בימי החורבן, ירושלים זוכרת את הבניין

קוד: ביאור:איכה א7 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

איכה א7: "זָכְרָה יְרוּשָׁלַים, יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ, כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ, אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם;   בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר, וְאֵין עוֹזֵר לָהּ, רָאוּהָ צָרִים, שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ"

ירושלים זוכרת, בימים שהיא ענייה ומרודה, את כל הבניינים הנחמדים והמפוארים אשר היו בה מימי קדם;   גם האויבים זוכרים: כשהעם בירושלים נופל ביד צר (אויב), ואין אף עם אחר העוזר לה מול אויביה, הצרים רואים וצוחקים על כך שכל בנייני הפאר של ירושלים חרבו ושבתו מפעילות.

דקויות

הפסוק מתמקד בירידה הכלכלית - מעושר ופאר לעוני ומחסור. 

עניה ומרודיה

הביטוי דומה לביטוי "עני מרוד", ויש לו שני פירושים (ראו מרוד):

1. מלשון מרד: הזרים היושבים בקרבה מרדו בה וגירשו אותה מביתה ומארצה, והיא עכשיו ענייה וחסרת בית (כך כנראה פירש אבן עזרא).

2. מלשון צעקה: היא זועקת מצער ועוני (כך כנראה פירש רש"י), ואולי מלשון מרירות: עוני מר מאד.

משבתיה

הביטוי מציין דבר שהיה ו שבת (הפסיק, בטל). מה בדיוק שבת?

1. לפי ההקשר, הכוונה לעושרה של ירושלים ולבנייני-הפאר שהיו בה, שעכשיו חרבו ובטלו ושבתו.

2. לפי פסוקים אחרים, הכוונה לשמחה שהיתה בירושלים, ועכשיו שבתה ונפסקה, כמו ב ישעיהו כד8: "שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר",  איכה ה15: "שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ",  הושע ב13: "וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ" (רש"י).

3. ולפי הסיומת "משבתה" - השביתה שלה, הכוונה שירושלים עצמה שובתת: כל הפעילות השוקקת והנמרצת, שהיתה בירושלים בימי עושרה, מושבתת ובטלה.

4. ולפי חכמי המדרש, הכוונה לשביתה בשבתות וחגים: כשבני ישראל יצאו לגלות, הם חזרו בתשובה, ו"היו שובתין בגולה בשבתות וימים טובים, ושומטים בשביעיות; והיו האומות משחקים עליהם, ואומרים 'שוטים! בארצכם לא שמרתם, ועכשיו בגולה תשמרון?!'" (רש"י). אשרינו שאנחנו זוכים בימינו לשבות בשבתות וימים טובים, ולשמוט בשביעיות, כשאנחנו בארץ ישראל!

הקבלות

1. יש שלושה דברים שנקראו בתנ"ך מחמדים:

• בניינים יפים, ישעיהו סד10: "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ, אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ, הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ; וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה"; ובפרט, בית המקדש, יחזקאל כד21: "הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי, גְּאוֹן עֻזְּכֶם, מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם; וּבְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם, בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ";
  
• אוצרות יפים, כגון כסף, הושע ט6: "כִּי הִנֵּה הָלְכוּ מִשֹּׁד, מִצְרַיִם תְּקַבְּצֵם מֹף תְּקַבְּרֵם; מַחְמַד לְכַסְפָּם, קִמּוֹשׂ יִירָשֵׁם חוֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶם", וחפצי-ערך הנשמרים בבתים, מלכים א כ6: "וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ, וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ"; בפרט, אוצרות המקדש, יואל ד5: "אֲשֶׁר כַּסְפִּי וּזְהָבִי לְקַחְתֶּם, וּמַחֲמַדַּי הַטֹּבִים הֲבֵאתֶם לְהֵיכְלֵיכֶם", וכלי המקדש, דברי הימים ב לו19: "וַיִּשְׂרְפוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים, וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלָים, וְכָל אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית"
  
• אנשים יפים ואהובים, כגון אישה, יחזקאל כד16: "בֶּן אָדָם, הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה; וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ", איש, שיר השירים ה16: "חִכּוֹ מַמְתַקִּים, וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים; זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי, בְּנוֹת יְרוּשָׁלָים" (פירוט), ילדים, הושע ט16: "הֻכָּה אֶפְרַיִם, שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ, פְּרִי בלי[בַל] יַעֲשׂוּן; גַּם כִּי יֵלֵדוּן, וְהֵמַתִּי מַחֲמַדֵּי בִטְנָם".
  

ושלושתם נזכרים במגילת איכה:

• בפסוקנו, העיר ירושלים היא המדברת, ולכן מסתבר שהמחמדים הם הבניינים היפים שהיו בה לפני שחרבה;
  
• בהמשך הפרק, איכה א10: "יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ, כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ, אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ" - מסתבר שהכוונה לאוצרות המקדש;
  
• ובהמשך המגילה, איכה ב4: "דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב, נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר, וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן" - מסתבר שהכוונה לאנשים, נשים וילדים יפים, שנהרגו בחיצי האויב.
  

2. כנגד השחוק של הגויים על השבתת ירושלים, נאמר ב תהלים קכו2: "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה": אנחנו נשחק והגויים יצטרפו אלינו (ע"פ רמ"ד ואלי).