לתת לפתאים ערמה, לנער דעת ומזימה

קוד: ביאור:משלי א4 בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: אראל (הגהה: עופר לביא)

אל: סגלות משלי

חלק מהעצות שתמצאו בספר זה עשויות להישמע לכם פשוטות מדי. אין זו טעות בעריכה אלא דבר שנעשה בכוונה תחילה, מתוך נאמנות לרוחו של ספר משלי עצמו. כך נאמר בהקדמה לספר:

משלי א4: "לָתֵת לִפְתָאיִם - עָרְמָה, לְנַעַר -  דַּעַת וּמְזִמָּה"

משלי א5: "יִשְׁמַע חָכָם - וְיוֹסֶף לֶקַח, וְנָבוֹן - תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה"

הספר נפתח בהצהרת כוונות של המחבר - מה אמור להיות בספר, ולמי הוא מיועד. מפסוקים 4-5 עולה, שהספר מיועד לשתי קבוצות שונות:

ואכן, בספר משלי ישנן עצות ברמות שונות:

השילוב של עצות שונות בספר אחד הוא בעייתי: מצד אחד, חכמים ונבונים שיקראו את הספר עלולים להשתעמם מהעצות הפשוטות שנועדו לפתאים ולנערים; ומצד שני, פתאים ונערים שיקראו את הספר עלולים להבין בצורה שגויה את העצות המתוחכמות יותר שנועדו לחכמים ולנבונים!

שלמה הרי יכל לחלק את עצותיו לספרים נפרדים - ספר אחד לפתאים ונערים, וספר אחר לחכמים ונבונים. מדוע לא עשה כן?

כדי לענות על השאלה הזו נעיין שוב בפסוקים 3-4, ונשים לב במיוחד למילה הראשונה של כל פסוק:

משלי א3: "לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים"

משלי א4: "לָתֵת לִפְתָאיִם - עָרְמָה, לְנַעַר -  דַּעַת וּמְזִמָּה"

בפסוק 3 נאמר שצריך לקחת, ובפסוק 4 נאמר שצריך לתת. נראה, שמי שצריך לתת בפסוק 4 הוא מי שלקח בפסוק 3, כפי שכתוב בפסוק שנמצא בהמשך, משלי ד2: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ".

מטרת הספר היא, שהקורא ייקח מן הספר מוסר השכל, ואז יילך וייתן אותו לפתאים. זאת משום שיש אנשים, שבכלל לא מודעים לכך שהם פתיים, ולא עולה על דעתם לבקש עצות מאחרים או לקרוא עצות בספרים, והם גם לא יקראו את ספר משלי. אסור להפקיר את האנשים הללו! זוהי חובתם של החכמים והנבונים, הקוראים בספר ולוקחים ממנו עצות, לקרוא גם את העצות הפשוטות המיועדות לפתאים, ואז ללכת וללמד אותם - "לקחת מוסר השכל... - לתת לפתאים ערמה..."!

לדוגמה: אתם, כאנשים פיקחים, בוודאי יודעים כיצד להיזהר מנוכלים, ולא מתפתים לתת לזרים גישה לחשבון הבנק שלכם; אולם, כשאתם הולכים ברחוב, אתם עשויים לראות אנשים חשודים שמחתימים עוברי-אורח על הוראת-קבע לחיוב חשבון; לפי ספר משלי, זוהי חובתכם להזהיר אותם, וכך לתת לפתיים ערמה - להסביר להם את הסכנות, כדי שגם הם יידעו לא להתפתות.

גם אם נראה לכם שהעצות בספר הזה פשוטות ומובנות מאליהן - ייתכן שלאחרים הן עשויות להועיל. לכן, אל נא תקראו את הספר הזה כאנשים פרטיים בלבד; נסו נא לחשוב מה תוכלו לקחת ממנו ולהעביר הלאה לטובת הזולת.

מקורות ופירושים נוספים

החובה ללמד את הפתיים נזכרת גם בהמשך הספר: בפרק ח, החכמה קוראת אל ה"אישים" (האנשים החשובים), ומצווה עליהם (משלי ח4-5): "אליכם אישים אקרא... הבינו פתיים ערמה..." - עזרו לפתיים להבין את ערמומיות הנוכלים, כדי שיידעו להיזהר מהם (פירוט).

המושגים ערמה ומזימה נזכרים בתנ"ך כמה פעמים במשמעות שלילית - הטעיה ותחבולה שמטרה להזיק; אך בפסוקנו יש להם משמעות חיובית - זהירות מהטעיות ומתחבולות שעלולות להזיק (ראו עורמה ומזימה - מתי זה טוב?).

יש שהסיקו מהפסוק "לתת לפתאים ערמה", שיש להשאיר בבתי הספר גם תלמידים פחות מוכשרים, "פתאים", ולא להקים בתי ספר לחכמים בלבד: "קשה עלי כאשר שמעתי על אודות חסרון כח לסבול עול הציבור, הגורם ליחידים לעזוב את הישיבה... אחשוב ליותר נכון להתגלגל ולסבול ולקרב בכל מה שאפשר, וזה כל פרי של הישיבה לתת לפתאים ערמה ולתועים בינה, ואין מקום להאשים את השובבים, כי הלא "עיר פרא אדם יולד", ועלינו להשתדל בזה בכל מחיר, ופעמים ימין דוחה ושמאל מקרבת, ופעמים לקרב בשתי ידים..." (אגרות חזון איש – א, פא); כמובן, כל עוד הם בעלי אישיות הגונה ואינם פוגעים באחרים.


מאמרים נוספים - באדיבות גוגל

  • נערים פתאים / אורי בירן, אתר כיפה: "לתת לפתאים ערמה, לנער דעת ומזימה". בניגוד ברור לפסוק הקודם, שמתאר את הלימוד של משלי כלקיחה, הפסוק שלנו פותח במילה לתת. בניגוד למטרת הלקיחה, שהיא החוויה ... (cache)

תגובות