זכויות חיוביות וזכויות שליליות

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ג27 אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו, בִּהְיוֹת לְאֵל ידיך[יָדְךָ] לַעֲשׂוֹת;

 סגולות

אל תמנע דבר טוב ממי שהוא הבעלים שלו (שהטוב מגיע לו) - תן לו את מה שמגיע לו בהקדם, כל עוד יש לאל ידך (יש לך כוח ויכולת) לעשות זאת.

 מצודות

אל תמנע טוב מבעל-הטובה (ממי שבא לקבל הטובה), בעת היות אֵל (כח ואַמְצוּת) בידך לעשות הטובה.


 עצות

ישנו ויכוח בין הוגי-דעות מודרניים, האם זכויות האדם כוללות רק חירויות שליליות - כגון הזכות שלא להירצח, שלא להישדד וכו'; או גם חירויות חיוביות - הזכות למזון, לבריאות וכו'.

לויכוח זה ישנן השלכות מעשיות מרחיקות לכת. לדוגמה, ממשלה המכירה בחירויות חיוביות עשויה לגבות מיסים על-מנת לספק אוכל לכל אזרח, שהרי לכל אזרח ישנה "הזכות למזון". אולם, ממשלה המכירה רק בחירויות שליליות תגבה רק את המס המינימלי הדרוש על-מנת לשמור על בטחונם של האזרחים; כל מס מעבר לכך ייחשב לשוֹד, הפוגע בחירותם (השלילית) של האזרחים לשמור על רכושם.

מה דעתו של ספר משלי בנושא זה? הפסוק שלנו הוא הזדמנות טובה לברר.

הפסוק מעודד את האדם לעשות מעשים טובים למען הזולת כמיטב יכולתו:   אֵל = כוח;    בהיות לאל ידך לעשות = כשיש לך כוח לעשות טוב, כשאתה יכול לעשות טוב בקלות ובמסגרת הכוחות שבידך. בקריאה פשוטה נראה, שהפסוק אינו מטיל חובה כלשהי על האדם כלפי זולתו, אלא פונה אל הרגש - "אתה יכול לעשות טוב, אז תעשה, מה אכפת לך?".

אולם, המילה בעליו רומזת, לכאורה, למסר רדיקלי יותר: אם הזולת הוא בעליו של המעשה הטוב, אז אתה חייב לתת לו את המעשה הטוב הזה; כביכול, אם אינך עוזר לו, אתה שולל ממנו את זכויותיו - כדעת המאמינים ב"חירויות חיוביות". המילה אֵל רומזת לכך, שהכוחות שיש לך הם מעשה ידי האל; ה' נתן לך את הטוב בתור פיקדון, אתה רק השליח להעביר אותו לבעליו!

מי הוא בעליו?

א. המפרשים פירשו את המילה בעליו בדרכים שונות:

1. הפירוש המחמיר ביותר הוא: "מבעליו - מן הצריך אל הטוב" (רבנו יונה גירונדי); כל מי שצריך שיעשו עבורו מעשה טוב, הוא בעליו של אותו מעשה, ולכן אנו חייבים לעזור לו.

2. פירוש מתון יותר הוא: "אל תמנע צדקה מן העני" (רש"י). לא כל מי שצריך מעשה טוב הוא בעליו, אלא רק העני, שהרי ה' - שהכל שלו - ציווה בפירוש בתורה לתת צדקה לעניים, ובכך הקנה להם בעלות על הצדקה.

3. פירוש מתון יותר הוא: "מבעליו - ממי שהוא ראוי לו" (רלב"ג); "מבעליו - כלומר, אם המקבל בעליו של זה הטוב, שראוי לקבל זו הטוב" (הגאון מווילנה), "לעשות חסד עם הצדיקים... ולא עם הרשעים" (רמ"ד ואלי). לא כל עני, אלא רק מי שמגיע לו שיעשו לו טובות, בהתאם למעשיו; רק אדם טוב, צדיק, חרוץ וכו'.

ייתכן שהכוונה למישהו שעשה לך פעם טובה, ולכן אתה חייב לו: לפי זה, הכתוב מלמד, שאם אתה חייב טובה למישהו - עליך להחזיר לו את הטובה בהקדם האפשרי, כל עוד אתה יכול.

4. והפירוש המתון ביותר הוא: "מבעליו - מבעל הטובה, רוצה לומר, ממי שבא לקבל הטובה" (מצודות). בעליו הוא מי שמקבל את המעשה הטוב ונהנה ממנו; המילה נאמרת על-שם העתיד, כמו באיוב כב6: "וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט" (הם יהיו ערומים אחרי שתפשיט את בגדיהם) ובדברים כב8: "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" (הוא יהיה "נופל" אחרי שייפול).

כך גם אצלנו - אל תמנע טוב מכל אדם, שאחרי שתיתן לו את הטוב, הוא יהיה בעליו: לפי פירוש זה, המילה בעליו לא מוסיפה דבר מעבר למשמעות הפשוטה שנזכרה למעלה - עידוד לעשות מעשים טובים כמה שאפשר.

לפי פירוש זה, החצי השני של הפסוק, בהיות לאל ידך לעשות, פונה גם הוא אל הרגש: עכשיו אתה יכול - אולי בעתיד כבר לא תוכל: "אל תמנע צדקה מן העני בהיות לאל ידך לעשות צדקה, שמא יבוא יום ואין לאל ידך" (רש"י); כשמבקשים ממך טובה, שמח שיש לך אפשרות לעשות זאת: "ביקשו ממך לעשות טובה ואתה יכול לעשותה - תעשה!! ותודה לה' שיש לך את הזכות והיכולת לעשות, כי יש כאלה שאין להם אפשרות. לדוגמה: ילד שבא לאביו ומבקש עזרה בשיעורי בית - האב צריך לרוץ ולעזור לו, ויודה לה' שהילד שלו רוצה לעשות שיעורי בית, ואינו כאותם הילדים שצריכים לרדוף אחריהם שיעשו שיעורי בית והם אינם רוצים... יש לך כסף ברוך ה', ביקשו ממך לתת הלוואה ואתה מסוגל לעמוד בה - תתן. כמובן תבדוק למי, ותדאג לבטחונות וכו', אבל - תתן!! שלא חלילה תגיע לצד השני להיות מהמבקשים" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ט"ז סיון ה'תשס"ט).

ב. אמנם, ניתן לפרש שהפסוק בכלל אינו מחייב את האדם לעשות משהו כלפי הזולת, אלא רק לא למנוע טוב: אם ישנו טוב כלשהו שיכול להגיע לזולת, אז אסור לנו להתערב ולמנוע ממנו לקבל את הטוב הזה. לדוגמה:

5. אחת מהתקנות שתיקן יהושע בן נון בזמן חלוקת הארץ לבני ישראל היא: "מהלכים בשבילי הרשות" - "סתם בני אדם, משהכניסו תבואתם עד שעת הזריעה, מפקירים שדותיהם ליכנס בהן כל אדם לקצר את הדרך שלא יקיף, והן נקראין 'שבילי הרשות' לפי שברשות עושין;והתנה יהושע שלא יקפידו על כך"... "הרי שכלו פירותיו מן השדה ואינו מניח בני אדם ליכנס בתוך שדהו - מה הבריות אומרות עליו? "מה הנאה יש לפלוני, ומה הבריות מזיקות לו! עליו הכתוב אומר 'מהיות טוב אל תקרי רע'. ומי כתיב 'מהיות טוב אל תקרי רע'? אִין, כתיב כי האי גוונא: אל תמנע טוב מבעליו, בהיות לאל ידך לעשות." (בבלי בבא קמא פא ב, רש"י). אם לאדם יש שדה שאינו זרוע, הוא לא יפסיד שום דבר מכך שאנשים יעברו דרכו, ולכן אל לו למנוע מהם את הנוחות הזאת.

6. בדיני שכירת פועלים: "לעולם דאמר ליה בעל הבית בארבעה, ואזל איהו אמר להו בתלתא; ודקאמרת 'סבור וקביל' - דאמרי ליה: לית לך אל תמנע טוב מבעליו?": אדם שלח שליח לשכור לו פועלים תמורת 4 זוזים. השליח מצא פועלים והציע להם לעבוד תמורת 3 זוזים, והם הסכימו. לאחר זמן, גילו הפועלים שהמשכיר למעשה היה מוכן לשלם להם 4 זוזים. על-פי ההלכה, אין להם זכות לתבוע את השליח שרימה אותם, אבל יש להם זכות להתרעם עליו, כי הוא מנע מהם טוב שהיה יכול להיות בבעלותם (בבלי בבא מציעא עו א).

לפי פירושים אלה, גם החצי השני של הפסוק יתפרש בצורה שונה: בהיות לאל ידך לעשות = כשאתה יכול למנוע טוב: "אל תמנע טוב מבעליו- אם ראית חבירך חפץ להטיב לעניים, אל תמנעהו בהיות לאל ידך להחדילו" (רש"י).

 דקויות

מי הוא בעליו?

א. הפסוק מייעץ לנו להיטיב לזולת כמיטב יכולתנו.  ביקשו ממך טובה, ואתה יכול לעשות? עשה! הרי אתה יכול, יש לך אֵל (כוח) בידך, אז מה אכפת לך?

אבל הפסוק אומר יותר מזה: הוא קורא לזולת המבקש את עזרתנו בעליו. לזולת יש כביכול חזקה ובעלוּת על ההטבה - עזרה לזולת היא לא רק עצה טובה אלא גם חובה! עד כמה אנחנו חייבים לעזור לזולת? התשובה תלויה בפירוש המילה בעליו.

1. הפירוש המחייב ביותר הוא "מבעליו - מן הצריך אל הטוב" (רבנו יונה גירונדי); כל מי שצריך שיעשו עבורו מעשה טוב, הוא בעליו של אותו מעשה, ולכן אנו חייבים לעזור לו.

2. פירוש מֵקֵל יותר הוא: "אל תמנע צדקה מן העני" (רש"י).  ה' - שהכל שלו - ציווה בפירוש בתורה לתת צדקה לעניים, ובכך הקנה להם בעלות על הצדקה, דברים יד28-29: "מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא, וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ.   וּבָא הַלֵּוִי, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ; לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה".

3. והפירוש המֵקֵל ביותר הוא: "מבעליו - ממי שהוא ראוי לו" (רלב"ג, וכן הגר"א ורמ"ד ואלי). לא כל מי שצריך מעשה טוב הוא בעליו, אלא רק מי שמגיע לו שיעשו לו טובות, בהתאם למעשיו; רק אדם טוב, צדיק, חרוץ וכו'.    בפרט, הכוונה למישהו שעשה לך פעם טובה, ולכן אתה חייב לו טובה והוא כביכול ה"בעלים" של הטבה זו. מכאן, שאם אתה חייב טובה למישהו - עליך להחזיר לו את הטובה בהקדם האפשרי, כל עוד אתה יכול.

ב. אמנם, ניתן לפרש שהפסוק בכלל אינו מחייב את האדם לעשות משהו כלפי הזולת, אלא רק לא למנוע טוב: אם ישנו טוב כלשהו שיכול להגיע לזולת, אז אסור לנו להתערב ולמנוע ממנו לקבל את הטוב הזה. לדוגמה:

4. אחת מהתקנות שתיקן יהושע בן נון בזמן חלוקת הארץ לבני ישראל היא, שלא למנוע מאנשים לעבור דרך שדה שאינו זרוע; תקנה זו מסתמכת על פסוקנו (בבלי בבא קמא פא ב, רש"י). אם לאדם יש שדה שאינו זרוע, הוא לא יפסיד שום דבר מכך שאנשים יעברו דרכו, ולכן אל לו למנוע מהם את הנוחות הזאת.

5. בדיני שכירת פועלים: "לעולם דאמר ליה בעל הבית בארבעה, ואזל איהו אמר להו בתלתא; ודקאמרת 'סבור וקביל' - דאמרי ליה: לית לך אל תמנע טוב מבעליו?": אדם שלח שליח לשכור לו פועלים תמורת 4 זוזים. השליח מצא פועלים והציע להם לעבוד תמורת 3 זוזים, והם הסכימו. לאחר זמן, גילו הפועלים שהמשכיר למעשה היה מוכן לשלם להם 4 זוזים. על-פי ההלכה, אין להם זכות לתבוע את השליח שרימה אותם, אבל יש להם זכות להתרעם עליו, כי הוא מנע מהם טוב שהיה יכול להיות בבעלותם (בבלי בבא מציעא עו א).

6. הרעיון נכון אפילו לגבי בעלי-חיים: אם לבעל-חיים יש קערת-מזון ואנחנו מונעים ממנו לגשת אליו - אנחנו מונעים טוב מבעליו (ע"פ גליה).

בהיות לאל ידך לעשות

לפי פירוש א, המשפט בהיות לאל ידך לעשות פונה אל הרגש: עכשיו אתה יכול - אולי בעתיד כבר לא תוכל: "אל תמנע צדקה מן העני בהיות לאל ידך לעשות צדקה, שמא יבוא יום ואין לאל ידך" (רש"י); כשמבקשים ממך טובה, אל תתלונן שמטרידים אותך וגוזלים את ממונך, אלא שמח שיש לך אפשרות לעזור (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ט"ז סיון ה'תשס"ט).

לפי פירוש ב, המשפט מתפרש בצורה שונה: בהיות לאל ידך לעשות - כשאתה יכול למנוע טוב: "אל תמנע טוב מבעליו- אם ראית חבירך חפץ להטיב לעניים, אל תמנעהו בהיות לאל ידך להחדילו" (רש"י).

 פרק ג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות