החובה לתת סיוע משפטי לעניים

קוד: ביאור:משלי כט14 בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

→כט 13— משלי כט 14 — כט 15←

משלי כט14 : "מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים, כִּסְאוֹ לָעַד יִכּוֹן."

 סגולות

מלך הדואג לכך שגם הדלים (החלשים) יזכו למשפט אמת - כסא מלכותו יהיה נכון (יציב) לעד (לנצח).

 מצודות

מלך שופט באמת דלים - ולא ישא פני בעל-דינו ואם הוא עשיר - כסאו לעד ייכון.


 הקבלות

חוקי התורה מתירים לעשירים ליהנות ממנעמי החיים יותר מעניים, אבל בתחום אחד אסור שיהיה יתרון לעשירים - תחום הצדק:

  • ויקרא יט15: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט: לֹא תִשָּׂא פְּנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְנֵי גָדוֹל; בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (פירוט)
  • דברים טז20: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (פירוט)

האדם שהצדק עמו צריך לזכות במשפט, בלי קשר למצבו הכלכלי.

אולם, בדרך הטבע לעשיר יש יתרון בבית המשפט: הוא יכול לשכור עורכי-דין טובים יותר, יש לו יותר בטחון עצמי בעמידתו מול השופט, וגם אם איננו נותן שוחד, יש סכנה שהשופט בתת-מודע ינסה למצוא חן בעיניו כדי לקבל ממנו טובות הנאה כלשהן בעתיד, בבחינת "שלח לחמך על פני המים".

כמה פסוקים בספר משלי מתייחסים לבעיה זו. שני פסוקים מתייחסים למלך:

  • משלי כט14: "מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים - כִּסְאוֹ לָעַד יִכּוֹן";
  • משלי לא9: "פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק, וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן" (פירוט) - פסוק המופיע בקטע הפונה למלך.
חובתו של המלך היא לפתוח את פיו ולעזור לעניים ולאביונים להתבטא; חובה זו יכולה להתקיים, למשל, על-ידי מתן סיוע משפטי בחינם לנזקקים, כמו לשכות הסיוע המשפטי של משרד המשפטים במדינת ישראל, לשכת עורכי הדין, ועמותת "הלב במשפט".

שני פסוקים מתייחסים לשופטים:

  • תהלים פב3: "שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם, עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ" - פסוק הנמצא בפרק הפונה לשופטים.
  • משלי כט7: "יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים, רָשָׁע לֹא יָבִין דָּעַת" - שופט צדיק יודע, כלומר בוחן מקרוב, את כל פרטי הדין שבו משתתפים אנשים דלים; הוא לא מסתפק במה שהעורך-דין אומר לו. אך שופט רשע אינו טורח להתבונן ולדעת - הוא מסתפק בדברים של עורכי הדין - וכך יש יתרון לעשירים השוכרים עורך דין טוב יותר (פירוט). 

איך זה מסתדר עם המצוה בשמות כג3: "וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ"?

- התורה אוסרת לעוות את הדין ולזכות את הדל, רק מפני שהוא דל; אולם, בדיוק באותה מידה, אסור לגרום לכך שהדין יתעוות והדל יפסיד במשפט, רק מפני שהוא דל; ולכן יש לעשות כל מה שאפשר כדי שהדל יוכל לבטא את טענותיו כראוי.

השופט חיים כהן הסביר את הדברים יפה: "בא-כוח המשיבים... חש באהדה אשר המערערים זוכים וראויים לה במצבם הקשה, והוא מזהיר אותנו אזהרה חמורה, ודל לא תהדר בריבו... סהדי במרומים שלא אהדר ולא אצדיק שום דל בריבו אלא אם כן אמצא לו צד זכות בדין... וכן סהדי במרומים שלא אשא פני דל כדי שיוכל להתפרנס "בנקיות" ולא אני ולא העשיר יריבו נצטרך לפרנסו (ראה תורת כהנים, קדושים פרק ד').    אבל מודה אני ומתוודה שלא אנוח ולא אשקוט מלחפש לדלים ולעשוקים ולנדכאים צד זכות בדין, ולא אאמין לאומרים לי, אל תיגע כי לא תמצא. ואם מצפה בא-כוח המשיבים למקרא מפורש שיזהירני גם על זאת, הרי הוא לפניו: עד מתי תשפטו עול ופני רשעים תשאו סלה, שפטו דל ויתום, עני ורש הצדיקו, פלטו דל ואביון, מיד רשעים הצילו" (השופט חיים כהן, ע"א 409/78 גולן נ' פרקש, פ"ד לד(1) 813. וראה גם, בר"ע (באר-שבע) 703/98 אלימלך נ' קראווני, תק-מח 98(2) 180 (דברי השופט נ' הנדל על גישת המשפט העברי); ראו גם "ודל לא תהדר בריבו").

פערים בין עשירים לעניים הם בלתי-נמנעים, אולם, יש להשתדל ככל יכולתנו לוודא, שפערים אלה לא ישפיעו על הזכות למשפט צדק. 

כסאו לעד יכון

שכרו של המלך מזכיר את המשך הפרק שנזכר למעלה, תהלים פב6-7: "אֲנִי אָמַרְתִּי 'אֱלֹהִים אַתֶּם, וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם'; אָכֵן, כְּאָדָם תְּמוּתוּן, וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ!". מלך שופט באמת דלים - שלטונו יהיה נצחי כמלכות האלהים; אולם מלך הנושא פני רשעים ומעוות משפט דלים - שלטונו ייפול וימות כאחד האדם.

→כט 13— משלי כט 14 — כט 15←

תגובות