להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק טו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
טו23 שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו, וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב.

 סגולות

כל איש מרגיש שמחה כאשר הוא אומר בפיו מענה (תשובה) לטענות של הזולת,   אולם לא תמיד כדאי לענות מייד - טוב יותר להגיד כל דבר בעתו - בזמן המתאים, שבו הוא יישמע ויתקבל.

 מצודות

כל איש ישמח באמרי פיו, כי יומתק לו עצת נפשו;   אבל דבר בעתו מה מאוד הוא טוב.   כלומר: אף אם יהיה עצת נפשו בהשכל, ואף אם הצליח בהעצה ההיא בדבר כיוצא בו, מכל-מקום אין כל העתים שוות, ואולי היועצים יגלו אזנו לאמר 'לא עת עתה לעשות כזאת'.


 עצות

היה לכם ויכוח קשה בעניין אישי או אידיאולוגי; לאחר מספר שעות חשבתם על תשובה ניצחת לטענה של הצד השני. מכיוון שלמדתם ספר משלי, אתם כבר יודעים שצריך לחשוב היטב לפני שמדברים, כדי להסיר מהתשובה שלכם את כל הדברים הרעים והפוגעים. אתם גם יודעים, שצריך לקחת פסק זמן למחשבה לפני שעונים, כדי שהתשובה תהיה מעמיקה ולא תבייש אתכם ואת עמדתכם. אתם יודעים גם, שצריך לתקן ולשפר את אופן ההצגה של הדברים, כדי שלא להגיד מילים מיותרות. ולבסוף, אתם יודעים שצריך להתפלל לה' שיעזור לכם להתבטא. עכשיו אתם שמחים שהצלחתם לנסח תשובה טובה ומתאימה לכל הכללים; אבל רגע - לפני שאתם פותחים את הפה, יש עוד דבר אחד שצריך לחשוב עליו: הזמן.

האם הזמן הנוכחי הוא אכן הזמן הטוב ביותר להגיד את הדברים?

  • אולי הצד השני עייף, רעב או טרוד, ולא יוכל להבין כראוי את התשובה?
  • אולי המוח שלו כרגע עמוס מדי, והוא יתקשה לקלוט רעיון חדש, גם אם הוא מוסבר בצורה משכנעת?
  • אולי הרעיון החדש עלול לבלבל אותו ולגרום לו בעיות נפשיות כלשהן?

למרות שהאפשרות לענות מביאה שמחה גדולה, עדיף לשמור את הדבר לעת המתאימה ביותר, כך שהדבר ישמח גם את הזולת.

דבר בעתו בלימוד תורה

הרעיון נכון לא רק בויכוחים בין אישיים אלא גם בלימוד תורה בציבור הרחב. כל דבר שכתוב בתורה הוא טוב, אבל דבר בעתו - בזמן שהציבור פתוח ומוכן לשמוע - הוא עוד יותר טוב.

הסוד הזה היה ידוע, למשל, לרבנים הציוניים הראשונים, לפני כמאה שנה: הם ראו את ההתעוררות הלאומית בעם ישראל, והבינו שזוהי העת המתאימה ביותר לדבר על המצוות הלאומיות - מצוות כיבוש ויישוב ארץ ישראל, המצוות הקשורות למלכות ומלחמות, ועוד.

גם בימינו, כאשר יש התעוררות בציבור לשמירה על איכות הסביבה וחיסכון במים, זוהי העת המתאימה ביותר לדבר על מצוות שמיטת קרקעות - פעם בשבע שנים נותנים לקרקע לנוח מכל הדשנים המזהמים שאנחנו מעמיסים עליה בכל שנה, ונותנים למאגרי המים לנוח מהשאיבה העודפת שאנחנו שואבים מהם בכל שנה.

וכאשר יש התעוררות לצמצום פערים כלכליים וחברתיים, זוהי העת המתאימה לדבר על איסור ריבית, שהרי הריבית היא אחד הגורמים העיקריים לכך שהעשירים נעשים עשירים יותר והעניים נעשים עניים יותר.

המצוות נכונות בכל עת, ויש להן עוד טעמים רבים שאינם מתאימים בהכרח לערכים המקובלים בציבור ברגע זה, אבל צריך לדבר על כל דבר בעת המתאימה: "כל הקורא פסוק בזמנו - מביא טובה לעולם, שנאמר ודבר בעתו מה טוב" (בבלי סנהדרין קא.).

 דקויות

מה הקשר בין חצאי הפסוק?

1. החלק השני של הפסוק מגביל את החלק הראשון - למרות שהאדם שמח לענות, הוא צריך להתאפק עד הזמן המתאים: "אימתי שמחה לאיש במענה פיו? בזמן ש-דבר בעתו מה טוב" (בבלי עירובין נד.); "על כן יניח האדם את דרך טבעו, שהוא מתאווה בכל עת לדבר מה שעולה בלבבו מן הנכוחות, וימשול בתאוותו, וידבר רק דבר בעתו - אף על פי ששמחה לאיש במענה פיו" (ר' יונה).

לפעמים אנחנו מתווכחים עם הזולת, ומאד רוצים לענות לטענות שלו עכשיו ומייד. ספר משלי מלמדנו לחשוב על העיתוי:

  • אולי הצד השני עייף, רעב או טרוד, ולא יוכל להבין כראוי את התשובה שלנו?
  • אולי המוח שלו כרגע עמוס מדי, והוא יתקשה לקלוט רעיון חדש, גם אם הוא מוסבר בצורה משכנעת?
  • אולי הרעיון החדש עלול לבלבל אותו ולגרום לו בעיות נפשיות כלשהן?

למרות שהאפשרות לענות מביאה שמחה גדולה, עדיף לשמור את הדבר לעת המתאימה ביותר, כך שהדבר ישמח גם את הזולת.

2. החלק השני מוסיף על החלק הראשון - הפסוק בא ללמד מתי עלינו לדבר - או כששואלים אותנו שאלה ("שמחה לאיש במענה פיו"), או כשהשעה דורשת התערבות ("ודבר בעתו מה טוב"); בשאר המקרים עדיף לשתוק.

"דבר בעיתו" בלימוד תורה

העיתוי חשוב לא רק בויכוחים בין אישיים אלא גם בלימוד תורה בציבור הרחב. בהתאמה לשני הפירושים למעלה:

1.  כל דבר שכתוב בתורה הוא טוב, אבל דבר בעתו - בזמן שהציבור פתוח ומוכן לשמוע - הוא עוד יותר טוב.

הסוד הזה היה ידוע, למשל, לרבנים הציוניים הראשונים, לפני כמאה שנה: הם ראו את ההתעוררות הלאומית בעם ישראל, והבינו שזוהי העת המתאימה ביותר לדבר על המצוות הלאומיות - מצוות כיבוש ויישוב ארץ ישראל, המצוות הקשורות למלכות ומלחמות, ועוד.

גם בימינו, כאשר יש התעוררות בציבור לשמירה על איכות הסביבה וחיסכון במים, זוהי העת המתאימה ביותר לדבר על מצוות שמיטת קרקעות - פעם בשבע שנים נותנים לקרקע לנוח מכל הדשנים המזהמים שאנחנו מעמיסים עליה בכל שנה, ונותנים למאגרי המים לנוח מהשאיבה העודפת שאנחנו שואבים מהם בכל שנה.

וכאשר יש התעוררות לצמצום פערים כלכליים וחברתיים, זוהי העת המתאימה לדבר על איסור ריבית, שהרי הריבית היא אחד הגורמים העיקריים לכך שהעשירים נעשים עשירים יותר והעניים נעשים עניים יותר.

המצוות נכונות בכל עת, ויש להן עוד טעמים רבים שאינם מתאימים בהכרח לערכים המקובלים בציבור ברגע זה, אבל צריך לדבר על כל דבר בעת המתאימה: "כל הקורא פסוק בזמנו - מביא טובה לעולם, שנאמר ודבר בעתו מה טוב" (בבלי סנהדרין קא.).

2. ע"פ הגר"א, הפסוק מכוון באופן ספציפי לרב מורה הוראה, ובא ללמדו מתי עליו לפסוק הלכה:

  • כאשר שואלים אותו שאלה הוא צריך לענות - "שמחה לאיש במענה פיו";
  • כאשר המצב או הזמן דורשים התערבות - כגון במצב של פיקוח נפש או, להבדיל, לפני חג שיש לו הלכות מיוחדות - "ודבר בעתו מה טוב".
 פרק טו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות