אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה

קוד: ביאור:משלי ל32 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ל    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
ל32 אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא, וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה;

 סגולות

אם נבלת, נשחקת והתעייפת בתפקידך כנשיא ומנהיג הציבור, ואם זמות, שקעת במחשבות עמוקות מרוב עייפות וחוסר-ריכוז - שים יד לפה, קח הפסקה מדיבורים ונאומים, אכול דבר-מה, וחזור לתפקידך רענן -

/ אם נבלת, הושפלת ע"י אדם שניבל את פיו כלפיך, בה - באותה השפלה - תינשא ותראה את גדולתך;   ואם זמות - התמלאת במחשבות כעס ונקם - שים יד לפה ואל תגיב להשפלה -

 מצודות

אם נעשית נבל, רוצה לומר: אם חרפך מי ובדיבורו עשה אותך לנבל, עם כל זה תהא אתה בהתנשאותך (ברוממותך) רוצה לומר, אל תשיבו בקנטור ובקטטה וכדבר אחד הנבלים, רק שמור פתחי פיך כדרך אנשי המעלה;

ואם זמות (אם תהיה מלא ממחשבת קנטור וקטטה), שים יד לפה לסתמו בחזקה.


 עצות

"נהג בערנות - עצור להתרעננות. עצור בצד הדרך, אכול דבר-מה, חלץ עצמות, וסע לשלום" (מתוך תשדיר שרות של המועצה הלאומית לבטיחות בדרכים). העצה הזאת נכונה לא רק לנהגים אלא גם למנהיגים:

נבל = נשחק והתעייף, כמו צמח נובל;   אם נָבַלְתָּ בהתנשא = נשחקת והתעייפת מתפקידך כמנהיג רם ונישא (ראו "הקבלות");

זַמּוֹתָ = מהשורש זמם, המציין מחשבות עמוקות; אם זמות = שקעת במחשבות עמוקות מרוב עייפות וחוסר-ריכוז;

יד לפה = משל לשתיקה, כמו שופטים יח19: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ 'הַחֲרֵשׁ! שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וְלֵךְ עִמָּנוּ...!'"; או משל לאכילה, כמו משלי יט24: "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה" (פירוט).

אם אתה, המנהיג, מרגיש שאתה שחוּק ועייף מהנהגת הציבור, ואתה נוטה 'לרחף' ולשקוע במחשבות, זה הזמן לעצור, לשתוק ולהפסיק לרגע מתפקידך כמנהיג, לאכול ולהתרענן, ורק אז לחזור לעבודה.

הפסוק הבא ממשיך:

כשממצים (סוחטים) חלב, יוצאת ממנו כל החמאה, והוא נשאר מדולדל;    כשממצים את האף, יוצא ממנו דם;   וכך גם כשאתה ממצה (סוחט) את האפיים - הפנים שלך - הפנים שבהם אתה מקבל את פניהם של האנשים הבאים אליך למשפט או לייעוץ;   אם תסחט את פניך יותר מדי, תשתדל להיות מסביר-פנים יותר מדי, מיץ אפיים יוציא ריב, התוצאה תהיה ריב, מרוב לחץ ועייפות תיגרר למריבות עם האנשים הפונים אליך.

ולכן, קח הפסקה מהחיוכים והסברת-הפנים, נוח וחזור לתפקידך רענן וחדש.

 הקבלות

1. יתרו, חותן משה, הגיע לבקר את משה במדבר, וראה את התור הארוך המשתרך מחוץ ללשכה שלו, שמות יח14: "וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב".   הוא חשש שמשה עלול להישחק ולנבול, שמות יח18: "נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ, כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ!", ונתן לו עצה:    אם נבלת בגלל שאתה נשיא העם - מנה לך שרים שיעזרו לך וישאו איתך בנטל, וכך תוכל לשים יד לפה - לתת מנוחה לפה שלך העסוק בדיבורים, וכן לתת דבר-מאכל לפיך.

2. הפסוקים הקודמים (פסוקים 29-31) המליצו למנהיג המרגיש כוח וגבורה לנהוג בבטחון עצמי וללא היסוסים, משלי ל31: "וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ" (פירוט).    הפסוקים שלנו ממליצים למלך המרגיש חולשה ועייפות לקחת 'פסק זמן' לעצמו.

3. הפסוק מקביל לפסוקים קודמים בפרק. כך למשל, המילה נבלת מקבילה למשלי ל22: "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ, וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם" (פירוט).

 דקויות

לפי רוב המפרשים, הפסוקים 32-33 באים להזהיר את האדם שלא להגיב על עלבונות, כי הדבר עלול לגרום למריבות; בדומה למשלי כה8-10: "אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר..." (פירוט).   המפרשים הסבירו את המילים בפסוק בכמה דרכים:

נבלת -

1. מלשון ניבול פה, כמו בישעיהו ט16: "...כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע, וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה...", "אם מישהו ניבל את פיו כלפיך": "אם נתנבלת ע"י חבירך שחירפך" (רש"י, ודומה לזה הגאון מווילנה)

2. מלשון נָבָל, אדם בזוי ופחות: "אם נעשית נבל, רוצה לומר, אם חרפך מי ובדיבורו עשה אותך לנבל" (מצודת דוד)

3. מלשון נַבְלוּת, בושה ובזיון: "כל המנבל עצמו על דברי תורה - סופו להתנשא" (רב שמואל בר נחמני, בבלי ברכות סג:; וכן רב פפא, נידה כז.); "מי גרם לך להתנבל בדברי תורה - על שנישאת בהן עצמך" (נאמר על לוי בר סיסי, ירושלמי יבמות פי"ב ה"ו)

בהתנשא -

1. תיאור תוצאה: אם נבלת = הושפלת וספגת ביזיון כדי להימנע ממריבה, "סופך להנשא בדבר" (רש"י, ע"פ בבלי ברכות סג: נידה כז.), בסופו של דבר תינשא, תזכה לכבוד (ייתכן שקראו את המילה "בהתנשא" כשתי מילים - "בָּהּ תִּנָּשֵׂא", בזכותה תהיה לך התנשאות).

2. הנחיה מעשית: אם נבלת = הושפלת, הישאר בהתנשאותך, אל תרד לרמה של זה שהשפיל אותך (מצודת דוד). לפי פירוש זה, ההקבלה בין שני חצאי הפסוק מדוייקת יותר - שניהם נותנים הנחיות מעשיות: "אם נבלת - התנשא, ואם זמות - שים יד על פה". 

3. תיאור סיבה: אם נבלת, "הוא מחמת שרצית להתנשא" = להתגאות (הגאון מווילנה, ע"פ ירושלמי יבמות פי"ב ה"ו).

זמות -

מלשון מזימה, מחשבה רעה; אם הלב שלך מלא במחשבות על נקמה בזה שהשפיל אותך -

יד לפה -

ביטוי המציין שתיקה, כמו בשופטים יח19: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ 'הַחֲרֵשׁ! שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וְלֵךְ עִמָּנוּ...!'".    אם אתה מרגיש שהלב שלך מלא במחשבות רעות ומזימות, קח את עצמך בידיים ועשה מאמץ מיוחד להתחזק ולשמור על עצמך, כדי שלא תדבר דברים שתתחרט עליהם (מצודת דוד, רש"י, הגאון מווילנה)

---

ולענ"ד, על-פי ההקבלה לעצת יתרו יש לפרש אחרת לגמרי. הפסוקים 32-33 באים להזהיר את מנהיג הציבור מפני עבודה מאומצת מדי העלולה להביא לשחיקה. לפי זה גם המילים בפסוק מתפרשות אחרת לגמרי:

נבלת - מלשון נְבִילָה, קמילה ושחיקה, כמו בשמות יח18: "נָבֹל תִּבֹּל".

בהתנשא - תיאור סיבה: נבלת בגלל שאתה בתפקיד רם ונישא, אתה נשיא העוסק מהבוקר עד הערב בהנהגת הציבור.

זמות - הביטוי מזימה בספר משלי מציין מחשבה עמוקה, לא דווקא לרעה, כמו במשלי א4: "לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה, לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה" (פירוט). ראשו של הנשיא מלא במחשבות עמוקות ומתישות על עסקי הציבור.

יד לפה - ביטוי המציין אכילה, כמו במשלי יט24: "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה" (פירוט).

 פרק ל    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות