכה. עֵץ זַיִת פסול עֵץ שֶׁמֶן כשר. עי' בראש השנה כג ע"א, תוד"ה עֵץ שֶׁמֶן, ובר"ן שם, הלומדים מהפסוק בנחמיה שאלו הם שני מינים שונים.)". לפי זה, יש כאן שני זוגות של צמחים מאותה משפחה: הֲדַס ועֵץ עבות, זַיִת ועֵץ שֶׁמֶן (הרב יהודה זולדן, אמונת עתיך 19).

למה שימשו חמשת המינים בימי נחמיה?

1. חמשת המינים שימשו לבניית הסוכה, ובייחוד לעשיית הסכך (ע"פ תלמוד בבלי, סוכה לז.). ישנן כמה ראיות לכך:


2. בתורה נאמר שיש לקחת בחג הסוכות ארבעה מינים, מתוכם שניים דומים לאלו שנזכרים בפסוקנו: ויקרא כג40: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים"; לפי זה, יש שפירשו, שרק העלים של הזית, עץ השמן וההדס שימשו לבניית הסוכה (דפנות או סכך), אך העלים של עץ העבות והתמרים שימשו למצוות ארבעת המינים שבתורה: "הדס שוטה - לסוכה, ו עץ עבות - ללולב" (רב חסדא, תלמוד בבלי, סוכה יב.; ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי, תלמוד ירושלמי סוכה ג ד). לגבי החסרון של שני מינים מבין הארבעה - אתרוג וערבה, ניתן לפרש שהם היו מצויים בכל מקום, ולכן לא היה צריך לצוות את עם ישראל באופן מיוחד להביא אותם. לולב והדס היו מצויים בהרים, ולכן ציוו לצאת להביא משם (הרד"צ הופמן על ויקרא ח"ב עמ' קצח-רא, דעת מקרא על פסוקנו). ניתן גם לפרש שבאותה שנה הם לא הצליחו למצוא ערבות ואתרוגים, אולי משום שלא היתה להם גישה לאיזור החוף ולנחלים שבהם צומחות ערבות (פרופ' יהודה פליקס, טבע וארץ בתנ"ך, עמ' 377-379).
  • אולם, אילו זו הייתה הכוונה, היה ראוי לכתוב כאן כמו בתורה " ענף עץ עבות" ו" כפת תמרים"; הדגש על עלים מוכיח שהכוונה לסכך.
  • ועוד, הפסוק בתורה אינו מדבר על עשיית הסוכה אלא על מצוה בפני עצמה - לקחת את ארבעת המינים הללו ולשמוח איתם לפני ה'; לכן גם לא מדובר שם על עלים (המשמשים לסיכוך) אלא על כפת תמרים ו ענף עץ עבות (פירוט).
אם כך, מדוע לא מסופר בספר נחמיה שלקחו גם את ארבעת המינים שבתורה, והרי הפסוק המדבר על מצוות ארבעת המינים מופיע רק שני פסוקים לפני הפסוק המדבר על מצוות ישיבה בסוכה?

 - ייתכן שבאותה שנה החליטו להשקיע במיוחד במצוות הישיבה בסוכות, ולכן הדגש בפסוקים הוא על מצוה זו - ראו בפסוק 14 ו בפסוק 17. את מצוות ארבעת המינים קיימו באופן רגיל ולא היה צריך לספר עליה.

3. ויש שפירשו, שהעלים של הזית ועץ השמן שימשו לדפנות, ורק העלים של ההדס, עץ העבות והתמרים שימשו לסכך: "הני לדפנות, עלי הדס ו עלי תמרים ו עלי עץ עבות לסכך" (רבי יהודה, תלמוד בבלי, סוכה לז.);

  • אולם, לא מסתבר שיבנו דפנות דווקא מעלים, שהרי העלים הם דקים ואינם יציבים מספיק; מסתבר יותר שהעלים שימשו כולם לסכך, כדעת שאר החכמים שם.

מדוע נזכרו דווקא חמשת מינים אלו?

אם אין קשר בין חמשת המינים הללו לבין ארבעת המינים שנזכרו בתורה, מדוע הביאו דווקא חמישה מינים אלו, ולמה היה חשוב לציין את שמותם?

1. ייתכן שאלו המינים שעליהם מתאימים ביותר לסיכוך, והמנהיגים פשוט נתנו לאנשים עצה טובה, אלו עלים לקחת.

2. חז"ל למדו מכאן, שמותר לסכך את הסוכה בכל מין צמח, ולא רק בארבעת המינים שנזכרו בתורה, והכריעו כך בויכוח בין רבי מאיר לבין רבי יהודה: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ... - סוכה של כל דבר, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: אין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב; והדין נותן: ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים אינו נוהג אלא בארבעת מינין, סוכה שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא בארבעת מינין?! אמרו לו:... בעזרא אומר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב!..." ( תלמוד בבלי, סוכה לז.). אם כך, ייתכן שהמנהיגים רצו להבהיר לבני ישראל, שמותר להם לקחת עלים מכל עץ שהם מוצאים על ההר, ולא דווקא מהמינים הכתובים בתורה.

3. "הם מצווים להביא מיני עצים הקשורים לשתי מערכות. ארבעת המינים בחג הסוכות שמצוותם היא במשך כל שבעת ימי חג הסוכות, בהקפה סביב המזבח, ושבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל מהם מביאים ביכורים, אותם מניפים על המזבח. ביכורים זוהי מצוה התלויה בארץ, ואת הפירות יש להביא לבית המקדש ולהניף על המזבח. כיון שמדובר בחודש השביעי, עזרא מצוה אותם להביא עלים מעץ התמר ומעץ הזית, משני המינים האחרונים שמבין שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל - "ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח, ח), שראשית גדילתם וצמיחתם היא באותה עת. הזיתים עצמם עדיין לא בשלים לביכורים בחודש תשרי, הם מתבשלים לקראת חודש חשון-כסלו, והם המין האחרון מהם מביאים ביכורים עד חנוכה (ביכורים פ"א מ"ו). אך ניתן להביא ענפים ועלים מהם על מנת לסכך בהם. לעומת זאת התמרים בשלים, וניתן גם להביא מהם ביכורים בתקופה זו. כמו כן בעצי התמר ניתן לסכך, והלולב עצמו נלקח מעץ התמר. עזרא קורא להם להביא עצים ממינים שונים. הוא איננו קורא להם להביא כעת פירות ביכורים, ובוודאי שלא מתמרים, שהרי " אין מביאים ביכורים מתמרים שבהרים" (ביכורים פ"א מ"ג). הוא קורא לבנות את הסוכות ממינים הקשורים לארבעת המינים שעיקר הבאתם במשך שבעת ימי החג הוא למזבח לפני ה', וכן ממינים הקשורים לשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל המובאים למקדש כביכורים...:

עזרא ונחמיה מחברים בין כל המערכות, כשהחוט המחבר הוא התמר:

ואת הכל הם מחברים בחגיגה הגדולה שהם עושים בסוכות הפרטיות, בסוכות הציבוריות ובסוכות של גבוה, בחצר המקדש. כדברי המדרש (בראשית רבה מא, א): "תמרה זו אין בה פסולת - תמריה לאכילה, לולביה להלל, חריות לסיכוך ". התמר הוא העץ היחידי המוזכר בפסוק ללא שם נרדף...." (הרב יהודה זולדן, אמונת עתיך 19).

תגובות