הרצון להכשיל הוא רעל נפשי

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   סיכום 
ד17 כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע, וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ.

 סגולות

כי הם מכורים לרשע - הם אוכלים את  הרשע כמו לחם, ושותים את החמס כמו יין - מחשבות-הרשע משחררות לגופם חומרים רעילים; 

 מצודות

כי לחמו לחם רשע (הבא מִגֶּזֶל), ויין חמסים (הבא מחמס) ישתו.


 עצות

כשמישהו פוגע בנו, אנחנו מתמלאים לעתים ברצון לנקום ולפגוע בו בחזרה. אולם המחשבות האינסופיות על איך בדיוק אנחנו רוצים לפגוע בזולת פוגעות גם בנו - הן מרעילות את הנפש שלנו. כך מלמד ספר משלי:

רשע = פגיעה בזולת במזיד;    חמס = השחתה, קלקול המשפט.

הפסוק נמצא בקטע המזהיר מפני הליכה בדרכי הרשעים (פסוקים 14-16): "בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא, וְאַל תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים... כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ, וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא יכשולו[יַכְשִׁילוּ]".

הקטע פונה אל אדם טוב ותמים שנפגע, ולכן הוא שוקל ללכת בדרכם של הרשעים כדי לנקום במי שפגע בו. אולם החכם מזהיר אותו, שההליכה בדרכם של הרשעים תזיק לו. המחשבות הבלתי פוסקות על כך שהוא רוצה להרע ולהכשיל את הזולת לא יתנו לו לישון, והן גם ירעילו את נפשו:

כי לחמו לחם רשע = כי הרשעים, הרוצים להרע ולהכשיל את הזולת, אוכלים את הרשע כמו לחם; במקום לאכול לחם מזין ובריא, הם "אוכלים" מחשבות רשע הפוגעות בבריאותם.

ויין חמסים ישתו = הרשעים שותים את החמס, את ההשחתה וקלקול המשפט, כמו ששותים יין; במקום לשתות יין המונע מחלות לב, הם "שותים" מחשבות חמס המעלות את לחץ הדם שלהם ומגדילות את סיכוייהם לחלות במחלת לב.

הדרך הבריאה יותר להתמודד עם אנשים שפגעו בנו מתוארת בפסוק הבא, משלי ד18: "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ, הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם" - להמשיך לנהוג בצדק וביושר גם עם אנשים שפגעו בנו, ולחכות בסבלנות עד שהאור שלנו יגיע (פירוט).

סיפור עממי ממחיש את המסר שבפסוק זה:

"יום אחד, חזר יוסי הביתה, כולו חמה וכעס, והחל רוקע ברגליו ברצפה, צועק וחסר מנוחה. אבא שלו קרא לו, אך יוסי המשיך בשלו, עד שהתפרץ וסיפר: ''אני מתפוצץ! דני עיצבן אותי ממש! היה אסור לו לעשות מה שעשה לי! בגלל זה אני מאחל לו את כל הרע שבעולם! אני רוצה להרוג אותו ממש!'' אבא של יוסי, איש פשוט אבל חכם עד מאד, הקשיב בשלווה לבנו, שהמשיך לספר: ''דני השפיל אותי מול כל הכתה, ואני לא מוכן לקבל את זה! הייתי רוצה שהוא יהיה חולה מאוד ושלא יבוא לבית הספר יותר!''.

אבא של יוסי המשיך להקשיב, הביא מפינת הגינה שק מלא פחם, והציע ליוסי: ''אתה רואה את החולצה הלבנה התלויה שם? דמיין שזה דני, וזרוק עליו פחמים עד החתיכה האחרונה. אחר כך אבוא לראות איך היא נראית''.

יוסי התחיל במשחק הנקמה שלו, וזרק במרץ את כל הפחמים, אך כיוון שהחולצה היתה מעט רחוקה, הצליח לקלוע רק חלק מהפחמים שזרק עליה. לאחר שעה קלה, חזר האב ושאל: "בני, איך אתה מרגיש עכשיו?'' ''אני עייף אבל שמח, הצלחתי לקלוע כמה חתיכות על החולצה!'' האבא לקח את ידו ואמר: ''בוא יוסי, אני רוצה להראות לך משהו'', והוביל אותו אל מול הראי. יוסי נבהל מאוד כשראה את דמותו ניבטת אליו מהראי, הוא היה כולו שחור, למעט עיניו ושיניו.

אמר האב בשקט: ''כפי שאתה יכול לראות, הפחמים שזרקת לכלכו קצת את החולצה, אבל אין מה להשוות, אתה התלכלכת הרבה יותר!!!"" (המקור לא ידוע; קיבלתי בדואל מבוניקו).

 הקבלות

בניגוד לרשעים האוכלים לחם רשע ושותים יין חמסים, החכמה קוראת לתלמידיה,  משלי ט5: "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי" (פירוט).

ראו פסוקים נוספים שבהם חמס נמשל למשקה.

 דקויות

על מה המלחמה?

1. לפי הפשט, הפועל לָחֲמוּ בפסוק זה אין משמעו "עשו מלחמה", אלא "אכלו". הלֶחֶם הוא המאכל העיקרי של האדם, ולכן השם לֶחֶם מציין מאכל והפועל לָחַם מציין אכילה. כך גם בפסוקים אחרים בספר משלי, משלי ט5: "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי" (פירוט), משלי כג1: "כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל" (פירוט), משלי כג6: "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תתאו[תִּתְאָיו] לְמַטְעַמֹּתָיו" (פירוט), וגם בתהלים קמא4: "אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע אֶת אִישִׁים פֹּעֲלֵי אָוֶן וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם"

2. ועל-דרך הדרש, לחמו מלשון מלחמה. האב אומר לבנו: "הרשעים מנסים לגייס אותך למלחמה (פסוק 14), אל תצטרף אליהם, המלחמה הזאת היא מלחמה של רֶשַע".

איך אפשר להאשים את הלֶחֶם ברֶשַע?

ומדוע מה המסקנה המעשית?

1. לחם רשע הוא מאכל שבא ממעשירֶשַע - פגיעה בזולת, מרמה וגזל: "שהלחם שהם אוכלים השיגו ע"י רשע, והיין ששותים השיגו ע"י חמס" (מלבי"ם, וכן מצודות).   והמסקנה: לא לסעוד בחברתם של רשעים. כשאתה יושב איתם ליד השולחן, אתה לא רק מושפע מהדיבורים הרעים שלהם - אתה גם אוכל את האוכל שהשיגו ברשע, וכך הרשע שלהם חודר לתוך גופך.

מסקנה מעשית נוספת היא להיזהר מרדיפה אחרי אכילה ושתיה, כדי שלא להגיע למעשי רשע: " ומי שהרגיל את עצמו להתמיד באכילה ובשתות, ולא יכול להשיגם בהיתר, ייקח אותם ממקום שיהיו, כמו שאמר כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו" (האמונות והדעות י ה ב).

2. לחם רשע הוא מאכל שהוא עצמו רָשַע - מאכל המזיק לגוף והורס אותו.  וכן מאכל לא כשר - המזיק לנשמה ולקשר שבין האדם לבורא.    והמסקנה: לא לשמוע בקולם של מפרסמים רשעים, המסיתים אותך לאכול "לחם רשע" ולשתות "יין חמסים" הפוגעים בבריאותך או בנשמתך.

3. לחמו לחם רשע הכוונה שהרֶשַע הוא כמו לחם בשבילם: "כשם שאינם יכולים להפרד מאכילה ושתיה, כן אינם יכולים להפרד מרשע וחמס" (נחמיאש); הם מכורים (וכמו שפירשנו בפסוק הקודם - ראו שם).

4. לחמו לחם רשע הכוונה שהם "אוכלים" רֶשַע - מזינים את עצמם במחשבות של רשע. מחשבות המרעילות את הנפש וחומסות (משחיתות ומקלקלות) את הגוף.   והמסקנה: לשים לב באיזה מחשבות אנחנו "מזינים" את עצמנו. נניח שמישהו פגע בנו, אנחנו כועסים עליו ורוצים לנקום בו - האם מחשבות-הנקם לא פוגעות בנו עוד יותר?   האם באמת כדאי לנו "לאכול את הלב"?

5. ויש מפרשים, על-דרך ההלצה, שהפסוק רומז לבעיות הרפואיות הנגרמות מאכילת לחם: "When they eat bread," says Shlomo Ha-Melekh, "it is the bread of wickedness" (יהושע פוקס)

למה דווקא יין?

1. יין היה המשקה הנפוץ ביותר בימיהם, בפרט בארץ יהודה העשירה בכרמים. לחם ויין מסמלים את כל סוגי המאכלים והמשקים.

2. מעבר לכך, יין מציין את הרגשות,  תהלים קד15: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ".  לחם ויין מסמלים גוף ורגש. אלה הם שני ההיבטים של ההתמכרות - הגופני והנפשי.
 פרק ד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות