הנשוי החכם דואג לחבריו הרווקים

קוד: ביאור:משלי ז6 בתנ"ך

סוג: פרטים1

מאת: אראל

אל:

משלי ז6-7: "כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי, בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי. וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם, אָבִינָה בַבָּנִים, נַעַר חֲסַר לֵב"

הפסוק נמצא בפרק שעיקרו אזהרה לצעירים מפני זנות וניאוף.

החכם נמצא בביתו - יש לו בית מסודר ומשפחה מסודרת;

הוא נשקף (= מסתכל מלמעלה), ורואה, מתחת לחלונו, את הבחורים שנמצאים למטה, מחוץ לבית - הרווקים, שעדיין אין להם בית.

בהשקפה מלמעלה, הוא מבחין בבחורים משלושה סוגים:

החכם עוקב במבטו אחרי הנער, ורואה איך הוא מתפתה לזנות (כפי שמתואר בהמשך הפרק); הנער הזה כבר אבוד (פסוקים 22-23), וכל מה שנשאר לחכם לעשות הוא להזהיר את שאר הבחורים שלא יטעו כמוהו (פסוקים 24-27);

אולם, מעבר לאזהרה הזאת, ייתכן שיש כאן גם מסר לחכמים הנשואים, שכבר יש להם בית - שלא יסתגרו בביתם. אנשים שיש להם בית צריכים להשקיף החוצה, ואולי גם לצאת החוצה בגופם - אל חבריהם הרווקים והרווקות; ולא רק כדי לשדך ביניהם, אלא בעיקר כדי להתעניין בשלומם ובמצבם הרוחני והנפשי. ואם רואים נער חסר לב שנמצא בסכנה רוחנית משום שאין לו בית - אפשר להזמין אותו הביתה, להיות עבורו משפחה חמה ותומכת, כך שלא יגיע "אל חדרי מוות".

לעיון נוסף

אחריותם של המבוגרים למנוע זנות בדור הצעיר נזכרת כבר בתורה, ויקרא יט29: "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ, וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה" (פירוט).

תגובות