ילדים זה שמחה - אבל רק אם הם חכמים

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק י    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32 
י1 מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה: בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב, וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ.

 סגולות

כאן מתחיל אוסף חדש של משלי שלמה - משלים קצרים, שכל אחד מהם כולל פסוק אחד בן שתי צלעות.

הורים! השקיעו בחינוך ילדיכם, כי בן חכם ישמח את אביו, ובן כסיל יהיה תוגה (יגון וצער) לאמו.

 מצודות

לפי שעד כה דבר בשבח התורה, וכאילו היא תאמר אמריה, ועתה חזר לדבר דבריו כאשר ייסר איש את בנו - לכן נאמר שוב משלי שלמה, כאלו הוא ספר אחר.

בן חכם ישמח אב - בראותו יושב במושב חכמים;   ובן כסיל תוגת אמו - כי הכסיל יתמיד לשבת בית עם אמו, ובכל עת רואה שטותו, ועצבונה מרובה.


 עצות

להשקיע בחינוך

1. על-פי הפשט, הפסוק מלמד את ההורים להשקיע בחינוך ילדיהם לחכמה, כי "הבן... השקוד ללמוד תורה עד שנעשה חכם, משמח את אביו יותר מכל שאר הבנים שעוסקים במשא ומתן ומכניסים הון ועושר בביתו, כי העושר אינו מתקיים לעולם ותלוי במזל, אבל החכמה תחיה בעליה והיא ירושה עולמית" (ע"פ רמ"ד וואלי על משלי טו20)

2. אולם, מניתוח מבנה הקטע נראה שהפסוק עוסק, לא סתם בחינוך, אלא בחינוך מסוג מיוחד - חינוך כלכלי - שההורים חייבים להעניק לבניהם על-מנת שיצליחו ולא יביישו אותם; להסביר לילדים מה הן הדרכים הנכונות לנהל את רכושם:

מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה:
1. בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב; וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ.
         2. לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע; וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.
         3. לֹא יַרְעִיב ה' נֶפֶשׁ צַדִּיק; וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף.
         4. רָאשׁ - עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה; וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר.
5. אֹגֵר בַּקַּיִץ - בֵּן מַשְׂכִּיל; נִרְדָּם בַּקָּצִיר - בֵּן מֵבִישׁ.

כמה רמזים מקשרים בין הפסוקים בפיסקה (ע"פ ס. שרייבר, "משלי שלמה על אישי התורה"):

  • פסוק 1 ופסוק 5 עוסקים בבנים ובהשפעתם על הוריהם - בן חכם, בן כסיל, בן משכיל, בן מביש.
  • פסוק 2 ופסוק 3 עוסקים ברשע וצדק ובהשפעתם על המצב הכלכלי, ושניהם מתחילים במילה "לא".
  • פסוק 4 ופסוק 5 עוסקים בתכונות נוספות המשפיעות על המצב הכלכלי - חריצות, רמיה ועצלות.

הנושא המשותף לכל הפסקה הוא החינוך הכלכלי שההורים צריכים לתת לילדיהם; חובתם של ההורים להסביר לילדיהם, מה לעשות כדי להתעשר, ומה לא לעשות:

  • פסוק 1: חשוב שההורים ישקיעו בחינוך ילדיהם, כי חכמתם של הילדים היא הגורם העיקרי שמשפיע על בריאותם הנפשית של ההורים - "בן חכם ישמח אב, ובן כסיל תוגת אמו" (פירוט).
  • פסוק 2: יש ללמד את הילדים, שהכסף הוא רק אמצעי, וכדי שיהיה אפשר להשתמש בו לטובה, יש להתעשר בדרכי צדק ולא בדרכי רשע: "לא יועילו אוצרות רשע, וצדקה תציל ממוות" (פירוט).
  • פסוק 3: אמנם, ה' לא מבטיח לצדיקים שיהיו עשירים, אבל הוא כן מבטיח, לכל אדם הנוהג בצדק, ביטוח מפני רעב: "לא ירעיב ה' נפש צדיק, והוות רשעים יהדוף" (פירוט).
  • פסוק 4: יש ללמד את הילדים, שלא ירגילו את עצמם למרמה, כי ראש (עני) יהיה האדם העושה ומרגיל את כף ידו למעשי רמיה; יש להרגיל את הידיים לעבוד בזריזות, כי יד חרוצים (זריזים) תעשיר את בעליה, בין אם יהיה חקלאי העובד בשדה, מתכנת היושב מול מחשב ומקליד, או משקיע העוקב אחר מניותיו בבורסה (פירוט).
  • פסוק 5: לא מספיק להיות חרוצים, חשוב גם לנצל הזדמנויות - לאגור ולאסוף הון בתקופות של שפע; ילדים שינהגו כך, יביאו הצלחה וכבוד להוריהם: "אוגר בקיץ - בן משכיל, נרדם בקציר - בן מביש" (פירוט).

 הקבלות

1. האדם היחיד בתנ"ך שנקרא בן חכם היה שלמה המלך עצמו, מלכים א ה21: "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד, וַיֹּאמֶר 'בָּרוּךְ ה' הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל הָעָם הָרָב הַזֶּה'".

דוד רצה מאד לבנות את בית המקדש, אך ה' אסר עליו. הבן החכם שנולד לו בוודאי שימח אותו מאד, כי יכל לסמוך עליו שימשיך את דרכו וישלים את שאיפת חייו:

דברי הימים א כב9-10: "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה, וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב, כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ, וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו; הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב, וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם".

גם חירם, שהיה חבר טוב של דוד, שמח שיש לו בן הממשיך את דרכו.

לכן בן חכם ישמח אב.

אולם לאחר מותו של דוד, שלמה התקלקל ונשא נשים נכריות, מלכים א יא1: "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה, מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת...".

זאת בניגוד גמור לעצתה של החכמה במשלי ז4-5: "אֱמֹר לַחָכְמָה 'אֲחֹתִי אָתְּ', ו'מֹדָע' לַבִּינָה תִקְרָא; לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה" (פירוט). שלמה, לפי ההגדרות של ספר משלי עצמו, נהג כבן כסיל.

באותו זמן, אביו כבר לא היה בחיים, אבל אמו, בת-שבע, ראתה אותו בכסלותו. לפי חכמי המדרש, היא אף הוכיחה אותו על כך:

משלי לא1-3: "דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אשר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ... אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ, וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין" (ראו  מדרש משלי לא).

לכן בן כסיל תוגת אמו (ע"פ ס. שרייבר, "משלי שלמה על מלכות בית דוד").

לפי זה, הכותרת "משלי שלמה" היא דו-משמעית  - לא רק "משלים של שלמה", אלא גם "משלים על שלמה" - שְלֹמֹה הוא גם המֹשֵׁל וגם המָשָׁל!

2. בפרק טו נמצא פסוק דומה, משלי טו20: "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב; וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ". לדעתי, הפסוק שלנו מיועד להורים - לעודד אותם שישקיעו בחינוך ילדיהם כדי שיזכו לשמחה; והפסוק ההוא מיועד לבנים - ללמד אותם שינהגו בחכמה, שישמחו את הוריהם ולא יבזו אותם.

ראו עוד:   בן חכם בספר משליבן כסיל בספר משלי.

 דקויות

להשקיע בחינוך

1. על-פי הפשט, הפסוק מלמד את ההורים להשקיע בחינוך ילדיהם לחכמה, כי "הבן... השקוד ללמוד תורה עד שנעשה חכם, משמח את אביו יותר מכל שאר הבנים שעוסקים במשא ומתן ומכניסים הון ועושר בביתו, כי העושר אינו מתקיים לעולם ותלוי במזל, אבל החכמה תחיה בעליה והיא ירושה עולמית" (ע"פ רמ"ד וואלי על משלי טו20)

2. אולם, מניתוח מבנה הקטע נראה שהפסוק עוסק, לא סתם בחינוך, אלא בחינוך מסוג מיוחד - חינוך כלכלי - שההורים חייבים להעניק לבניהם על-מנת שיצליחו ולא יביישו אותם; להסביר לילדים מה הן הדרכים הנכונות לנהל את רכושם.    כמה רמזים מקשרים בין הפסוקים בפיסקה (ע"פ ס. שרייבר, "משלי שלמה על אישי התורה"):

  • פסוק 1 ופסוק 5 עוסקים בבנים ובהשפעתם על הוריהם - בן חכם, בן כסיל, בן משכיל, בן מביש.
  • פסוק 2 ופסוק 3 עוסקים ברשע וצדק ובהשפעתם על המצב הכלכלי, ושניהם מתחילים במילה "לא".
  • פסוק 4 ופסוק 5 עוסקים בתכונות נוספות המשפיעות על המצב הכלכלי - חריצות, רמיה ועצלות.

ייתכן שהנושא המשותף לכל הפסקה הוא, החינוך הכלכלי שההורים צריכים לתת לילדיהם; חובתם של ההורים להסביר לילדיהם, מה לעשות כדי להתעשר, ומה לא לעשות.

מדוע האב שמח והאם עצובה?

מדוע בן חכם ישמח דווקא אב, ובן כסיל הוא התוגה דווקא של אמו, ולא להיפך? מדוע האב זוכה דווקא בשמחה, והאם "זוכה" דווקא בצער? כמה פירושים:

1. המילה "אב" מהצלע הראשונה מתייחסת גם לצלע השניה, והמילה "אם" מהצלע השניה מתייחסת גם לצלע הראשונה, ומשמעות הפסוק היא "בן חכם ישמח אביו ואמו, ובן כסיל תוגת אביו ואמו"; ובלשון השירה המקראית מקובל להשמיט מילים שחוזרות על עצמן בשני חלקי הפסוק, לשם קיצור וגיוון (ראו דעת מקרא). לפי פירוש זה אין הבדל בין האב לאם; ואכן רוב הפסוקים אינם מבחינים בין האב לאם, למשל:

  • משלי יז25: "כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל; וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ" - הכסיל מצער גם את אביו וגם את אמו;
  • משלי כג25: "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ" - החכם משמח גם את אביו וגם את אמו.

2. באופן טבעי, האַם שמחה בבנה גם כשהוא לא חכם - מעצם העובדה שהוא בנה. היא נעשית עצובה רק כשבנה ממש כסיל (ע"פ דוד ישראל אינגבר, "חכמת החיים").

3. הפסוק מתייחס למציאות מצערת, שבה לבנים כסילים אין מסגרות חינוכיות ראויות, אין מי שידאג ויטפל בהם. כשהאב יוצא החוצה הוא לוקח עמו את הבן החכם ומתפאר בו, ולכן "בן חכם ישמח אב"; אבל בבן הכסיל הוא מתבייש, ולכן הוא משאיר אותו בבית, אצל האם, ו"בן כסיל תוגת אמו" (הרב י.מ. לאו על-פי הגאון מווילנה).

4. האֵם סובלת הרבה כדי להביא את הילד לעולם - היא נושאת אותו ברחמה תשעה חודשים, ויולדת אותו בְעֶצֶב. כשהוא יוצא כסיל, היא נזכרת בכל הצער והסבל שעברה, כביכול, לחינם. זאת בניגוד לאב, שתפקידו ביצירת הילד הרבה יותר קל.

5. האב והאם מסמלים מהויות רוחניות: האב מסמל את מצוות "עשה" הקשורות לכבוד, והאם מסמלת את מצוות "לא תעשה" הקשורות ליראה (ראו אב ואם בספר משלי); הבן החכם מקיים מצוות עשה ומשמח את אביו, והבן הכסיל עובר על מצוות לא-תעשה ומצער את אמו.

6. לפירוש נוסף ראו "הקבלות".

 פרק י    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות