כבד את ה' בכל סוגי הנכסים

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ג9 כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ, וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ;

 סגולות

כבד את ה' בכך שתתן לו חלק מהונך (הרכוש שכבר צברת) ומהחלק הראשון של כל תבואתך (היבול החדש שאתה מביא מהשדה) -

 מצודות

כבד את ה' מהונך - להפריש ממנו צדקה, ומראשית כל תבואתך - לתת תרומות ומעשרות -


 עצות

בעת העתיקה, אבותינו התפרנסו בעיקר מחקלאות, ולכן גם הקשר שלהם עם ה' התבטא במתנות מעולם החקלאות - ביכורים, תרומות ומעשרות מהיבול החקלאי, ראשית הגז מהצאן, ועוד. אך בתקופת שלמה המלך חלה צמיחה מואצת, ובני ישראל נהנו ממגוון רב הרבה יותר של רכוש - כסף, זהב ועוד. שינוי מסוג זה צריך להשפיע גם על הקשר בין האדם לבין ה', וכך אכן אמר שלמה:

כבד את ה' - והכבוד לה' מתבטא בשתי דרכים:

1. הון = רכוש רב מסוגים שונים;   כבד את ה' מהונך - זו הדרך החדשה - כבד את ה' בכך שתתן לו חלק ממגוון הרכוש שצברת.   בהמשך הספר מבואר, שהכבוד לה' מתבטא בכך שהאדם נותן מתנות לאביונים, משלי יד31: "עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ, וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן" - מי שחונן (נותן מתנת חינם) לאביון, מכבד את ה' (פירוט).

2. ומראשית כל תבואתך - זו הדרך הישנה - כבד את ה' בכך שתתן לו את החלק הראשון מתבואת השדה שלך (אם יש לך שדה). בתורה מבואר, שהכבוד לה' מתבטא בכך שהאדם מביא את הראשית לבית המקדש או לעובדי המקדש - הכהנים והלויים (ראו "הקבלות").  וכן פירשו המפרשים: "מהונך - להפריש ממנו צדקה, ומראשית - לתת תרומות ומעשרות" (מצודות).

 הקבלות

מתנות לה' בימי התורה ובימי שלמה

1. בעת העתיקה, אבותינו התפרנסו בעיקר מחקלאות, ולכן גם הקשר שלהם עם ה' התבטא במתנות מעולם החקלאות - ביכורים, תרומות ומעשרות מהיבול החקלאי, ראשית הגז מהצאן, ועוד:
שמות כג19  שמות לד26: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ..." (ראו שמות רבה לא טז);
דברים כו10: "'וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאֶתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ";
ויקרא ב12: "קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לה', וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ" (נאמר על לחם חמץ);
ויקרא כג10: "וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאֶתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן";
במדבר טו20-21: "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ...";
במדבר יח12: "כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן, רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לה' לְךָ נְתַתִּים" - לכהן;
דברים יח4: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ" - לכהן הלוי.

בתקופת שלמה המלך חלה צמיחה מואצת, ובני ישראל נהנו ממגוון רב הרבה יותר של רכוש - כסף, זהב ועוד. שינוי מסוג זה צריך להשפיע גם על הקשר בין האדם לבין ה', ולכן שלמה הדגיש שיש לכבד את ה' לא רק מהתבואה הצומחת בשדה אלא גם מההון (הרכוש) הדומם.

התורה מדברת רק על מתנות מתבואה חקלאית, אבל שלמה ירד לעומק כוונת התורה, הוא הבין שהמטרה של המתנות היא להראות כבוד לה', וכדי להשיג את המטרה הזאת יש להשתמש בכל סוגי ההון והרכוש שנמצאים בידינו היום.

2. על-פי הפסוק שלנו, תיקנו חז"ל תקנה המחייבת את האדם להפריש חלק מנכסיו למצוות:  "נמנו באושא, שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצוות. עד היכן? רבן גמליאל בן איניניא ורבי אבא בר כהנא, חד אמר: כדי תרומה וכדי תרומת מעשר, ואחרינא אמר: כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך - כמראשית כל תבואתך" (ירושלמי פאה א א). הם למעשה עשו "אקסטרפולציה", מתוך המצוות הכתובות בתורה על תרומה מתבואה חקלאית הם הסיקו מסקנות על תרומה מכל סוג של רכוש. בימינו מקובל להפריש "מעשר כספים" - לתת לנזקקים 10% מכל הכנסה.

3. אפשר להרחיב עוד יותר את המשמעות של הון, "מהונך - מכל מה שחננך; אפילו מקול ערב (אל תקרי מהונך אלא מגרונך)" (רש"י). לפי זה, הון הוא כל דבר שיש לאדם - כל דבר שה' חנן בו את האדם - אפילו קול יפה. מכאן, שמי שיש לו קול יפה, צריך להשתמש בו כדי לכבד את ה' ע"י חזנות, שירי קודש או נאומים חוצבי להבות...

4. ואפשר להרחיב עוד יותר את המשמעות של הון - לא רק כסף ותכונות אישיות, אלא גם זמן (ראו מעשר זמן). זמן הוא הרכוש האולטימטיבי - לכל אחד יש בדיוק אותה כמות של זמן, 24 שעות ביממה, וצריך להקדיש לפחות 10% מזמנו לכבוד ה'.

כיבוד ה' וכיבוד הורים

בעשרת הדיברות נזכרת החובה לכבד את ההורים, שמות כ11: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (פירוט).

בפסוק שלנו נזכרת החובה לכבד את ה' במילים מאד דומות. חכמי התלמוד למדו מכאן (ומפסוקים נוספים) על החשיבות הרבה שה' מייחס לכיבוד הורים: "תנו רבנן: 'נאמר כבד את אביך ואת אמך, ונאמר כבד את ה' מהונך : השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום...

נאמר (ויקרא יט ג) איש אמו ואביו תיראו, ונאמר (דברים ו יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום.

נאמר (שמות כא יז) מקלל אביו ואמו מות יומת, ונאמר (ויקרא כד טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו - השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום...

[ומדוע?] תנו רבנן: שלשה שותפין הן באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו.   בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו - אמר הקב"ה: 'מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני'!" (בבלי קידושין ל ב, בבלי בבא מציעא לב א, טור יורה דעה רמ).

עוד למדו מהקבלה זו, שיש לכבד את ההורים גם כאשר הדבר כרוך בהפסד ימי עבודה הגורם להפסד כספי: "נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך - מה להלן בחסרון כיס, אף כאן בחסרון כיס... מאי נפקא ליה מיניה? - לביטול מלאכה" (בבלי קידושין לב א).

ראשית

1. המושג ראשית נזכר לא רק בקשר לתבואה אלא גם בקשר לבני אדם, בראשית מט3: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז", דברים כא17: "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ, כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה".   גם את הבנים הבכורים יש להקדיש לעבודת ה'. כך נהגו לפני חטא העגל; בימינו נהוג לפדות את הבכורות ולהקדיש במקומם את הכהנים.

2.  כבוד ה' הוא שהאדם נותן לו את הראשית - לפני שהוא לוקח לעצמו; בניגוד למה שעשו בני עלי,   שמואל א ב29: "לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן, וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי?!" - עלי לא כיבד את ה' כראוי ולא דאג שבניו - הכהנים - יתנו לה' את החלק הראשון מכל מנחה.   גם בני שומרון בימי עמוס לא קיימו מצוה זו, עמוס ו6: "הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ, וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף" - העשירים לקחו לעצמם את הראשית, ולא דאגו לעניים.

 דקויות

החברה בימינו (כמו בימי שלמה) נהנית משפע חומרי רב, יש הרבה עשירים ובעלי-הון.   אבל שפע יכול גם לעורר באדם תחושות של כבוד וגאווה.   הפסוק מלמדנו להכיר טובה לה' ולהעביר את הכבוד אליו - כבד את ה' מהונך.  במה מתבטא הכבוד?

1. כבוד לה' מתבטא בכך שאדם חונן (נותן מתנת-חינם) לאביונים, משלי יד31: "עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ, וּמְכַבְּדוֹ - חֹנֵן אֶבְיוֹן" (פירוט). האדם משתמש בהון שצבר כדי לשפר את תנאי-החיים של הבריות. וכשהבריות שמחות, זהו כבוד הבורא.

2. כבוד לה' מתבטא בכך שאדם מביא מהראשית, החלק הראשון והמשובח של תבואתו, אל בית ה', שמות כג19  שמות לד26: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ..." (ראו שמות רבה לא טז). לפני שהאדם מתחיל ליהנות מהתבואה החדשה, הוא זוכר את ה' ומכיר לו טובה ואומר לו, דברים כו10: "'וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה''.  וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ".

מה ההבדל בין הונך לתבואתך?

1. הון הוא רכוש דומם, כסף זהב ובתים;   תבואה היא רכוש מן הצומח, דגן תירוש ויצהר.  כלומר יש לכבד את ה' מכל סוגי הרכוש (ראו מצודות; ראו גם "עצות").

2. הון הוא הרכוש שכבר צברת, החסכונות;   תבואה היא הרכוש החדש, שאתה אוסף ומביא מהשדה אל ביתך. כלומר יש לכבד את ה' גם מהחסכונות וגם מההכנסה החודשית.

כבד את ה' מהונך - הון קשור לכבוד כי הון הוא דבר קבוע וכָּבֵד (בראשית יג2), הוא עלול ליצור באדם כבדוּת וחוסר-רצון לתת לאחרים; הפסוק רומז שלא יכבד בעיניך להחזיר לה' ממה שקיבלת, כי גלגל הוא החוזר בעולם (ע"פ גליה).

ומראשית כל תבואתך - תבואה קשורה לראשית כי תבואה מתחדשת כל שנה במחזוריות; נתינת הראשית מזכירה לנו את התלות שלנו בברכת ה' כך שההתחדשות תימשך גם בשנה הבאה.

 פרק ג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות