מי שאומר על כולם שהם סכלים - הוא בעצמו סכל

קוד: ביאור:קהלת י3 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

קהלת י3: "וְגַם בַּדֶּרֶךְ, כשהסכל[כְּשֶׁסָּכָל] הֹלֵךְ, לִבּוֹ חָסֵר, וְאָמַר לַכֹּל 'סָכָל הוּא'".

מי אומר למי "סכל הוא"? ומדוע הפסוק מתחיל במילת חיבור "וגם"? שני פירושים:

1. הסכל אומר על עצמו שהוא סכל

הסכל כאילו אומר לכולם שהוא עצמו סכל.    הוא לא מתכוון לזה, אבל ההתנהגות שלו מפגינה את סכלותו לעין כל: "בהליכתו ובדבורו, הכל מכירין שהוא שוטה" (רש"י).

המילה וגם עניינה "אפילו": "אפילו בהיותו בדרך, שלא במקום מושבו, אפילו כשהוא הולך ואינו מתעכב, נראה לכל שהוא חסר-שכל... מעשיו וענייניו לא בהשכל, וכאילו בפיו יאמר לכל ש הוא סכל" (מצודות ע"פ אבן עזרא).

2. הסכל אומר על אחרים שהם סכלים / ע"פ גליה

הסכל אומר על כל אדם שהוא פוגש, שהוא סכל; "הפוסל - במומו פוסל". המילה וגם מקשרת את הפסוק לפסוק הקודם, קהלת י2: "לֵב חָכָם לִימִינוֹ, וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ" (פירוט), כלומר:

אפשר לראות כאן רמז להומור עצמי של שלמה המלך: הרי הוא עצמו האשים אחרים בסכלות, קהלת י6: "נִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ" (פירוט), אפילו בבנו חשד שיהיה סכל, קהלת ב19: "וּמִי יוֹדֵעַ הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל וְיִשְׁלַט בְּכָל עֲמָלִי שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, גַּם זֶה הָבֶל" (פירוט). אם כך, בפסוק שלנו שלמה רומז על עצמו שהוא עצמו הסכל המאשים אחרים בסכלות...  ואכן הוא כבר כתב על עצמו בתחילת הספר,  קהלת א17: "וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ", קהלת ז25: "סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל וְהַסִּכְלוּת הוֹלֵלוֹת" (פירוט).

תגובות