אהבה טהורה היא אהבה שמעצימה

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק כב    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   סיכום 
כב11 אֹהֵב טהור[טְהָר] לֵב, חֵן שְׂפָתָיו, רֵעֵהוּ מֶלֶךְ.

 סגולות

אדם האוהב את רעהו בלב טהור, ללא כוונה לשלוט בו ולנצל אותו - מדבר עמו בחן שפתיים, דברים נעימים המחזקים את בטחונו העצמי וגורמים לו להרגיש כמו מלך.

/ אדם האוהב את רעהו בלב טהור ונאמן, ויודע גם לדבר עליו בחן ובאופן משכנע, ראוי להיות רעהו (מקורבו) של המלך.

 מצודות

מי שאוהב איש טהר לב מבלי סיג אוון, ויאהב את מי שיש חן באמרי שפתיו על כי בדעת ידבר, הנה המלך מכבדו, כי כן דרך המלך לאהוב אנשים כאלה.


 עצות

יש אהבות היוצרות תלות: האוהב אמנם עוזר, אבל הוא עושה זאת באופן שמשמר את העליונות שלו על-פני הנאהב ואת התלות של הנאהב בעזרתו. אבל האהבה הטהורה אינה כזאת:

טהור לב הוא מי שמחשבותיו טהורות ונקיות, ללא אינטרסים אישיים (ע"פ רמח"ל, מסילת ישרים, הגדרת הטהרה).

חן שפתיו = יש יופי ואהבה בדיבורו, ולכן -

רעהו מלך = ידידו מרגיש כמו מלך, מרגיש שהוא אדון לעצמו ואינו תלוי באוהב.

אדם האוהב באמת, בלב טהור, אינו מעוניין לשלוט ברעהו, להיפך, הוא רוצה שרעהו יהיה אדם עצמאי, ולכן הוא מדבר עמו באופן שמחזק את הבטחון העצמי שלו ועוזר לו להרגיש כמו מלך.

ועוד:

רעהו מלך = ידידו מרגיש כמו מלך, כי האוהב מכבד אותו כמו שמכבדים מלך.

על-פי ההלכה, "כבוד גדול נוהגין במלך, ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם, שנאמר שום תשים - שתהא אימתו עליך" (רמב"ם הלכות מלכים ב). ישנן הלכות רבות המתארות הנהגות של כבוד למלך; ניתן להסיק מהן מסקנות, בשינויים הראויים, גם לגבי יחסים בין אדם לחברו ובין איש לאשתו:

  • "אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו, ולא בכתרו, ולא באחד מכל כלי תשמישיו" - כבוד לחפציו האישיים של הזולת. במקום שנוהגים שלכל אחד יש מקום ישיבה קבוע - ראוי לכבד אותו ולא לתפוס את מקומו.
  • "ואסור לראותו כשהוא ערום, ולא כשהוא מסתפר, ולא כשהוא בבית המרחץ, ולא כשהוא מסתפג [מתנגב]" - כבוד לגוף הזולת, לא לראות אותו במצב מביך או לא מכובד.

לפי חז"ל, זהו אחד מהדברים שהאדם נשפט עליהם לאחר מותו: "המלכת את חברך עליך בנחת רוח?" (שערי קדושה ב ב, אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמ' פד ד"ה פרק רביעי; וראו פרשת יתרו / הרב עובדיה יוסף, שיר השירים ורות / הרב מרדכי גרינברג באתר ישיבת בית אל, איכות חיים / ש. ארלנגר באתר הידברות).

 הקבלות

הביטוי רעהו מלך יכול לרמוז לשני אנשים שנקראו רעה המלך (ע"פ רמ"ד ואלי, דעת מקרא):

  • שמואל ב טז16: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא חוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעֶה דָוִד אֶל אַבְשָׁלוֹם..."
  • מלכים א ד5: "וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן נָתָן עַל הַנִּצָּבִים, וְזָבוּד בֶן נָתָן כֹּהֵן רֵעֶה הַמֶּלֶךְ"

לפי זה ייתכן שהפסוק, יחד עם הפסוק שאחריו, משלי כב12: "עֵינֵי ה' נָצְרוּ דָעַת וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד" (פירוט), רומז למעשיו של חושי הארכי, רעה דוד, בזמן מרד אבשלום:

"כשברח דוד מירושלים מפני אבשלום בנו, מתאמץ חושי הזקן ומשיג את דוד על ראש הר הזיתים, דוד מתחנן לפניו שישוב כדי להפר עצת אחיתופל. כרֵע נאמן לדוד, הוא מבליג על רצונו לגלות עם המלך, וחוזר לירושלים.

אבשלום, המכיר את מסירותו של חושי לדוד מופתע ממעשהו זה ומקניטו "זה חסדך את רעך? למה לא הלכת את רעך?" (שמ"ב טז יז). אבשלום אינו מעלה על דעתו, שבשובו עשה חושי חסד עם דוד רעהו, ושהוא נאמן וטהור לב - ולא בוגד במלכו.

אבשלום נבוך, מאחר ששני יועצי אביו נצטרפו אליו - אחיתופל משונאי דוד וחושי מאוהביו, מובן שהוא חושד בחושי ופונה לאחיתופל, אבל עצתו להעמידו בראש צבא של שנים עשר אלף איש - נראית לאבשלום כסכנה למלכותו.

הוא פונה לחושי, והלה מייעץ לו לגייס את העם והוא, אבשלום עצמו, יפקד עליו "ופניך הולכים בקרב" ( שמ"ב יז יא). בדעת ובשפת חן נמלצת ("כדוב שכול", "כלב האריה", "כאשר יפול הטל"), שכנע את אבשלום, וסיכל עצת אחיתופל הבוגד.

זוהי משמעות הכתוב (בפסוק הבא): עיני ה' נצרו (איש)  דעת - חושי הארכי; ויסלף דברי בוגד - זה אחיתופל" (מרדכי זר-כבוד, "חידות בספר משלי", בית מקרא סד, ה'תשל"ו).

ולפי זה יש לפרש את הפסוק שלנו: אדם האוהב את רעהו בליבו טהור, ויודע גם לדבר בחן שפתיים, יכול לעזור לרעהו לחזור ולהיות מלך.

 דקויות

רעהו מלך - מה המשמעות המעשית?

1. לפי רוב המפרשים,  רעהו מלך = ראוי להיות רעהו של המלך, "כי יש על המלך לחפש ולבקש אנשים שאהבתם זכה וטהורה" (רבי יונה, ודומה לזה מלבי"ם), לפי זה, הפסוק נותן עצה למלך - איך לבחור את מקורביו.

- אולם, המלך הוא רק בן אדם, הוא לא יראה ללבב; אם כך, איך יוכל לבחור אנשים שהם טהורי לב?  אולי הכוונה, "שניכר מתוך דבריו שהוא טהור לב, כלומר שפיו וליבו שוים, ואינו מחניף, ויוכיח כשצריך להוכיח; ולכן אמר חן שפתיו, ולא חנף בתוספת ף..." (רמ"ד וואלי).

- אולם, גם חן שפתיים אינו סימן טוב, שהרי משלי כו24-25: "בִּשְׂפָתָו יִנָּכֵר שׂוֹנֵא, וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה. כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ, כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ" - השונא יודע לנכר את שפתיו ולחנן את קולו, לדבר בחן המסתיר את שבע התועבות שבליבו.

2. ויש שפירשו רעהו מלך = הוא (האוהב) דומה למלך: "מי שאוהב איש טהר-לב... ויאהב את מי שיש חן באמרי- שפתיו... הנה המלך הוא רעהו, כן דרך המלך לאהוב אנשים כאלה" (מצודת דוד, וכן הגאון מווילנה)

- אולם, גם לפי זה, המשמעות המעשית של הפסוק אינה ברורה, שהרי האדם אינו יכול לזהות בקלות אנשים שליבם טהור.

3. ויש שפירשו רעהו מלך = הקב"ה, מלך מלכי המלכים, הוא רעהו (רש"י);   על-דרך הדרש, הכוונה ליצר הטוב, "שהוא אוהב טהור לב, לפי ששרשו מצד הקדושה, ויש חן בשפתיו, לפי שהוא כלול מן הקדושה עצמה... והמלך הקדוש הוא רעהו של היצר הטוב" (רמ"ד וואלי).

- אולם, לפי פירוש זה, לא ברור למה נכתב רעהו מלך ולא רעהו ה'?

4. ולענ"ד, רעהו מלך = רעהו מרגיש כמו מלך, כלומר עצמאי ושולט בעולמו (ע"פ יעל), או שהוא מכבד את רעהו כמו שמכבדים מלך (אראל).

יש אהבות היוצרות תלות: האוהב אמנם עוזר, אבל הוא עושה זאת באופן שמשמר את העליונות שלו על-פני הנאהב ואת התלות של הנאהב בעזרתו. אבל האהבה הטהורה אינה כזאת:

טהור לב הוא מי שמחשבותיו טהורות ונקיות, ללא אינטרסים אישיים (ע"פ רמח"ל, מסילת ישרים, הגדרת הטהרה).   טהור לב מדבר בחן שפתיים - דברי ייפוי ואהבה, ולכן רעהו מלך - ידידו מרגיש כמו מלך, מרגיש שהוא אדון לעצמו ואינו תלוי באוהב.  

על-פי ההלכה, "כבוד גדול נוהגין במלך, ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם, שנאמר שום תשים - שתהא אימתו עליך" (רמב"ם הלכות מלכים ב). ישנן הלכות רבות המתארות הנהגות של כבוד למלך; ניתן להסיק מהן מסקנות, בשינויים הראויים, גם לגבי יחסים בין אדם לחברו ובין איש לאשתו:

  • "אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו, ולא בכתרו, ולא באחד מכל כלי תשמישיו" - כבוד לחפציו האישיים של הזולת. במקום שנוהגים שלכל אחד יש מקום ישיבה קבוע - ראוי לכבד אותו ולא לתפוס את מקומו.
  • "ואסור לראותו כשהוא ערום, ולא כשהוא מסתפר, ולא כשהוא בבית המרחץ, ולא כשהוא מסתפג [מתנגב]" - כבוד לגוף הזולת, לא לראות אותו במצב מביך או לא מכובד.

לפי חז"ל, זהו אחד מהדברים שהאדם נשפט עליהם לאחר מותו: "המלכת את חברך עליך בנחת רוח?" (שערי קדושה ב ב, אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמ' פד ד"ה פרק רביעי; וראו פרשת יתרו / הרב עובדיה יוסף, שיר השירים ורות / הרב מרדכי גרינברג באתר ישיבת בית אל, איכות חיים / ש. ארלנגר באתר הידברות).

 פרק כב    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות