מס עיזבון על עבריינים

קוד: ביאור:משלי יג22 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק יג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25 
יג22 טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים, וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא.

 סגולות

אדם טוב ראוי להנחיל את הונו גם לבניו וגם לבני בניו;    אולם אדם חוטא אינו ראוי להנחיל את הונו לצאצאיו - החיל (הרכוש) שלו צפון (שמור) לצדיק.

/ אדם טוב מתחתן ומוליד בני בנים ומנחיל להם את רכושו;    אולם החוטא אינו מתחתן ואין לו צאצאים וכל רכושו צפון ושמור לשימוש הצדיקים.

 מצודות

איש טוב ינחיל נחלתו אף לבני בניו;   אבל חיל (עושר) החוטא הוא צפון לצדיק, ואפילו לבניו לא ינחיל.


 עצות

אפשר לפרש את הפסוק כהמלצה לשלטון, להטיל מס עיזבון (מס ירושה), לא על כל אדם, אלא רק על חוטאים:

טוב ינחיל בני בנים = ראוי לאפשר לאדם טוב להוריש את רכושו לצאצאיו, ולא לפגוע בו ע"י מיסים כלשהם. הזכות להוריש רכוש לצאצאים היא זכות בסיסית, הנובעת מהתפיסה שנשמתו של אדם ממשיכה להתקיים בצאצאיו. ומצד שני:

חיל = רכוש;   צפון =שמור;   צפון לצדיק חיל חוטא = לא ראוי לאפשר לחוטא להוריש את רכושו לצאצאיו; רכושו שמור כפיקדון,  ותפקידו לפצות את הצדיקים שנפגעו מפשעיו.   אם אדם הורשע בפשע ונגזר עליו לשלם פיצויים לקרבנות, והוא נפטר לפני שהספיק לשלם, ברור שצריך לגבות את התשלום מהעיזבון; אך לפעמים אדם נפטר לפני שהספיקו להרשיע אותו (כגון שהוא מתאבד בכלא), או שהוא הורשע בפשעים מסויימים אך לא היו מספיק ראיות להרשיע אותו בפשעים אחרים. במקרים אלה, מעיקר הדין אי אפשר לגבות תשלום מהעיזבון, אך השלטון יכול לתקן תקנה שתאפשר לעשות זאת, על-מנת שהקרבנות יקבלו פיצוי הולם.

-

ייתכן שהפסוק קשור לקודמו, משלי יג21: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה, וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב": כל עוד החוטאים בחיים, צריכה מערכת החוק לרדוף אחריהם ולהענישם; אך אם המערכת נכשלה והם נפטרו בשיבה טובה, יש לפחות לקחת את הרכוש שהם השאירו אחריהם.

אסור להעניש בנים על חטאי אבותם, דברים כד16: "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ" (פירוט); אך כאן לא מדובר בעונש לבנים אלא בקנס שנלקח מהעיזבון עוד לפני שהוא מגיע לידי הבנים (מובן שהבנים מפסידים מזה, אך בדיוק באותה מידה הם היו מפסידים אילו היו גובים קנס מאביהם בעודו בחיים).

לפירוש אחר ראו "הקבלות".

 הקבלות

1. כתוב בבראשית ב18: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים 'לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ'"; אדם שנמצא לבדו אינו "טוב" כי אינו יכול למלא את התפקיד שלשמו נוצר - הדורש שיתוף פעולה והולדת ילדים (פירוט); רק אדם שיש לו יכולת לשתף פעולה עם אחרים נקרא טוב. גם בספר משלי נאמר,  משלי יח22: "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב, וַיָּפֶק רָצוֹן מה'" - המוצא נקודות טובות באשתו זוכה לאהבת ה' ולעזרתו בהקמת ביתו (פירוט).   מכאן:

טוב ינחיל בני בנים = אדם טוב, שמסוגל לשתף פעולה ולמצוא נקודות טובות באחרים, יכול למצוא אישה ולהוליד בנים ובני בנים ולהוריש להם את רכושו;

וצפון לצדיק חיל חוטא = אדם שהוא חוטא, כלומר, יש לו חיסרון בתחום זה של נישואין, ואינו לוקח אישה, לא יהיו לו צאצאים להוריש להם את רכושו, וכל רכושו יהיה צפון ושמור לטובת הצדיקים המקיימים מצוה זו.

2. הפסוק שלנו מדבר על ירושה חומרית; פסוק אחר מלמד שהצדיק זוכה להנחיל לצאצאיו גם את מורשתו הרוחנית, משלי טז31: "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא" (פירוט).

3. מפסוק זה נראה, לכאורה, שמותר לצדיק ליהנות מרכוש שהושג בעבירה; למקורות נוספים בנושא זה ראו: "האם מותר ליהנות מרכוש שהושג בעבירה?".

 דקויות

אפשר לפרש את הפסוק כהמלצה לשלטון, להטיל מס עיזבון (מס ירושה), לא על כל אדם, אלא רק על חוטאים:

טוב ינחיל בני בנים = ראוי לאפשר לאדם טוב להוריש את רכושו לצאצאיו, ולא לפגוע בו ע"י מיסים כלשהם. הזכות להוריש רכוש לצאצאים היא זכות בסיסית, הנובעת מהתפיסה שנשמתו של אדם ממשיכה להתקיים בצאצאיו. ומצד שני:

חיל = רכוש;   צפון =שמור;   צפון לצדיק חיל חוטא = לא ראוי לאפשר לחוטא להוריש את רכושו לצאצאיו; רכושו שמור כפיקדון,  ותפקידו לפצות את הצדיקים שנפגעו מפשעיו.   אם אדם הורשע בפשע ונגזר עליו לשלם פיצויים לקרבנות, והוא נפטר לפני שהספיק לשלם, ברור שצריך לגבות את התשלום מהעיזבון; אך לפעמים אדם נפטר לפני שהספיקו להרשיע אותו (כגון שהוא מתאבד בכלא), או שהוא הורשע בפשעים מסויימים אך לא היו מספיק ראיות להרשיע אותו בפשעים אחרים. במקרים אלה, מעיקר הדין אי אפשר לגבות תשלום מהעיזבון, אך השלטון יכול לתקן תקנה שתאפשר לעשות זאת, על-מנת שהקרבנות יקבלו פיצוי הולם.

-

ייתכן שהפסוק קשור לקודמו, משלי יג21: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה, וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב": כל עוד החוטאים בחיים, צריכה מערכת החוק לרדוף אחריהם ולהענישם; אך אם המערכת נכשלה והם נפטרו בשיבה טובה, יש לפחות לקחת את הרכוש שהם השאירו אחריהם.

אסור להעניש בנים על חטאי אבותם, דברים כד16: "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ" (פירוט); אך כאן לא מדובר בעונש לבנים אלא בקנס שנלקח מהעיזבון עוד לפני שהוא מגיע לידי הבנים (מובן שהבנים מפסידים מזה, אך בדיוק באותה מידה הם היו מפסידים אילו היו גובים קנס מאביהם בעודו בחיים).

לפירוש אחר ראו "הקבלות".

 פרק יג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות