תלונות גורמות לכאב-בטן

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק יח    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24 
יח8 דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים, וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן.

 סגולות

דבריו של אדם נרגן, הנוהג להאשים את הזולת בכוונות רעות וזדוניות, כאילו הולמים בו עצמו;   הם יורדים אל תוך חדרי בטנו, וגורמים לו מתח ומועקה.

/ דברי התלונה של אדם נרגן מציגים אותו כאילו הוא הלום, מוכה וסובל תמידי;   הם יורדים אל תוך חדרי בטנו של השומע ומכאיבים לו.

 מצודות

דברי נרגן (מתלונן) המה קשים כמתלהמים (כמכות המשברות), ועוד הם יורדים חדרי בטן, אבל המכות המה ממעל על הגוף.   ואחז בדרך מליצה, כאומר: הנה המכות אשר הם ממעל נוח לרפאותם, מה שאין כן מכות בחדרי בטן, וכן קשה לרפאות דברי המתלונן.


 עצות

הרבה פעמים, בזמן מריבה או אחריה, מרגישים הרגשה רעה בבטן. כדי ללמוד איך למנוע את ההרגשה הרעה הזאת, נקרא בספר משלי:

נרגן הוא החושב שהזולת פעל מתוך כוונה רעה; החושב שאנשים עשו לו מה שעשו, מתוך שנאה או רצון לפגוע בו.

מתלהם - מהשורש "להם", שמשמעותו כמו "הלם", "היכה מכה כואבת". בניין התפעל מציין פעולה עצמית, ומכאן: מתלהם הוא אדם המכה את עצמו (כמו ש"מתלבש" הוא אדם המלביש את עצמו).

הבטן נחשבת כמקום הרגשות המיידיים, רגשות הממלאים את האדם כתגובה מיידית לגירוי חיצוני.

דברי נרגן כמתלהמים, והם ירדו חדרי בטן = כשאדם אומר לעצמו שהזולת פעל מתוך כוונה רעה, הוא כאילו מכה את עצמו, הדברים הרעים יורדים וחודרים מיידית לבטנו וגורמים לו לרגשות רעים.

לפי זה, הדרך למנוע את כאבי הבטן היא להגיד את ההפך מדברי הנרגן: גם אם מישהו עשה לנו משהו רע - להשתדל לדון אותו לכף זכות, להגיד שהוא בוודאי פעל מתוך כוונה טובה ולא מתוך שנאה. כך התחושה האישית שלנו תשתפר, וגם אש המריבה תכבה מהר יותר:

משלי כו20: "בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ, וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן" (פירוט).

-

כמו בספר משלי, כך גם במחקרים. על-פי אחד המחקרים המקיפים שעסקו בהתמודדות עם כעסים, ישנן שלוש דרכים עיקריות שאנשים משתמשים בהן כדי להתמודד עם תחושות של כעס, וניתן לדרג אותן לפי רמת היעילות שלהן (ראו דניאל גולמן, "אינטלגנציה רגשית", עמ' 76-82):

  • דרך אחת היא ללכת "עם" הכעס - לצעוק על מי שהכעיס אותנו או על אנשים אחרים בסביבה, לשבור חפצים או לבעוט בעצים. דרך זו נמצאה הכי פחות יעילה. היא אמנם נותנת סיפוק רגעי, אבל לא מפחיתה את הכעס ולפעמים אף מאריכה את הזמן שהאדם סובל מעצבים.

  • דרך שניה היא ללכת "הצידה" - להתנתק ממי שהכעיס אותנו ולעסוק בפעילות רגועה, כגון ללכת לטייל, לאכול וכד'. דרך זו נמצאה יעילה במקרים מסויימים, אם כי לפעמים המוח מנצל את זמן הרגיעה כדי להעלות שוב ושוב את המחשבות המכעיסות בסגנון "איך הוא העז לעשות לי דבר כזה?" וכתוצאה מכך תחושת הכעס חוזרת.

  • דרך שלישית היא ללכת "נגד" הכעס - לחשוב מחשבות הפוכות מהמחשבות שגרמו לכעס, לדון את האדם שהכעיס אותנו לכף זכות, לראות את מעשיו בצורה חיובית יותר. דרך זו נמצאה היעילה ביותר, בהתאם לפסוקים - "דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן", "באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתוק מדון".

 הקבלות

1. הפסוק שלנו מתאר את המחלה - התחושה הרעה בבטן הנגרמת מדבריו של הנרגן.   פסוק אחר מתאר את התרופה, משלי יח20: "מִפְּרִי פִי אִישׁ תִּשְׂבַּע בִּטְנוֹ, תְּבוּאַת שְׂפָתָיו יִשְׂבָּע" (פירוט).   כאשר האדם מדבר דברים רגועים ואוהבים, הדיבור שלו יכול להרגיע את הרגשות הרעים הנוצרים מדברי הנרגן.  

מצב הרוח שלנו מושפע מדיבורים של אנשים אחרים, אבל אנחנו יכולים גם להשפיע עליו בעצמנו באמצעות דיבורים טובים ונעימים (ע"פ רלב"ג).

2. רמ"ד וואלי קישר את פסוקנו לפרשת בדיקת האשה שבעלה חושד בה בניאוף, בדיקה הסובבת סביב הבטן:

הנרגן הוא הבעל, "שדבריו מצערין מאד את האישה העליונה ופוגעים בכבודה, לפי שכל נשמותיהן של ישראל באות משורשה";

כתוצאה מדברי החשד של הנרגן, משקים את האשה במים היורדים אל חדרי בטנה ובודקים אותה:

אם האשה אכן נאפה, במדבר ה27: "וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ - וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ, וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ";

ואם החשד לא היה מוצדק, במדבר ה28: "וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא - וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע".

גם במילה כמתלהמים יש רמז - אפשר לחלק אותה לשתי מילים "כמתלה-מים": דברי הבעל הנרגן הם כמתלה - הם תלויים ועומדים עד שיתברר אם החשד אמיתי או שקרי, והבירור נעשה על-ידי מים, אשר הם (המים) ירדו אל חדרי בטנה של האשה (רמ"ד ואלי חילק את המילה לשלוש מילים - כמת-לה-מים).

 דקויות

תלונות גורמות לכאבי בטן

1. הרבה פעמים, בזמן מריבה או אחריה, מרגישים הרגשה רעה בבטן. פסוקנו מלמד מאיפה באה התופעה ואיך למנוע אותה.

נרגן הוא החושב שהזולת פעל מתוך כוונה רעה; החושב שאנשים עשו לו מה שעשו, מתוך שנאה או רצון לפגוע בו.

מתלהם - מהשורש "להם", שמשמעותו כמו "הלם", "היכה מכה כואבת". בניין התפעל מציין פעולה עצמית, ומכאן: מתלהם הוא אדם המכה את עצמו (כמו ש"מתלבש" הוא אדם המלביש את עצמו).

הבטן נחשבת כמקום הרגשות המיידיים, רגשות הממלאים את האדם כתגובה מיידית לגירוי חיצוני.

כשאדם אומר לעצמו שהזולת פעל מתוך כוונה רעה, הוא כאילו מכה את עצמו, הדברים הרעים יורדים וחודרים מיידית לבטנו וגורמים לו לרגשות רעים.

לפי זה, הדרך למנוע את כאבי הבטן היא להגיד את ההפך מדברי הנרגן: גם אם מישהו עשה לנו משהו רע - להשתדל לדון אותו לכף זכות, להגיד שהוא בוודאי פעל מתוך כוונה טובה ולא מתוך שנאה. כך התחושה האישית שלנו תשתפר, וגם אש המריבה תכבה מהר יותר:

משלי כו20: "בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ, וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן" (פירוט).

2. כמו בספר משלי, כך גם במחקרים. על-פי אחד המחקרים המקיפים שעסקו בהתמודדות עם כעסים, ישנן שלוש דרכים עיקריות שאנשים משתמשים בהן כדי להתמודד עם תחושות של כעס, וניתן לדרג אותן לפי רמת היעילות שלהן (ראו דניאל גולמן, "אינטלגנציה רגשית", עמ' 76-82):

  • דרך אחת היא ללכת "עם" הכעס - לצעוק על מי שהכעיס אותנו או על אנשים אחרים בסביבה, לשבור חפצים או לבעוט בעצים. דרך זו נמצאה הכי פחות יעילה. היא אמנם נותנת סיפוק רגעי, אבל לא מפחיתה את הכעס ולפעמים אף מאריכה את הזמן שהאדם סובל מעצבים.
  • דרך שניה היא ללכת "הצידה" - להתנתק ממי שהכעיס אותנו ולעסוק בפעילות רגועה, כגון ללכת לטייל, לאכול וכד'. דרך זו נמצאה יעילה במקרים מסויימים, אם כי לפעמים המוח מנצל את זמן הרגיעה כדי להעלות שוב ושוב את המחשבות המכעיסות בסגנון "איך הוא העז לעשות לי דבר כזה?" וכתוצאה מכך תחושת הכעס חוזרת.
  • דרך שלישית היא ללכת "נגד" הכעס - לחשוב מחשבות הפוכות מהמחשבות שגרמו לכעס, לדון את האדם שהכעיס אותנו לכף זכות, לראות את מעשיו בצורה חיובית יותר. דרך זו נמצאה היעילה ביותר, בהתאם לפסוקים - "דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן", "באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתוק מדון".

פירושים נוספים

למילה מתלהם יש שני פירושים: 1. מכה את עצמו (כמו ש"מתלבש" הוא מלביש את עצמו),  2. מתחזה למוכה (כמו באסתר ח17: "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים" - מתחזים ליהודים).

גם לחדרי בטן יש שני פירושים: א. בטנו של הנרגן,  ב. בטנו של השומע.

ניתן לפרש את הפסוק לפי כל צירוף של שני הפירושים:

1.א. דברי הנרגן, הטוען שהזולת פעל מתוך כוונה רעה, כאילו מכים את הנרגן עצמו, יורדים לתוך בטנו וגורמים לו כאבי בטן (ראו למעלה).

1.ב. דברי הנרגן, הטוען שהזולת פעל מתוך כוונה רעה, כאילו מכים את מי ששומע אותם, אך לא מכות חיצוניות אלא מכות פנימיות, שהן קשות יותר; הדברים יורדים וחודרים לבטנו של השומע ומכאיבים לו (מצודת דוד, הגר"א).

2.א. האדם הנרגן טוען שהוא מוכה, אך למעשה המכות נמצאות רק בדמיונו - בתוך הבטן שלו (מלבי"ם).

2.ב. דברי הנרגן מציגים את הנרגן כאילו הוא מוכה וסובל הרבה יותר ממה שהוא באמת, והדברים האלה יורדים וחודרים לבטנו של השומע ומכאיבים לו (רלב"ג, ר' יונה).

 פרק יח    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות