הבנות שאינן שבעות יגיעו להתאבדות, עקרות, שתיינות והרסנות

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ל    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
ל16 שְׁאוֹל, וְעֹצֶר רָחַם, אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם, וְאֵשׁ לֹא אָמְרָה הוֹן.

 סגולות

- אותן בנות, שאינן שבעות לעולם, יגיעו בסוף לשאול (התאבדות) ועוצר רחם (עקרות), שתיית אלכוהול כמו ארץ אשר לא שבעה מים, וואנדאליזם והרס כמו אש אשר לא אמרה הון (די) -

/ - ארבעה אמצעים יש לרשויות מוצצות-הדם לפגוע באזרחים: שאול (הוצאות להורג), עוצר רחם (אונס נשים), ארץ לא שבעה מים (גזל אוצרות טבע), ואש לא אמרה הון (שריפות והרס).

 מצודות

והנה שלשת המשפטים ההנה מתמידות:

שאול - הוא הקבר, אשר לא תשבע מפגרים מתים אשר ימותו בחורים, או צאצאיהם לעיניהם;

ועוצר רחם - כמה נמצא אשר נעצרה רחם האשה ולא תוליד בנים, והמה הולכים ערירים;

ארץ - רבות פעמים ירד הגשם בשיעור מיעוט, ואין די בו להשביע צמאת הארץ, ובני אדם כלים ברעב;

ואש - רוצה לומר, אחר מות האדם נשפט הוא במיני אש הגיהנם, והיא שורפת והולכת, כי לא תכבה ולא תאמר די.


 הקבלות

עוצר רחם

בין הארבע שאינן שבעות יש גם עוצר רחם, ביטוי שאפשר לפרש בכמה דרכים:

1. עוצר רחם = עצירת ההולדה, עקרוּת, כמו בבראשית כ18: "כִּי עָצַר עָצֹר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ" (מצודת ציון; וכן דעת מקרא פירוש ראשון). עקרוּת היא אחת המגפות הקיימות בכל דור ודור, "כמה נמצא אשר נעצרה רחם האשה ולא תוליד בנים, והמה הולכים ערירים" (מצודת דוד), וכביכול היא אינה שבעה. גם האישה, שרחמה נעצרה, אינה שבעה מהולדה, ואומרת כל הזמן, כרחל ליעקב, בראשית ל1: "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי".

פירוש זה מתאים לשמות כג25-26: "וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ; לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ, אֵת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא": אם בני ישראל יעבדו את ה', הוא יסיר מהם את הקללות המנויות בפסוקים אלה - וביניהן קללת חוסר-המים, קללת העקרוּת, וקללת המוות (השאול).

- אולם, קשה לתאר את תופעת העקרוּת או את האישה העקרה כאישה האוכלת ואינה שבעה.

2. עוצר רחם = "תאוות התשמיש שבאשה" (רמ"ד ואלי, וכן רש"י "תשמיש", וכן התרגום היווני "ארוס", וכן דעת מקרא פירוש שני); עוצר מלשון חוזק והתגברות התאוה (ר"ח ילון, "פרקי לשון", מובא בדעת מקרא), או מלשון עצירה - הרחם של האשה עוצרת ומחזיקה את הגבר אצלה כי אינה שבעה מיחסי-מין. והמסקנה המעשית לגבר היא, ש"לא יאמין לאהבת נשים ולפיתויין, כי היא אהבה התלויה בדבר למלאות תמיד את חסרונן, ומתוך ידיעתו ייזהר מריבוי התשמיש..." (רמ"ד ואלי).

פירוש זה מתאים למשל בדואי עממי הדומה מאד לפסוקנו: "ארבעה מא ישבעו מן ארבעה: אלעין מן אנדר, אלאד'ן מן אלח'כר, אלארד מן אלמטר, ולאנת'ה מן אד'כר", כלומר: "ארבעה לא ישבעו מארבעה - העין לא תשבע מראות; האוזן לא תשבע משמועות;  האדמה לא תשבע מהמָטָר (הגֶשֶם); והאישה לא תשבע מהזָכָר (הגֶבֶר)" (מתוך: המשל והפתגם כמשקפי התרבות הבדואית). ומעניין שבמקום שאוֹל בפסוקנו, נמצאת עין במשל הבדואי, בהתאם להקבלה במשלי כז20: "שְׁאוֹל ואבדה[וַאֲבַדּוֹ] לֹא תִשְׂבַּעְנָה, וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה" (פירוט).

- אולם, לא נראה שהמילה עוצר מתארת תשוקה מינית.

3. אפשר לשלב את פירושים 1 ו-2: עוצר רחם היא עצירת ההולדה באופן מלאכותי, ע"י אמצעי מניעה. אמצעי מניעה טבעיים היו ידועים לנשים גם בעת העתיקה; נשים שהשתוקקו לכך, יכלו לעצור את רחמן באופן טבעי כדי שיוכלו לקיים יחסי-מין בלי הגבלה.

4. לדעתי יש לפרש את הביטוי ע"פ הקבלה לשירת ה"ניצחון" הדמיונית של אם סיסרא, שופטים ה30: "הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שְׁלַל, רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר". רַחַם שם הוא כינוי משפיל לאישה שבויה, הנאנסת על-ידי הגברים השוֹבִים. לפי זה, הביטוי עוצר רחם מציין כאן אונס המתבצע ע"י העלוקות מהפסוק הקודם - רשויות השלטון הזר. וייתכן שיש כאן רמז ל"חוק הלילה הראשון".

 דקויות

לא אמרה הון

בפסוקים 15-16 נאמר "לא אמרו/אמרה הון", והביטוי מקביל ל"לא תשבענה/שבעה". אבל מה הקשר בין הוֹן (עושר) לבין שביעה?

1. לפי רוב המפרשים, "הון - עניינו די והרבה, וכן ייאמר על ריבוי הממון" (מצודת ציון, וכן רש"י).  גם במקומות אחרים בתנ"ך, הביטוי רב לכם משמעו "מספיק! די!", למשל בדברים ב3: "רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה" (ע"פ דעת מקרא).

2. בערבית, הוֹן = כאן; לפי זה, הביטוי "הון" משמעו "עד כאן!" (תלמיד בשיעור "ספר משלי" של נילי סמט, אונ' בר-אילן).

 פרק ל    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות