לא להגיד את המובן מאליו

קוד: ביאור:איוב כו4 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

אחת הטעויות שעושים אנשים בויכוחים היא, שהם אומרים טענות רבות שהן מובנות מאליהן ומוסכמות על כולם, ובסוף סדרת הטענות מכניסים את המסקנה שלהם, שאינה נובעת כלל מהטענות, בסגנון "צריך להיות צודק, צריך להיות חכם, צריך להיות מוסרי, ולכן צריך לקבל את התוכנית שלי לשלום וביטחון במזרח התיכון". טענה דומה הפנה איוב אל בלדד השוחי:

איוב כו4: "אֶת מִי הִגַּדְתָּ מִלִּין? וְנִשְׁמַת מִי יָצְאָה מִמֶּךָּ?"

במענה הקודם תיאר בלדד תיאר את גדולת ה', השולט בכל היקום, ומכאן הגיע למסקנה שהאדם לא יכול לצדק בריבו עם ה'. על כך ענה לו איוב:

את מי הגדת מילין? = למי אתה מספר את זה? וכי אנחנו טיפשים ואיננו יודעים שה' שולט ביקום? והרי זה מובן מאליו!

נשמה = החלק האלהי שבאדם, החכמה האלהית;   ונשמת מי יצאה ממך? = אילו דברי חכמה אלהיים מופלאים יצאו מפיך! מאיפה קיבלת אותם? (בלעג).

מקורות ופירושים נוספים

את מי הגדת מילין?

1. פירשנו שאיוב אומר בדרך לעג "והרי זה מובן מאליו", וכך פירשו רוב המפרשים, למשל "מי לא ידע זאת?" (רש"י), "אל מי הגדת דברים כאלה? כאומר: וכי ימצא מי שאינו יודעם מעצמו, עד שיצטרך לדבריך?!" (מצודות, וכך כנראה הבין גם שד"ל על דברים פרק כ).

2. ויש שפירשו שאיוב אומר בדרך לעג "והרי אתה מחזק את הדעה שלי", "את מי הגדת מילין? הלא אתה מדבר עמי... ונשמת שיטתך לקוחה ממני, שהמערכה שולטת בעולם..." (מלבי"ם).

ונשמת מי יצאה ממך?

1. פירשנו שהנשמה מציינת חכמה אלהית. בלדד השוחי דיבר על גדולת ה', ולכן איוב אמר לו בלעג "איזו נשמה אלהית נשגבה משתקפת בדבריך".

2. ויש שפירשו שהנשמה היא רוח, והיא מציינת דיבור: "ונשמת - מלשון נשימה ונשיבת רוח, כמו מנשמת אלוה יאבדו, וענינו הדבור הבאה בהפחת רוח, וכאשר יאמר ויפיח לקץ" (מצודת ציון), ולפי זה פירוש הפסוק הוא "נשיבת הרוח של מי יצאה ממך? רוצה לומר: ממי שמעת הדברים האלה? ובדרך לעג אמר" (מצודת דוד, ודומה לזה רש"י). אתה אומר דברים כל-כך חכמים ומבריקים, בטח שמעת אותם מאדם מאד חכם, מעניין ממי שמעת אותם? (ע"פ דעת מקרא).

  • אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "ורוח מי יצאה ממך" - המילה רוח היא המילה המקובלת לציין משב אויר וגם דיבור.
3. ואפשר גם לפרש שיציאת הנשמה היא משל לתדהמה, כמו ב דניאל י17: "וְהֵיךְ יוּכַל עֶבֶד אֲדֹנִי זֶה לְדַבֵּר עִם אֲדֹנִי זֶה, וַאֲנִי מֵעַתָּה לֹא יַעֲמָד בִּי כֹחַ, וּנְשָׁמָה לֹא נִשְׁאֲרָה בִי". הנשמה של מי מאיתנו יצאה מגופו כתוצאה מהדברים שלך? מי "מת" מרוב תדהמה כששמע את החידושים המופלאים שלך? והרי אתה אומר את המובן מאליו!
  • אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "ונפש מי יצאה ממך", כמו ב שיר השירים ה6: "פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר, נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ...". המילה נפש היא המילה המקובלת לציין חיים.
ויש שפירשו שדבריו של איוב לא נאמרו בלעג אלא בתוכחה קשה:

4. "למי אתה מדבר? ואיך היא הנשמה בקרבך המרשה לך לדבר דברים מסולפים כאלה?" (אהרן קמינקא). בהמשך הנאום שלו אומר איוב איוב כז3: "כִּי כָל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי, וְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְּאַפִּי, אם תדברנה שפתי עולה, ולשוני אם יהגה רמיה": בניגוד אליכם, שהנשמה המעוותת שלכם גורמת לכם לדבר על ה' דברים לא נכונים, בי עדיין יש נשמה טהורה, ואני לא אדבר דברי שקר. "הרעיון הנשגב בנאום איוב והא, כי הנשמה באדם, השכל והרגש שניתנו לו, הם למרות כל אכזבותיו העירבון היותר חזק והראיה היותר ניצחת לשלטון חסד שאינו פוסק מאת אלהים... והרי רק מטעם זה אינו מבין את העוול שנעשה לו ולכל המקופחים" (שם).

רמזים

חגי הופר מצא בפסוק שלנו כמה רמזים, ונאמר אותם כאן בשם אומרם:
  • לפי הפירוש האומר ש"נשמת מי יצאה ממך" משמעו "ממי שמעת הדברים האלה?" (מצודת דוד), ניתן ללמוד, "כאילו הנשמה של בעל המאמר יוצאת בשעת אמירת מילותיו, כמו שאומרים, ששפתות צדיקים דובבות בקברם כאשר מצטטים אותם", וכדברי חז"ל "האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (וראו גם לא לדבר בגאוה).
  • ו"אפשר אולי לראות, למי שמחפש את זה, כרמז היחיד בתנ"ך לאפשרות של גלגול נשמות. ביהדות בקבלה מדברים על כך, אם כי רס"ג בספרו "אמונות ודעות" שולל אפשרות זו."


מאמרים נוספים - באדיבות גוגל

תגובות