עובד אדמתו ישבע לחם, ומרדף ריקים חסר לב

קוד: ביאור:משלי יב11 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק יב    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28 
יב11 עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם, וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב.

 סגולות

מי שמעבד בהתמדה את אדמתו - תהיה לו פרנסה מסודרת ולחם לשובע;    אולם מי שמרדף (מתחבר אל) אנשים ריקים ובטלנים ואינו עובד, יהיה חסר לב - יאבד את תבונתו ואישיותו.

 מצודות

עובד אדמתו בחרישה וכיוצא - ישבע לחם;    והרודף אחר דברים ריקים שאין בהם תועלת הוא חסר לב, כי טוב לעסוק אז בעבודת האדמה.


 עצות

המלאכה חשובה גם לנפש, מעבר לחשיבות הכלכלית שלה.

בפסוק קודם כבר נאמר, שמי שאינו עובד מתוך שיקולים של כבוד, עלול לרעוב ללחם, משלי יב9: "טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ, מִמְּתַכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם" (פירוט);

בפסוק שלנו נאמר, שמי שאינו עובד - יהיה לא רק חסר לחם, אלא גם חסר לב - גם הנפש שלו תיפגע מהבטלה, כדברי חכמי התלמוד: "הבטלה מביאה לידי זימה", "הבטלה מביאה לידי שיעמום" (בבלי כתובות נט:).

לקביעה זו ישנה גם משמעות הלכתית בדיני משפחה. במשפחה ישנה שותפות כלכלית בין האיש לבין האשה, כאשר ע"פ ההלכה האיש הוא שאחראי לדאוג שתהיה פרנסה, אבל גם האישה צריכה להשתתף בפרנסה כפי יכולתה. על-פי ההלכה, אם האישה עשירה, היא יכולה לשכור משרתות שיעבדו במקומה, אבל גם במקרה זה היא חייבת לעשות מלאכה כלשהי - אסור לה להתבטל (רבי אליעזר, שם).

העבודה היא לא רק חובה אלא גם זכות: "המדיר את אשתו מלעשות מלאכה - יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום" (רשב"ג, שם): הבעל חייב לאפשר לאשתו לעשות מלאכה, גם אם אין בכך כל צורך כלכלי, כי המלאכה היא גם צורך נפשי. הדברים נאמרו בקשר לדיני משפחה, אולם ר' יונה גירונדי, בפירושו על הפסוק, הכליל אותם לכל אדם ובכל מצב.

 הקבלות

פסוק דומה נמצא במשלי כח19: "עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם, וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ" - שם הדגש הוא על הנזק הכלכלי של הבטלה (פירוט). ראו שם הסבר על משמעות הביטוי מרדף ריקים.

הפסוק שלנו מדגיש את הנזק הנפשי של הבטלה, ולכן כמה מפרשים פירשוהו כמשל לעבודת השכל והנפש: "עובד אדמתו ישבע לחם - כמשמעו; ולפי משלו, שחוזר על תלמודו תמיד שלא ישתכח" (רש"י; ודומה לזה מדרש משלי (בובר) כח יט, של"ה תולדות אדם בית החכמה תניינא ג; ובהרחבה בפירוש מלבי"ם ורמ"ד ואלי)

מלבי"ם הסביר את המשל בפירוט רב יותר, וקישר אותו גם לפסוק הבא, משלי יב12: "חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים, וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן" (פירוט): "מי שהוא עובד אדמתו, הגם שטבע האדם נוטה אל המנוחה והשביתה ממלאכה והאדמה צריכה עבודה, שגדר העבד הוא בעבודה קשה שמשועבד אליה יום ולילה, בכל זאת צריך האדם להשקיף על התכלית, שעל ידי כך ישבע לחם, וטוב לו לסבול עול העבודה משיסבול צער רעב, וזה מצד כח הממשלה אשר בנפש שנקרא לב. אבל מי שמרדף ריקים, להשיג פרנסתו ע"י מנוחה ולא יעבוד את אדמתו, הוא חסר לב, ואין לו כח המושל שיגעור על העצלות ע"י שיראה את הנולד.... ופה מדבר במרדף ריקים להתעשר ע"י גזל וחמס, וסיפא דענינא מוכיח, שאמר חמד רשע מצוד רעים, שהרשע אינו רוצה לעמול ולעבוד, רק חמד לחיות ע"י ציד של רעים, שצדים אנשים בצידם ולוקחים ממונם ע"י מרמה ותחבולות רשע, וזה חסר לב, שאין לבו מושל עליו להתנהג כפי חקי החכמה, אבל העובד אדמתו ומתנהג בצדק שלא לעשוק ולצוד רק זורע והתבואה נשרשת בקרקע, שורש צדיקים, היינו השורש שהשרישו באדמתם, יתן לחם לאוכל... והאדמה הזאת הנעבדת יש לה משל ומשל תוך משל, פה מדבר בענין הנפש שנמשלת בדברי החכמים לחלקת השדה שהיא כחנית ומוכנת להוציא פרי, וכמו שהאדמה צריכה עבודה להסיר משם הקוצים והדרדרים ולטמון בחובה את הזרע ולהשקותה ולעבדה, כן צריך להסיר מן הנפש את הציורים הרעים ולזרוע בה זרע החכמה והמוסר ולהשקותה במי השכל והדעת עד תוציא פריה קדש הלולים, והעובד אדמתו לסוף ישבע לחם שהיא מזון החכמה והמוסר שהוא לחם הנפשי, והמרדף ריקים, שהוא הרשע שלא עבד את אדמתו והוא חומד מצוד רעים, שהם ציורי התאוות אשר הקיפו מצודים גדולים על העיר הקטנה, ויצודו בחרמם את כחות הנפש הרוחנים, הוא חסר לב, ואינו הולך בממשלת הנפש כפי חקי החכמה. אבל העובד אדמתו ומנקה אותה מן הקוצים וזורע בה זרעים האלהיים, שורש צדיקים יתן, שהיא החכמה" (מלבי"ם).

ראו עוד  פסוקים על חסר לב.

 דקויות

המלאכה חשובה גם לנפש, מעבר לחשיבות הכלכלית שלה.

בפסוק קודם כבר נאמר, שמי שאינו עובד מתוך שיקולים של כבוד, עלול לרעוב ללחם, משלי יב9: "טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ, מִמְּתַכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם" (פירוט);

בפסוק שלנו נאמר, שמי שאינו עובד - יהיה לא רק חסר לחם, אלא גם חסר לב - גם הנפש שלו תיפגע מהבטלה, כדברי חכמי התלמוד: "הבטלה מביאה לידי זימה", "הבטלה מביאה לידי שיעמום" (בבלי כתובות נט:).

לקביעה זו ישנה גם משמעות הלכתית בדיני משפחה. במשפחה ישנה שותפות כלכלית בין האיש לבין האשה, כאשר ע"פ ההלכה האיש הוא שאחראי לדאוג שתהיה פרנסה, אבל גם האישה צריכה להשתתף בפרנסה כפי יכולתה. על-פי ההלכה, אם האישה עשירה, היא יכולה לשכור משרתות שיעבדו במקומה, אבל גם במקרה זה היא חייבת לעשות מלאכה כלשהי - אסור לה להתבטל (רבי אליעזר, שם).

העבודה היא לא רק חובה אלא גם זכות: "המדיר את אשתו מלעשות מלאכה - יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום" (רשב"ג, שם): הבעל חייב לאפשר לאשתו לעשות מלאכה, גם אם אין בכך כל צורך כלכלי, כי המלאכה היא גם צורך נפשי. הדברים נאמרו בקשר לדיני משפחה, אולם ר' יונה גירונדי, בפירושו על הפסוק, הכליל אותם לכל אדם ובכל מצב.

 פרק יב    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות