קוד: מבנה משלי ג בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל
אל:
פרק ג בספר משלי כולל ברובו זוגות או שלשות של פסוקים, המאורגנים גם הם בזוגות של זוגות, זוגות של רביעיות וכן הלאה. הרביעיה הראשונה היא המפתח למבנה הפרק כולו:
בְּנִי! תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח, וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ; כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ." (פירוט); שימו לב למילה כי בתחילת פסוק 2, המחברת את שני הפסוקים למשפט מורכב אחד.
חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ, קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ; וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם." (פירוט); כאן ו החיבור בתחילת פסוק 4 מחברת את צמד הפסוקים למשפט אחד.
ארבעת הפסוקים מתייחסים למידת הזיכרון - שני הראשונים בין אדם לה', ושני האחרונים בין אדם לחברו. המשך הפרק מתחלק, בהתאם, לשני חלקים:
בְּטַח אֶל ה' בְּכָל לִבֶּךָ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן; בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ." (פירוט).
אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ, יְרָא אֶת ה' וְסוּר מֵרָע; רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ, וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ." (פירוט).
שני צמדי הפסוקים מלמדים שהאדם צריך להיות בקשר עם ה' בכל מצב, גם כאשר הוא מרגיש שהוא מצטיין בשני הסוגים העיקריים של כישורים שכליים - בינה ו חכמה.
כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ, וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ; וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע, וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ." (פירוט).
מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ; כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה." (פירוט).
אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה; כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ; יְקָרָה הִיא [מִפְּנִינִים], וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ." (פירוט).
אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד; דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם; עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר." (פירוט).
ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה; בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל." (פירוט).
בְּנִי! אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ, נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה; וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ, וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶיךָ." (פירוט).
אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ, וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף. אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד, וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ." (פירוט).
אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם, וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא. כִּי ה' יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ, וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד." (פירוט).
הקטע השני (פסוקים 5-8) הזהיר את האדם, שלא לבטוח רק בחכמתו ובינתו אלא לשמור תמיד על קשר עם ה'; הקטע שלנו מסביר, שמי שישלב את החכמה שלו עם החכמה האלהית (שבה ה' ברא את העולם), יזכה לבטחון.
אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו, בִּהְיוֹת לְאֵל ידיך[יָדְךָ] לַעֲשׂוֹת. אַל תֹּאמַר לרעיך[לְרֵעֲךָ] 'לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן' וְיֵשׁ אִתָּךְ." (פירוט).
אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ. אַל תרוב[תָּרִיב] עִם אָדָם חִנָּם אִם לֹא גְמָלְךָ רָעָה.".
אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס, וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו. כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז, וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ. מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע, וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ."
אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ, ולעניים[וְלַעֲנָוִים] יִתֶּן חֵן. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן."
פסוקים אלה גם מקשרים בין הפסוקים האחרונים, שבין אדם לחברו, לבין הפסוקים הקודמים, שדיברו על קשר עם ה': כדי לשמור על קשר עם ה', לא מספיק ללמוד חכמה ולפתח תבונה, אלא יש לשמור גם על יחסים טובים עם הזולת, שהרי ה' מתעב את הנלוזים ואוהב את הישרים.