קוד: ביאור:משלי ו5 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
| פרק ו פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 סיכום |
- הינצל מהמלכודת ע"י תחנונים ובקשת-רחמים, כמו שצבי מנסה להינצל מתוך יד של צייד שלכד אותו, וכמו שציפור מנסה להינצל מיד מוקש שנפלה בו.
- ראה להנצל במהירות, כצבי הממהר לברוח מיד הלוכדו כשימצא מנוס, וכציפור מיד מוקש הפח.
כשאנחנו מטיילים ביער, ומסתכלים על החיות והציפורים, אנחנו יכולים ללמוד מהם הרבה דברים, ובפרט, על ערך החופש.
הפסוק נמצא בסוף קטע (פסוקים 1-5) המדבר על ערבוּת. אדם שחתם על ערבות לרעהו, צריך לעבוד יומם ולילה על-מנת לקיים את התחייבותו (ראו בפסוקים הקודמים), אבל אחרי שסיים את חובותיו, הוא צריך להישאר חופשי - ולא להיכנס בשום אופן להרפתקה נוספת.
לפעמים מבקשים מאיתנו לחתום ערבוּת על הלוואה, ומפעילים עלינו לחץ גדול להסכים. הצבי והציפור יכולים ללמד אותנו איך להישאר חופשיים: כשאנחנו מתקרבים אליהם ומנסים לאחוז אותם בידינו - הם בורחים מיד. גם אם ננסה לפתות אותם ולשכנע אותם להתקרב אלינו, הם לא יתפתו, הם ייזהרו וישמרו בקנאות על החופש שלהם. צפיה בבעלי חיים אלה תעזור גם לנו לשמור על החופש שלנו.
הצבי והציפור נזכרו יחד גם בפרקי אבות: "הוי עז כנמר,
וקל
כנשר, ורץ
כצבי, וגבור כארי - לעשות רצון אביך שבשמים
"
(יהודה בן תימא,
משנה אבות ה כ). שם הם משל לקיום מצוות.
לפי זה, פירשו רבים מהמפרשים את פסוקנו כמשל לקיום מצוות:
1. "וכל זה משל, והמליצה [הנמשל] - על הערבוּת שערב כל איש לה' לשמור תורתו ומצותיו... וצריך לבל יתן שינה לעיניו ולעבוד את ה' בתמידות ולהנצל מן היצר הרע; כצבי מיד
- שיהיה רץ כצבי לעשות רצון קונו, ונגד מה שהיצר הרע תפסו בידו ישמיט את
עצמו בכחו לתורה ולתעודה; ואם משכו ברשתו בפתויו, צריך להנצל כצפור מפח יקוש
- על-ידי שיניח נוצותיו, שהם מלבושיו החיצונים, שיחלק קניניו המדומים
לעניים, ושערותיו יגלח לשמים כמעשה הנזיר שבא לפני שמעון הצדיק, וגופו יענה
ביסורים
"
(מלבי"ם).
2. הריצה של הצבי היא אופקית, והתעופה של הציפור היא אנכית: "שירוץ כצבי אחר מעשה המצוות, ויגביה עוף כציפור בשום שכל אל עסק התורה
" (רמ"ד ואלי).
וכן פירשו חז"ל, שהעבירה היא המלכודת, והתשובה היא ההצלה:
3. "שב בתענית... שהתענית קרובה לתשובה... שלא תתיקש בגזירתה של גיהנם
"
(מדרש משלי (בובר)).
4. "להזהר הרבה שלא להכשל בשום חטא שבן אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד, הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש
"
(אורות התשובה ז).
5. "פסוקים אלה מנחים את האדם שהסתבך באמרי פיו ופגע בחברו,
למהר ולרצותו. הקצב מהיר מאוד. הדימויים לקוחים מעולם הציד. חיים ומוות
מוטלים על כף המאזניים. רגע אחד של אי-תשומת לב מוביל את החיה לבור
המלכודת. שלמה המלך מדגיש את המיידיות של התשובה. ההשוואה לתמונת הציד
מלמדת על גודל הסכנה שבהשארת מטען נפץ לא מפורק, בור פתוח באמצע הדרך.
הסכסוך בין איש לרעהו יכול להביא לנפילה למצולות. אין להתמהמה, אומר שלמה,
אף לא רגע. צריך לסיים פרשות ריב שבין איש לרעהו ולקוטלן בעודן באבן
"
(שעת רחמים ועת רצון / הרב בני לאו, הארץ).
בפסוק 2 נאמר: "נוֹקַשְׁתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ, נִלְכַּדְתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ
" (פירוט); כנגד "נוקשת באמרי פיך" נאמר כאן "וכציפור מיד יקוש", וכנגד "נלכדת באמרי פיך" נאמר כאן "הנצל כצבי מיד", כי הצבי נופל במלכודת (ע"פ גליה).
הקטע עוסק באדם שהבטיח לרעהו הבטחה שאינו יכול לקיים. בפסוק 3 נאמר, שהוא צריך להתרפס בפני רעהו כדי שימחל לו. מה הקשר בין עצה זו לבין הצבי והציפור שנזכרו בפסוק שלנו?
1. בתנ"ך הצבי מסמל
זריזות, כמו בשמואל ב ב18: "וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד
הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה
"
(רש"י) ובשיר השירים ח14. ייתכן שגם הציפור מסמלת זריזות, כמו בהושע יא11: "יֶחֶרְדוּ
כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר
"
(רלב"ג, מצודות). לפי זה, המשל מדגיש עד כמה חשוב למהר ולקיים התחייבויות - כמו חיה הממהרת לברוח מסכנה כדי לשרוד.
- אולם ברוב הפסוקים שבדקתי, הציפור אינה מסמלת זריזות אלא תכונות אחרות.
2. בתנ"ך, הציפור היא חיה שאנשים נוהגים לצוד ולאכול (משלי א17-18, משלי ז23, וכן קהלת ט12, איכה ג52, תהלים קכד7). גם את הצבי נהגו לצוד (דברים יב15). לפי זה, המשל מדגיש את חומרת הסכנה שנמצא בה הערֵב, אם לא יקיים את התחייבותו בהקדם: "ואם לאו - דמך בראשך, כדם צבי ואיל; הדא היא דכתיב
הנצל כצבי מיד
"
(רבי נחמיה,
שמות רבה כז ט).
3. הצבי והציפור מנסים להשתחרר ממלכודת בדרכים שונות: "הצבי הנצוד הוא ניצול בכח גופו וקרניו, והציפור... שמניחים דבק והוא נוקש ע"י דביקת נוצותיו אל הדבק, ינצל ע"י מריטת נוצותיו הדבוקים אל המוקש
". זה משל לאופן שבו צריך הערב להתנהג: "כן תינצל: או בכח גופך [תעבוד ותשלם], או במה שתניח ממונך ומלבושך ביד
מי שערבת לו
"
(מלבי"ם).
4. ולענ"ד הצבי והציפור מסמלים חירות. הם מלמדים אותנו איך להישאר חופשיים: כשאנחנו מתקרבים אליהם ומנסים לאחוז אותם בידינו - הם בורחים מיד. גם אם ננסה לפתות אותם ולשכנע אותם להתקרב אלינו, הם לא יתפתו, הם ייזהרו וישמרו בקנאות על החופש שלהם. צפיה בבעלי חיים אלה תעזור גם לנו לשמור על החופש שלנו.
פסוק 3 ופסוק 5 מתייחסים לשני זמנים שונים: פסוק 3 מתייחס למצב הנוכחי שבו אתה עדיין מחוייב לרעך ולכן צריך להשתעבד לו - התרפס ורהב רעיך; ופסוק 5 מתייחס לעתיד: בעתיד אל תיכנס לערבוּת כזאת. אם מישהו ינסה שוב לשכנע אותך להיות עָרֵב, ברח מזה והינצל כמו שצבי בורח מתוך יד של צייד המנסה ללכוד אותו, וכמו שציפור בורחת מיד מוקש. למד מהצבי והציפור איך להישאר חופשי.
בלשון ימינו, המילה מִיָּד היא תואר-פועל שמשמעו "עכשיו, ברגע זה ממש". אולם בתנ"ך המילה אינה מופיעה במשמעות זו; בתנ"ך מִיָּד = מ-יד, ולכן גם בפסוקנו הנצל כצבי מיד = "הנצל כמו שצבי ניצל מתוך ידו של הצייד". אם כך, מניין באה משמעות המילה מִיָּד בלשון ימינו? -- ייתכן שהיא באה מהבנה שגויה של פסוקנו, כאילו שמשמעותו היא "הנצל עכשיו, ברגע זה ממש!" (ע"פ חגי הופר).
הצרה שלך התחילה בכך ש"תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ" (פסוק 1), ולכן אתה צריך עכשיו להינצל מאותה יַד הלוכדת אותך (ע"פ גליה).
| פרק ו פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 סיכום |
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |