- ומלך סלחן מחיה את ממלכתו

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק טז    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
טז15 בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ.

 סגולות

- אור פנים (מצב-רוח טוב) של מלך מביא חיים לממלכה, ורצון (מצב-רוח מפוייס) מביא שפע וברכה לציבור כמו עב (ענן) המלא במלקוש (גשם).

 מצודות

כשהמלך מאיר פניו למי, ומראה פנים צהובות ושוחקות, הוא לו לחיים, כי הרבה טובה ביד המלך;    ורצון המלך הוא כעב המביא מלקוש, הוא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות.


 עצות

פסוק זה, יחד עם הפסוק הקודם, מתאר את ההשלכות של מצב רוחו של המלך, לטוב או לרע.

חמת מלך מציינת זעם ומצב-רוח רע;   אור פני מלך מציין שביעות-רצון ומצב רוח טוב, כמו בשמואל א יד29: "וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן... רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה".

מהי המשמעות המעשית של הפסוקים?

1. לאזרח - אזהרה שלא להתקרב יותר מדי אל המלך כדי שלא להיפגע מחמתו; 

2. למלך - אזהרה שלא לכעוס ולהעניש בחמת-זעם כי הדבר עלול להרוס את ממלכתו, אלא להאיר פנים לאזרחים ולהתייחס אליהם בפייסנות וכך להגביר את השפע בממלכה.   ואכן, גם בימינו ניתן לראות בבירור, שהמדינות המתייחסות בקשיחות ובעריצות לאזרחים הן מדינות עניות ונחשלות, בעוד שהמדינות המתייחסות בהגינות ובסלחנות לאזרחים הן מדינות מפותחות ומצליחות.

3. לכל אדם יש בחינת מלך המתבטאת בשלטון והשפעה על אנשים אחרים, ולכן עליו להיזהר שלא לכעוס כי הדבר יכול להמית את נפשם, אלא לקבל כל אדם בשמחה ובמאור פנים: "להיות האדם דומה לקונו בסוד מידת הכתר... פניו תהיינה מאירות תמיד ויקבל כל אדם בסבר פנים יפות, שכן בכתר עליון נאמר: בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, ואין שום אודם ודין נכנס שם כלל, כך אור פניו לא ישונה וכל המסתכל בהם לא ימצא אלא שמחה וסבר פנים ושום סיבה לא תטרידהו מזה כלל:" (תומר דבורה ב).

וכן, לכל אדם יש בחינת "מלך" ביחס לעצמו - "מוח שליט על הלב". וכאשר המלך מתמלא חמה - נשלחים רעלים מלאכי מוות אל הגוף, ולכן איש חכם יכפר ויסלח כדי שלא יגיע לידי כעס הרסני; אך כשהמלך (המוח) מאיר פניו, הדבר מביא חיים ובריאות לגוף, וכאשר הוא מתרצה וסולח - הדבר משפיע על הגוף כמו ענן מלא במלקוש (ע"פ גליה).

3. ויש אומרים, שהמלך כאן הוא משל לה', מלך העולם:

" חמת מלך מלאכי מוות - תלמוד מזה להתיירא מחמת ה' יתברך, כי גם את מלכי האדמה אתה ירא. ואיש חכם יכפרנה - תלמוד מזה מעלת החכמה והצורך והתועלת בה. ואם מלכי האדמה יאהבון החכמה ויתרצו אל החכם - אף כי אדון החכמה הנותן חכמה... באור פני מלך חיים -... כל אלה ללמוד גודל מעלת דרישת רצון ה' יתברך ולהכניס הדבר בלב בשר ודם, מאשר תראה, כי גם רצון מלכי האדמה עניין נכבד, ותטרח ותשתדל לקנותו" (ר' יונה גירונדי; ראו גם רש"י, מלבי"ם);

" באור פני מלך חיים - מי שהקב"ה מסביר לו פנים, חיים הוא לו; לכך צריך אדם ליישר דרכו לפניו. ורצונו כעב מלקוש - מי שהוא מרוצה לו, רצונו טוב לו כעב המביא את המטר" (רש"י),  

"ויש לה מליצה על חמת המלך העליון שעוררה מלאכי מות, ואיש חכם יכפרנה - כמו פינחס השיב את חמתי וכו' ויכפר על בני ישראל, ויאמר להשמידם לולא משה בחירו וכו' להשיב חמתו מהשחית" (מלבי"ם),   

"כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר: חמת מלך (היינו צער שבאה לו חימה מאת המקום) מלאכי מות (היינו חולה שנוטה למות) ואיש חכם יכפרנה" (רבי פינחס בר חמא, בבלי בבא בתרא קטז א).

מכאן למדו גם, שראוי לאדם לשבת בבית הכנסת או בבית המדרש, גם אם איננו מתפלל או לומד, כי שם הוא נמצא באור פני ה'. כמו אור השמש, שממנו כל חיי היצורים בעולם, וכמו עב מלקוש, ענן כבד שבהכרח יוריד גשם, כך רצון ה', כאשר הוא רוצה להשפיע כל טוב על האדם, בוודאי ייתן (הרב מוצפי).

החמה היא האור (ע"פ גליה) -

חמת מלך היא מצב שבו נראה לאדם שה' כועס עליו ושולח לו מלאכי מוות; אבל איש חכם מבין שהחמה הזאת היא שפע מכוסה (יכפרנה - מלשון כיסוי). במקום חֵמָה, הוא רואה חַמָּה - שמש מחממת ומאירה, הנותנת חיים לעולם: באור פני מלך חיים. הכל תלוי בגישה! האדם הקטן, שאמור לקבל את השפע, חסר את הידע, היכולת או האמצעים להכיל את משפט המלך, ולכן הוא עלול לתפוס את רצון ה' להשפיע עליו כחימה, כרוגז וכעס עליו, אך ורק בגלל שלא השכיל לראות ולהבין מהו רצון ה' האמיתי, ובמקום לקבל זאת באהבה, הוא בוחר לחשוב שה' חלילה כועס עליו.

אור ה' הוא אותו אור שאינו משתנה לעולם, השאלה כיצד האדם בוחר לראות אותו: כחמה המאירה בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ - חיובית מחממת ומחיה, או בחֲמַת מֶלֶךְ - בצורה של דין ומשפט. איש - לשון ישות, ממשות וחשיבות. האדם שזכה למעלת איש, וחכמת ה' מאירה בו, יש בכוחו לכפר, לכסות על החטא והעוון, ובצדקת חכמתו אף "להגשים" את הממשות של אור ה' בנשמתו, להאיר את אור ה' מצד הרחמים ולדחות את מידת הדין, וכך חמת ה' מתהפכת ומתקבלת, בבחינת: בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ. אותו אדם רואה את ה פנימיות של הרצון האלוקי ומקבל זאת באהבה. יש ביכולתו להכיל את אותו אור, עד שהשפע הזה נגלה אליו כמקור חַיִּים, ידיעת הרצון האלוקי מחיה אותו בדיוק כשם שהחמה מאירה ונותנת חום.

כך גם במצב ההפוך, כאשר נראה לאדם שהכל חשוך ולה' לא אכפת ממנו; איש חכם מבין שגם החשכה הזאת היא לטובה, כמו עָב - ענן כבד המסתיר את השמש - אך בתוכו נמצא שפע רב של גשם העומד להתגשם ולרדת לעולם ברגע האחרון - מלקוש.

ורצונו כְּעָב - הינו ענן המכסה את פני השמים ונותן גשם, כך גם בסיס הבניין נקרא גם כן עובים - מעבה הקורה וכדומה. והמלקוש - הגשם האחרון בעונה. יש חשיבות לעיתוי בדרך השפעת השפע - ה' יכול להשפיע בכיסוי כמו ענן, או להגשים את השפע ואז השפע נהיה גלוי לעין, או כמלקוש - אדם חוזר בתשובה ברגע האחרון, רגע לפני הקיץ או הקץ, ומתחנן לטיפת המים האחרונה המרווה את צמאונו לשוב לה'.

הגשם והמטר הבאים בצורת עב וכמלקוש יש בהם רמז, משום שישנן שתי דרכים להרוות את צמאון הנשמה בדבקותה בה': או לראות את אור פני המלך תמיד ובכך גם לרדת לפנים ולפנימיות הרצון האלוקי, או בשפע כמו עבים שמעבים את השפע, או זמן שהוא רגע לפני הסוף כמו מלקוש, ובעצם הידיעה שגם לשפע יש הגבלה והוא עומד להסתיים, על האדם להבין שאם לא ישכיל בחורף לקבל את השפע, אז גלגל הוא שחוזר בעולם, הוא נכנס לשפע שבא בצורת חמה - חימה, בתוקף הקיץ, היזע, הכל בוער ושורף.

אדם שעמל בחורף, בזמנים חשוכים, לעבוד ולברר מהו הרצון האלוקי, לא יתרשם מימי הקיץ הקשים, שבו השפע מגיע בצורת דין, בבחינת  חֲמַת מֶלֶךְ, אלא יהיה איתן בדעתו כמו השמש בתוקפה, ולא יתרשם ממנה, לכן החכם וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה, יש לו את הדעת לכסות על האיוולת גם כשמידת הדין בוערת.

 הקבלות

1. בתנ"ך, אור פנים נזכר כמעט תמיד ביחס לה', תהלים ד7: "רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב, נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ ה'", תהלים מד4: "כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם", תהלים סז2: "אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה", תהלים פ4: "אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה",  תהלים פט16: "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן",   תהלים צ8: "שת[שַׁתָּה] עונתינו לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ",  דניאל ט17: "וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי" (יוצא-דופן אחד הוא איוב כט24: "אֶשְׂחַק אֲלֵהֶם לֹא יַאֲמִינוּ, וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן"). לפי זה, מסתבר שגם הפסוק שלנו הוא משל לאור פני ה', מלך מלכי המלכים.

2. החֵמָה של המלך יכולה להיות גם חַמָּה המחממת ומאירה. אותה שמש יכולה גם להמית וגם להחיות. כך גם במלאכי ג19-20: "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר, וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא... וְזָרְחָה לָכֶם, יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ..." (פירוט): השמש שורפת את הרשעים ומרפאת את יראי ה'.

3. המלך יכול להיות מלקוש מחיה, אבל גם גשם סוחף וממית, משלי כח3: "גֶּבֶר רָשׁ וְעֹשֵׁק דַּלִּים - מָטָר סֹחֵף וְאֵין לָחֶם" (פירוט).

עוד על המלקוש, ראו: "יורה ומלקוש".

 דקויות

פסוק זה, יחד עם הפסוק הקודם, מתאר את ההשלכות של מצב רוחו של המלך, לטוב או לרע.

חמת מלך מציינת זעם ומצב-רוח רע;   אור פני מלך מציין שביעות-רצון ומצב רוח טוב, כמו בשמואל א יד29: "וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן... רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה".

מהי המשמעות המעשית של הפסוקים?

1. לאזרח - אזהרה שלא להתקרב יותר מדי אל המלך כדי שלא להיפגע מחמתו.

2. לפקיד בחצר המלך - אזהרה שלא להרגיז את המלך אלא לנסות למצוא חן בעיניו. בפסוקים הקודמים נאמר, משלי טז12-13: "תּוֹעֲבַת מְלָכִים עֲשׂוֹת רֶשַׁע, כִּי בִצְדָקָה יִכּוֹן כִּסֵּא;רְצוֹן מְלָכִים שִׂפְתֵי צֶדֶק, וְדֹבֵר יְשָׁרִים יֶאֱהָב" (פירוט), ומכאן הנחיה לפקיד, שלא ינסה להתקדם בדרכי רשע כי הדבר שנוא על המלך ועלול לעורר את חמתו, אלא יתנהג בצדק וביושר וכך יזכה לאור פני המלך.

3. למלך עצמו - אזהרה שלא לכעוס ולהעניש בחמת-זעם כי הדבר עלול להרוס את ממלכתו, אלא להאיר פנים לאזרחים ולהתייחס אליהם בפייסנות וכך להגביר את השפע בממלכה.   ואכן, גם בימינו ניתן לראות בבירור, שהמדינות המתייחסות בקשיחות ובעריצות לאזרחים הן מדינות עניות ונחשלות, בעוד שהמדינות המתייחסות בהגינות ובסלחנות לאזרחים הן מדינות מפותחות ומצליחות.

4. לכל אדם יש בחינת מלך המתבטאת בשלטון והשפעה על אנשים אחרים, ולכן עליו להיזהר שלא לכעוס כי הדבר יכול להמית את נפשם, אלא לקבל כל אדם בשמחה ובמאור פנים: "להיות האדם דומה לקונו בסוד מידת הכתר... פניו תהיינה מאירות תמיד ויקבל כל אדם בסבר פנים יפות, שכן בכתר עליון נאמר: בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, ואין שום אודם ודין נכנס שם כלל, כך אור פניו לא ישונה וכל המסתכל בהם לא ימצא אלא שמחה וסבר פנים ושום סיבה לא תטרידהו מזה כלל:" (תומר דבורה ב).

וכן, לכל אדם יש בחינת "מלך" ביחס לעצמו - "מוח שליט על הלב". וכאשר המלך מתמלא חמה - נשלחים רעלים מלאכי מוות אל הגוף, ולכן איש חכם יכפר ויסלח כדי שלא יגיע לידי כעס הרסני; אך כשהמלך (המוח) מאיר פניו, הדבר מביא חיים ובריאות לגוף, וכאשר הוא מתרצה וסולח - הדבר משפיע על הגוף כמו ענן מלא במלקוש (ע"פ גליה).

5. בתנ"ך, אור פנים נזכר כמעט תמיד ביחס לה' (ראו "הקבלות"). לפי זה, מסתבר שגם כאן המלך כאן הוא גם משל לה', מלך העולם:

"חמת מלך מלאכי מוות - תלמוד מזה להתיירא מחמת ה' יתברך, כי גם את מלכי האדמה אתה ירא. ואיש חכם יכפרנה - תלמוד מזה מעלת החכמה והצורך והתועלת בה. ואם מלכי האדמה יאהבון החכמה ויתרצו אל החכם - אף כי אדון החכמה הנותן חכמה... באור פני מלך חיים -... כל אלה ללמוד גודל מעלת דרישת רצון ה' יתברך ולהכניס הדבר בלב בשר ודם, מאשר תראה, כי גם רצון מלכי האדמה עניין נכבד, ותטרח ותשתדל לקנותו" (ר' יונה; ראו גם רש"י, מלבי"ם);

"כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר: חמת מלך (היינו צער שבאה לו חימה מאת המקום) מלאכי מות (היינו חולה שנוטה למות) ואיש חכם יכפרנה" (רבי פינחס בר חמא, בבלי בבא בתרא קטז א).

מכאן למדו גם, שראוי לאדם לשבת בבית הכנסת או בבית המדרש, גם אם איננו מתפלל או לומד, כי שם הוא נמצא באור פני ה'. כמו אור השמש, שממנו כל חיי היצורים בעולם, וכמו עב מלקוש, ענן כבד שבהכרח יוריד גשם, כך רצון ה', כאשר הוא רוצה להשפיע כל טוב על האדם, בוודאי ייתן (הרב מוצפי).

החמה היא האור (ע"פ גליה) -

חמת מלך היא מצב שבו נראה לאדם שה' כועס עליו ושולח לו מלאכי מוות; אבל איש חכם מבין שהחמה הזאת היא שפע מכוסה (יכפרנה - מלשון כיסוי). במקום חֵמָה, הוא רואה חַמָּה - שמש מחממת ומאירה, הנותנת חיים לעולם: באור פני מלך חיים. הכל תלוי בגישה! האדם הקטן, שאמור לקבל את השפע, חסר את הידע, היכולת או האמצעים להכיל את משפט המלך, ולכן הוא עלול לתפוס את רצון ה' להשפיע עליו כחימה, כרוגז וכעס עליו, אך ורק בגלל שלא השכיל לראות ולהבין מהו רצון ה' האמיתי, ובמקום לקבל זאת באהבה, הוא בוחר לחשוב שה' חלילה כועס עליו.

אור ה' הוא אותו אור שאינו משתנה לעולם, השאלה כיצד האדם בוחר לראות אותו: כחמה המאירה בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ - חיובית מחממת ומחיה, או בחֲמַת מֶלֶךְ - בצורה של דין ומשפט. איש - לשון ישות, ממשות וחשיבות. האדם שזכה למעלת איש, וחכמת ה' מאירה בו, יש בכוחו לכפר, לכסות על החטא והעוון, ובצדקת חכמתו אף "להגשים" את הממשות של אור ה' בנשמתו, להאיר את אור ה' מצד הרחמים ולדחות את מידת הדין, וכך חמת ה' מתהפכת ומתקבלת, בבחינת: בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ. אותו אדם רואה את ה פנימיות של הרצון האלוקי ומקבל זאת באהבה. יש ביכולתו להכיל את אותו אור, עד שהשפע הזה נגלה אליו כמקור חַיִּים, ידיעת הרצון האלוקי מחיה אותו בדיוק כשם שהחמה מאירה ונותנת חום.

כך גם במצב ההפוך, כאשר נראה לאדם שהכל חשוך ולה' לא אכפת ממנו; איש חכם מבין שגם החשכה הזאת היא לטובה, כמו עָב - ענן כבד המסתיר את השמש - אך בתוכו נמצא שפע רב של גשם העומד להתגשם ולרדת לעולם ברגע האחרון - מלקוש.

ורצונו כְּעָב - הינו ענן המכסה את פני השמים ונותן גשם, כך גם בסיס הבניין נקרא גם כן עובים - מעבה הקורה וכדומה. והמלקוש - הגשם האחרון בעונה. יש חשיבות לעיתוי בדרך השפעת השפע - ה' יכול להשפיע בכיסוי כמו ענן, או להגשים את השפע ואז השפע נהיה גלוי לעין, או כמלקוש - אדם חוזר בתשובה ברגע האחרון, רגע לפני הקיץ או הקץ, ומתחנן לטיפת המים האחרונה המרווה את צמאונו לשוב לה'.

 פרק טז    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות