גם אנשים טובים עלולים לפשוע מתוך רעב

מאת: אראל

→כח 20— משלי כח 21 — כח 22←

משלי כח21 : "הַכֵּר פָּנִים לֹא טוֹב, וְעַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר."

 סגולות

לא טוב שהשופט מכיר את פניו של הנאשם ומזכה אותו בטענה שהוא מכירו כאדם טוב;   כי גם גבר טוב עלול לפשוע בגלל פת לחם (אינטרס חומרי מועט).

/ לא טוב שהשופט מכיר את פניו של הנאשם ונותן לו יחס מועדף בגלל שהוא מפורסם;   כי כל גבר עלול לפשוע בגלל פיתוי הקשור ללחם (תאוות בשרים).

 מצודות

לא טוב לדיין להכיר פני האחד ולכבדו, כי בזה יסתתמו טענות בעל דינו, בחשבו שדעת הדיין קרובה אליו ויאמין לו ויזכהו בדין;   והייתכן שבעבור מתנה מועטת שחושב הדיין לקבל ממי שמכיר לו פנים, שיפשע בנפשו להוציא המשפט מעוקל?!


 עצות

כששופט רואה לפניו נאשם שהוא מכיר אישית, ויודע שהוא אדם טוב, הנטיה הטבעית שלו היא לפסוק לטובתו. הפסוק שלנו מזהיר מפני נטיה זו:

הכר פנים = הפליה לטובה או לרעה של אדם המוכר לשופט;    הכר פנים לא טוב = הכרת פנים נאסרה בכמה מקומות בתורה, אך ספר משלי גם מסביר את הסיבה, מדוע אסור להכיר את פניו של אדם שמכירים כאיש טוב:

ועל פת לחם יפשע גבר = גם האיש הטוב ביותר עלול לפשוע מתוך אינטרס כלכלי פעוט, כדי להרויח פת-לחם.    ולכן, אסור לשופט להגיד "אני מכיר אותו, לא ייתכן שהוא פושע", אלא עליו לבדוק את העובדות בצורה אובייקטיבית, עם כל הצער והקושי; ואם אינו יכול לעשות זאת, יעביר את התיק למישהו אחר.

ולכן "וכשיהיו בעלי דינין עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעים" (יהודה בן טבאי, משנה אבות א ח).

 הקבלות

שלושה פסוקים בספר משלי עוסקים באיסור משוא פנים, ונותנים לו שלושה נימוקים שונים:

1. משלי יח5: "שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב, לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט" (פירוט): משוא-פנים פוגע בקרבן הפשע, הצדיק שתבע את הרשע לדין.

2. משלי כד23: "גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים: הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט - בַּל טוֹב. אֹמֵר לְרָשָׁע 'צַדִּיק אָתָּה', יִקְּבֻהוּ עַמִּים, יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים" (פירוט). משוא-פנים פוגע בציבור כולו, שמתקומם על הרס הצדק ואבדן האמון במערכת המשפט.

3. והפסוק שלנו מנמק את האיסור מכיוון אחר ומסביר מדוע הכרת-פנים אינה הגיונית גם מבחינה פסיכולוגית.

 דקויות

הכר פנים לא טוב

1. על דרך הפשט, לא טוב להפלות לטובה אדם שפניו מוכרים לשופט, כמו בדברים א17: "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן".

2. על דרך הדרש, הכוונה לא טוב לנסות להכיר את הפְּנִים, הפנימיות של הנאשם, כי על פת לחם יפשע גבר, מצב של מצוקה יכול לגרום לאדם לשנות לגמרי את פנימיותו ולהוציא מעצמו דברים רעים; ולכן יש לפסוק רק לפי ראיות והוכחות מוצקות (ע"פ גליה).

מיהו הגבר שיפשע על פת-לחם? ומה הקשר בינו לבין האיסור להכיר פנים? כמה פירושים:

א. גבר הוא הנאשם

1. פת לחם מציינת מצוקה הגורמת לאדם לפשוע: "בעת הדוחק, שחסר לו לחם, גם גבר, המתגבר על יצרו, לפעמים יפשע בעבור פת לחם ומתוך העוני" (מלבי"ם).

2. פת לחם מציינת תועלת כלכלית כלשהי, רווח מועט כמו פת-לחם. כמו בדברי עמוס, המוכיח את בני ישראל שהם מוכנים לקנות אביון אפילו בעבור נעליים, עמוס ח6: "לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם" (פירוט).

3. לחם הוא משל לאישהפת לחם - פיתוי נשי - עלול לגרום לכל גבר לפשוע (כמו במשלי ו26: "כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם" (פירוט), משלי ט17: "וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם" (פירוט)).

לפי כל הפירושים, הפסוק פונה לשופט שרואה לפניו נאשם שהוא מכיר היטב, ואומר בליבו "אני יודע שהוא בן-אדם טוב... הוא בטח זכאי".   החכם אומר לו: "היזהר! גם בן-אדם טוב עלול לפשוע מתוך מצוקה, אינטרס כלכלי או פיתוי מיני". ולכן "וכשיהיו בעלי דינין עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעים" (משנה אבות א ח).

ב. גבר הוא השופט

4.   פת לחם היא שוחד שהשופט מקבל:   כשהשופט רעב, הוא עלול לפשוע ולהכיר פנים תמורת שוחד של פת לחם.   לכן ראוי לדאוג שמשכורות השופטים יהיו מספיק גבוהות כך שלא ירעבו ללחם (אולם לא צריך שופטים שמחפשים משכורות גבוהות יותר).

- אולם, אם עניינו של הפסוק הוא מניעת שוחד, היה ראוי לדבר רק על שוחד: "לא טוב לקחת שוחד, ועל פת-לחם יפשע גבר", ולא לדבר על הכרת פנים שהיא עניין אחר.

5. שני דברים הם לא טובים: הכר פנים לא טוב, ולא טוב שעל פת-לחם (כלומר שוחד) יפשע השופט ויטה את המשפט (מצודת דוד, רמ"ד ואלי פירוש שלישי). לפי זה הפסוק מדבר על אותם שני עניינים שנזכרו יחד בדברים טז19: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד...".

- אולם, לא כל פת לחם היא שוחד. אילו הכוונה היתה לשוחד, הדבר היה נאמר בפירוש.   ועוד, לפי זה לא ברור מה הפסוק בא לחדש, והרי כבר בתורה כתוב ששני הדברים הללו לא טובים.

ג. גבר הוא הזכאי בדין

6. פת לחם מציינת מצוקה הנובעת מתוך עיוות המשפט: "אם [השופט] יכיר פנים... העני, בראות את עצמו נגזל ונעשק, לא יוכל לסבול, וייתכן שיחטא בדיבור או במעשה, והדיין שהכיר פנים במשפט הוא שגרם את הכל" (רמ"ד ואלי פירוש ראשון).

- אולם, מצוקת-רעב לא בהכרח קשורה להכרת פנים או לעיוות המשפט. אם חוששים שאנשים יבואו לפשוע מתוך רעב, צריך לדאוג לכל הרעבים - לא רק לאלה שמגיעים לבית-המשפט.

 לעיון נוסף

המאמר המקורי


פסוקים נוספים עם הביטויים "פת לחם", "ככר לחם"

  • בראשית יח5: "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ"
  • שמואֶל א ב36: "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא להשתחות לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם וְאָמַר סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם"
  • שמואל א כֹּחַ22: "וְעַתָּה שְׁמַע נָא גַם אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת לֶחֶם וֶאֱכוֹל וִיהִי בְךָ כֹּחַ כִּי תֵלֵךְ בַּדָּרֶךְ"
  • מלכים א יז11: "וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר לִקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ"
  • משלי ו26: "כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם, וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד"
→כח 20— משלי כח 21 — כח 22←

תגובות