גניבה לעומת ניאוף

קוד: ביאור:משלי ו32 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ו32 נֹאֵף אִשָּׁה - חֲסַר לֵב, מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ, הוּא יַעֲשֶׂנָּה;

 סגולות

אולם הניאוף חמור יותר מן הגניבה משתי סיבות:

(א) נואף אשה הוא חסר לב, הוא אינו פועל מתוך שיקול-דעת כדי למלא צורך אובייקטיבי, להיפך, הוא משחית את נפשו ופוגע בבריאותו כאשר הוא עושה עבירה זו -

 מצודות

- אבל המנאף עם אשה הוא חסר לב, והרוצה להשחית נפשו עשה יעשה כזאת, הואיל ואין לו הכרחיות כגונב ממון -


 עצות

משל ונמשל

1. ע"פ הפשט, הפסוק מתאר את טיפשותו של הנואף, אשר גם חוטא לאחרים וגם משחית את נפשו (לעומת הגנב, שהוא אמנם חוטא כלפי אחרים אבל לפחות ממלא את נפשו).

2. חכמי המדרש דרשו את הפסוק גם כמשל על אדם הנכנס לפוליטיקה: "נואף אשה חסר לב - הוא כל המקבל עליו שררה בשביל ליהנות ממנה אינו אלא כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אשה.   משחית נפשו הוא יעשנה - כמשה, שאמר "ועתה אם תשא חטאתם" (שמות ל"ב), וכיהושע, שאמר (יהושע ז') "בי ה'", בי ולא בהן... הוא יעשנה(פסיקתא פרשה כב, י הדברות תנינותא).   אדם שהולך לפוליטיקה כדי לממש אינטרסים אישיים הוא חסר לב (טיפש גדול), כי הוא גם הולך להזיק לאחרים וגם בסופו של דבר ישחית את נפשו.   מי שנכנס לפוליטיקה, צריך מראש להיות מוכן להקריב את עצמו למען הציבור, כמו משה ויהושע, ולא לצפות לרווחים.

3. ע"פ הרמב"ם, האישה הנואפת היא משל לחומר: "וכמה נפלאים דברי שלמה בחכמתו בדמותו את החומר לאשת איש זונה, לפי שלא ימצא חומר בלי צורה כלל, והרי הוא אשת איש תמיד, לא ישתחרר מאיש, ולא ימצא פנויה לעולם, ועל אף היותה אשת איש, אינה חדלה מלבקש איש אחר להחליף בו את בעלה, ומשדלתו ומושכתו בכל אופן עד אשר ישיג ממנה מה שהיה משיג בעלה.    וזה הוא מצב החומר, והוא שכל צורה שתהיה בו הרי אותה הצורה מעתדתו לקבל צורה אחרת, ולא יחדל מתנועה, לפשוט צורה זו המצויה ולהשיג אחרת, ואותו המצב עצמו אחר הימצא הצורה האחרת" (מורה נבוכים ג ח). לפי זה פירש גם את הפסוק שלנו: נואף אישה חסר לב - הטיפש נכנע לתאוות החומר, וכתוצאה מכך הוא משחית נפשו: "המין השלישי מן הרעות, הוא מה שיארע לאדם ממנו מפעולתו הוא עצמו, וזה הוא המצוי הרבה, והרעות האלה יותר מרעות המין השני בהרבה, ומרעות המין הזה צועקים כל בני אדם. וזהו אשר לא תמצא מי שאינו חוטא בו על עצמו כי אם מעטים. וזהו אשר ראוי לגנות עליו את הנפגע באמת, ולומר לו כמו שנאמר, "מידכם הייתה זאת לכם", ונאמר משחית נפשו הוא יעשנה" (שם יב).

 הקבלות

פרק ו מדגיש את חומרת הניאוף, המשחית את הנפש.

פרק א מדגיש את חומרת הגניבה, העלולה גם היא לפגוע בנפש, משלי א19: "כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע, אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח" (פירוט).

להסבר על עונשו של הגנב, "ונמצא ישלם שבעתיים", ראו בפירוש על פסוקים 30-31.

להסבר על עונשו של הנואף, "כי קנאה חמת גבר", ראו בפירוש על פסוקים 34-35.

 דקויות

פסוקים 30-35 מתארים שתי סיבות שבגללן הגניבה פחות חמורה מהניאוף:

"לא יבוזו לגנב" משתי סיבות:

  • א. פסוק 30: "כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב" - כי הוא גונב כדי למלא צורך אובייקטיבי - הגוף הרעב לא יכול להתקיים בלי אוכל; אם כולאים אדם בלי אוכל, הוא ימות תוך מספר ימים.
  • ב. פסוק 31: "ונמצא - ישלם שבעתיים, את כל הון ביתו יתן" - כאשר הוא יימצא (ייתפס), הוא יוכל להחזיר את הגניבה ואף יותר מזה - פי 7 ממה שגנב - וכך יוכל לפצות את הנגנב גם על אבדן רכושו וגם על עגמת הנפש שנגרמה לו, כלומר, הנזק שגורמת הגניבה הוא נזק הפיך.
שתי הסיבות הללו לא קיימות בחטא הניאוף:
  • כנגד סיבה א, פסוקים 32-33: "נואף אישה - חסר לב, משחית נפשו הוא יעשנה": חסר לב הוא אדם שאינו מסוגל לחשוב בהגיון; הנואף אינו פועל מסיבה הגיונית-טבעית, כי הגוף יכול להתקיים בלי מין, הרי אם כולאים אדם ומונעים ממנו לקיים יחסים, הוא לא ימות מזה, הוא יוכל לחיות שנים רבות, ובמשך הזמן הצורך שלו יקטן, כדברי חז"ל "משביעו - רעב, מרעיבו - שבע". מעבר לכך, לפעמים הניאוף גם פוגע בבריאותו של האדם ומביא עליו נגעים (מחלות מין). הנואף פועל רק מתוך תאוה דמיונית ולא מתוך צורך אובייקטיבי, ולכן "נגע וקלון ימצא, וחרפתו לא תמחה", בניגוד לגנב ש"לא יבוזו לו".
  • כנגד סיבה ב, פסוקים 34-35: "כי קנאה חמת גבר, ולא יחמול ביום נקם. לא ישא פני כל כופר, ולא יאבה כי תרבה שוחד": הניאוף פוגע לא רק ברכושו של הזולת אלא גם במשפחתו, כבודו וחייו; הנזק הוא בלתי הפיך, ושום תשלום לא יוכל לפצות את המשפחה שנהרסה.

בתנ"ך ניאוף חמור יותר מגניבה, וזאת בניגוד לתרבויות אחרות, כפי שמסביר הרב יצחק עראמה, שחי בספרד לפני כ-600 שנה: "[העמים] מחרפים ומגנים יותר הגנבים מן הנואפים, ולא עוד אלא שהם מתפארים בעוון ההוא [=הניאוף]. ואמת שעל דרך האמת הוא בהפך, כי הגנב יקרה שיעשה רע מעט לצורך גדול הכרחי, והוא כאשר לא ימצא אופן אחר למלאת רעבונו כי אם בגנבה, כי אם נמצא הדבר ההוא ישלם בעבורו שבעתים ממחירו, ואף שיתן בו את כל הון ביתו... אמנם נואף אשה חסר לב, כי הוא עושה רע בהפך, כי הוא מזיק נזק גדול לזולתו לנאף את אשתו אשר לא ניתן לימחל [=למחילה] בעבור השחתת גופו ונפשו, כי נגע וקלון ימצא" (ראו על איסור ניאוף והשלכותיו המשפטיות / אביעד הכהן, מכללת שערי משפט).

 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות