לתת לקח טוב לילדים

כשהורים נפרדים מילדיהם, למשל כשהם שולחים אותם לגן או לבית הספר או לפנימיה או לצבא או לנישואין או לכל מקום אחר שבו הילדים עומדים להיות עצמאיים, הם צריכים לתת להם "צידה לדרך". כך, בפסוקים שלנו, האב פונה אל בניו ומבקש מהם שישמעו את דברי המוסר והבינה שלו, ושלא יעזבו את התורה הטובה שהוא נתן להם.

הבקשה אל תעזובו רומזת שהפסוק נאמר במצב שבו הילדים עוזבים את הבית. האב מתרגש ומלא חששות, האם הילדים ישמרו על כל הערכים החשובים שלימד אותם, גם כשיהיו רחוקים ממנו? הוא אומר להם "אתם עוזבים אותי ומתרחקים ממני, אבל לפחות את תורתי - אל תעזבו!".

כדי לשמר את הקשר עם הילדים, ההורים נותנים להם לֶקַח טוב - דבר טוב שהם יכולים לקחת עמם לדרך, כך שיזכרו אותם וימשיכו להיות מקושרים אליהם בנפשם, למשל:

• לקח חומרי - סנדויצ'ים, "ארוחת עשר";
• לקח רגשי - דברי אהבה, חיבוק ונשיקה;
• לקח רוחני - לימוד משותף של עקרונות וערכים, או של הלכות המתאימות למקרים שהילד עשוי להיתקל בהם כשיהיה מחוץ לבית.

כי לקח טוב נתתי לכם - כשתראו את הדבר הטוב שנתתי לכם כצידה לדרך, היזכרו בערכים שלימדתי אתכם - תורתי אל תעזובו.

לֶקַח - פירושים נוספים

1. "לקח טוב = קנין טוב" (רלב"ג), כמו בביטוי "מִקָּח וממכר". הדובר מתבטא כמו סוחר, האומר ללקוח שלו "לקחת ממני סחורה טובה, שמור עליה!". והנמשל הוא ה', האומר לבניו: "קיבלתם ממני תורה טובה - אל תעזבו אותה!" (שמות רבה לג א, וכן רלב"ג על פסוקנו).

2. "לקח הוא מה שלקח מאחרים בקבלה, ותורתי כולל גם מה שיורה וילמד מרוח בינתו" (מלבי"ם): הדובר מספר לנו על חכמה שהוא עצמו לקח, קיבל מהוריו; ומתוך כל החכמה הזאת, הוא נותן לנו רק את החלק הטוב ביותר - לקח טוב.   "אני נותן לכם את העצות הטובות ביותר שלקחתי וקיבלתי מהוריי; את התורה הזאת כדאי לכם לשמור ולא לעזוב".