לא זקוקים? העבירו לנזקקים

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק יח    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24 
יח16 מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ.

 סגולות

כל נתינה של רכוש מיותר מרחיבה את דעתו של האדם, מגדילה את המרחב הפנוי בביתו, ומאפשרת לו להתפנות למחשבות על עניינים גדולים וחשובים יותר.

 מצודות

אדם הנצרך בעסקיו ללכת לפני גדולים, המתן (מתנה ודורון) שנותן ירחיב לו הדרך, והוא מנהיג אותו לפני הגדולים.


 עצות

בעבר הרכוש היה יקר, לרוב האנשים היו מעט חפצים שהם שמרו עליהם לאורך זמן רב. בימינו הרכוש הוא כל כך זול, עד שבמקרים רבים הבעיה היא שאין איפה לאחסן אותו - לאנשים יש הרבה בגדים אבל אין להם מקום בארון; יש הרבה רהיטים אבל אין מקום בסלון; יש הרבה אופניים אבל אין מקום במחסן... רמז למצב זה ניתן לראות בפסוק שלנו.

המפרשים פירשו את הצלע הראשונה - מתן אדם ירחיב לו - בכמה דרכים מנוגדות:

1. פירוש חיובי על-טבעי: מתן = נדבה לעניים; מי שנותן נדבות - ה' ירחיב את גבולו - יעשה אותו עשיר יותר ובעל נחלה גדולה יותר, וגם יגדיל את כבודו ויעזור לו לשבת לפני אנשים גדולים ונכבדים; כמו שאמרו חז"ל "עשר בשביל שתתעשר" (רש"י)פירוש זה מתאים לפסוק אחר שבו מתן נרדף לנדבה, משלי יט6: "רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב, וְכָל הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן". חכמי התלמוד נהגו למעשה לפי פירוש זה, וכאשר ראו אדם שנתן נדבה גדולה במיוחד, הושיבו אותו בין גדולי הדור (ירושלמי הוריות ג ד, דברים רבה ד ח).

ואחד מגדולי החסידות פירש: כל ישראל ערבים זה בזה, ולכן כשאדם אחד עני בממון, שכנו - העשיר בממון - סובל מעניות דעת, אינו מרוצה מעושרו ואינו יודע מה לעשות בו. אך כשאותו עשיר נותן לשכנו העני, גם הוא זוכה להרחבה - הרחבת הדעת, הוא נהנה מעושרו ומשתמש בו לטובה (ע"פ: יש"י חסידה, פירושי החסידות לנ"ך, על הפסוק).

וכן פירשו את הפסוק על מתנה שאדם נותן לה', כמו בדברים טז16-17: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם,אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ": "שהרי ענייני הקרבנות וענייני הברכות אינם אלא מתנות אל הקדושה כדי להמשיך מצדה" (רמ"ד וואלי).

2. פירוש חיובי טבעי: מתן = מתנות לכל אדם; מי שנותן מתנות - הדבר ירחיב את מרחב האפשרויות שלו, יהיו יותר אנשים שיאהבו אותו ויסכימו לארח אותו, ויגיע גם להתארח אצל אנשים גדולים ונכבדים: "ובכל מקום אשר תדרוך כף רגלו - יכירוהו לטוב וישבחוהו" (ר' יונה, מצודת דוד, אורחות צדיקים שער הנדיבות);    כל מתנה לזולת מרחיבה את המעגל החברתי של האדם הנותן, ויוצרת לו קשרים אשר במשך הזמן ינחו ויובילו אותו לעמוד לפני גדולי המדינה בתפקיד בכיר.

3. פירוש שלילי: מתן = שוחד; מי שנותן שוחד - הדבר ירחיב את אפשרויותיו ויעזור לו לנצח במשפט - שבו הוא עומד לפני השופטים הגדולים, כמו שנאמר ב משלי יז8: "אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו, אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל" (פירוט). פירוש זה מתאים לפסוק אחר שבו מתן נרדף לשוחד, משלי כא14: "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף, וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה".

4. ואפשר גם לפרש: מתן = מוהר, סכום שמקובל להוציא כדי להתחתן; מי שמוכן לתת מוהר גדול - הדבר ירחיב את אפשרויותיו להשיג כלה ממשפחה של אנשים גדולים ונכבדים. פירוש זה מתאים לפסוק אחר שבו מתן נרדף למוהר, בראשית לד12: "הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי, וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה".

הבעיה בכל הפירושים הללו היא, שבפסוק עצמו לא נאמר למי בדיוק נותנים את ה מתן, ובמה בדיוק מתבטאת ה הרחבה, ומה הקשר ביניהן.

5. לכן חשבתי שאפשר לפרש: מתן = כל נתינה שהאדם נותן; ירחיב = יגרום לכך שיהיה לו מרחב גדול יותר; והפסוק רומז לימינו: כאשר אדם נפטר מהרכוש המיותר שמצטבר אצלו בבית ונותן אותו לנזקקים - הדבר עוזר לא רק לנזקקים אלא גם לאדם עצמו; יש לו יותר מקום פנוי בבית, הבית שלו מרווח יותר.

כאשר אדם צובר לעצמו כל מיני דברים ישנים, והבית שלו מלא בפרטים, הוא עסוק כל הזמן בלארגן ולסדר אותם, ולחשוב שאולי הם יועילו לו בכל מיני מצבים חריגים. הוא עוסק במחשבות קטנוניות. אך כאשר אדם מחליט לתת דברים שעומדים אצלו הרבה זמן ללא שימוש, הוא מנקה את הבית וגם את הראש, והוא פנוי לחשוב מחשבות עמוקות ולהתעסק בעינינים חשובים וגדולים יותר - ולפני גדולים ינחנו (ע"פ יעל).

פירוש זה מתאים רק לתקופות של שפע, תקופות שבהן הרכוש זול והמקום יקר. כזו היא התקופה שלנו, וכזו גם היתה התקופה של שלמה המלך.

 דקויות

בעבר הרכוש היה יקר, לרוב האנשים היו מעט חפצים שהם שמרו עליהם לאורך זמן רב. בימינו הרכוש הוא כל כך זול, עד שבמקרים רבים הבעיה היא שאין איפה לאחסן אותו - לאנשים יש הרבה בגדים אבל אין להם מקום בארון; יש הרבה רהיטים אבל אין מקום בסלון; יש הרבה אופניים אבל אין מקום במחסן... רמז למצב זה ניתן לראות בפסוק שלנו.

המפרשים פירשו את הצלע הראשונה - מתן אדם ירחיב לו - בכמה דרכים מנוגדות:

1. פירוש חיובי על-טבעי: מתן = נדבה לעניים; מי שנותן נדבות - ה' ירחיב את גבולו - יעשה אותו עשיר יותר ובעל נחלה גדולה יותר, וגם יגדיל את כבודו ויעזור לו לשבת לפני אנשים גדולים ונכבדים; כמו שאמרו חז"ל "עשר בשביל שתתעשר" (רש"י)פירוש זה מתאים לפסוק אחר שבו מתן נרדף לנדבה, משלי יט6: "רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב, וְכָל הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן". חכמי התלמוד נהגו למעשה לפי פירוש זה, וכאשר ראו אדם שנתן נדבה גדולה במיוחד, הושיבו אותו בין גדולי הדור (ירושלמי הוריות ג ד, דברים רבה ד ח).

ואחד מגדולי החסידות פירש: כל ישראל ערבים זה בזה, ולכן כשאדם אחד עני בממון, שכנו - העשיר בממון - סובל מעניות דעת, אינו מרוצה מעושרו ואינו יודע מה לעשות בו. אך כשאותו עשיר נותן לשכנו העני, גם הוא זוכה להרחבה - הרחבת הדעת, הוא נהנה מעושרו ומשתמש בו לטובה (ע"פ: יש"י חסידה, פירושי החסידות לנ"ך, על הפסוק).

וכן פירשו את הפסוק על מתנה שאדם נותן לה', כמו בדברים טז16-17: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם,אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ": "שהרי ענייני הקרבנות וענייני הברכות אינם אלא מתנות אל הקדושה כדי להמשיך מצדה" (רמ"ד וואלי).

2. פירוש חיובי טבעי: מתן = מתנות לכל אדם; מי שנותן מתנות - הדבר ירחיב את מרחב האפשרויות שלו, יהיו יותר אנשים שיאהבו אותו ויסכימו לארח אותו, ויגיע גם להתארח אצל אנשים גדולים ונכבדים: "ובכל מקום אשר תדרוך כף רגלו - יכירוהו לטוב וישבחוהו" (ר' יונה, מצודת דוד, אורחות צדיקים שער הנדיבות);    כל מתנה לזולת מרחיבה את המעגל החברתי של האדם הנותן, ויוצרת לו קשרים אשר במשך הזמן ינחו ויובילו אותו לעמוד לפני גדולי המדינה בתפקיד בכיר.

3. פירוש שלילי: מתן = שוחד; מי שנותן שוחד - הדבר ירחיב את אפשרויותיו ויעזור לו לנצח במשפט - שבו הוא עומד לפני השופטים הגדולים, כמו שנאמר ב משלי יז8: "אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו, אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל" (פירוט). פירוש זה מתאים לפסוק אחר שבו מתן נרדף לשוחד, משלי כא14: "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף, וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה".

4. ואפשר גם לפרש: מתן = מוהר, סכום שמקובל להוציא כדי להתחתן; מי שמוכן לתת מוהר גדול - הדבר ירחיב את אפשרויותיו להשיג כלה ממשפחה של אנשים גדולים ונכבדים. פירוש זה מתאים לפסוק אחר שבו מתן נרדף למוהר, בראשית לד12: "הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי, וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה".

הבעיה בכל הפירושים הללו היא, שבפסוק עצמו לא נאמר למי בדיוק נותנים את המתן, ובמה בדיוק מתבטאת ההרחבה, ומה הקשר ביניהן.

5. לכן חשבתי שאפשר לפרש: מתן = כל נתינה שהאדם נותן; ירחיב = יגרום לכך שיהיה לו מרחב גדול יותר; והפסוק רומז לימינו: כאשר אדם נפטר מהרכוש המיותר שמצטבר אצלו בבית ונותן אותו לנזקקים - הדבר עוזר לא רק לנזקקים אלא גם לאדם עצמו; יש לו יותר מקום פנוי בבית, הבית שלו מרווח יותר.

כאשר אדם צובר לעצמו כל מיני דברים ישנים, והבית שלו מלא בפרטים, הוא עסוק כל הזמן בלארגן ולסדר אותם, ולחשוב שאולי הם יועילו לו בכל מיני מצבים חריגים. הוא עוסק במחשבות קטנוניות. אך כאשר אדם מחליט לתת דברים שעומדים אצלו הרבה זמן ללא שימוש, הוא מנקה את הבית וגם את הראש, והוא פנוי לחשוב מחשבות עמוקות ולהתעסק בעינינים חשובים וגדולים יותר - ולפני גדולים ינחנו (ע"פ יעל).

פירוש זה מתאים רק לתקופות של שפע, תקופות שבהן הרכוש זול והמקום יקר. כזו היא התקופה שלנו, וכזו גם היתה התקופה של שלמה המלך.

 פרק יח    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות