צרור הכסף לקח בידו, ליום הכסא יבוא ביתו

קוד: ביאור:משלי ז20 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי ז19-20: " כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ, הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק. צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ, לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ "

כשאדם משקיע יותר מדי בקריירה, המשפחה שלו עלולה ליהרס. כך ניתן ללמוד מדברי הפיתוי ששם ספר משלי בפיה של האישה הנואפת:

הלך בדרך מרחוק = הלך בדרך ל מרחוק, למקום רחוק (מלבי"ם) או לזמן רחוק (דעת מקרא בשם המאירי) .

יום הכֶסֶא = זמן כלשהו שנקבע מראש (רש"י, מצודות, מלבי"ם) , או יום ראש החודש שבו הירח מכוסה (ראב"ע, שבי"ל) , או יום אמצע החודש שבו הירח מלא ומכוסה אור ( פירוט);   ליום הכסא = לכבוד יום הכסא - לכבוד סעודת ראש החודש או אמצע החודש.

האישה הנואפת אומרת דברים אלה כדי להכניס את הבחור לתוך אוירה חומרנית - אוירה של בית שאין בו משפחה, בית שמשמש רק לעניינים חומריים:

יש כאן גם ביקורת סמויה של החכם, מחבר הספר, על האיש, שמזניח את ביתו וכתוצאה מכך גורם לאשתו לחפש בחורים זרים.

מקורות ופירושים נוספים

1. פירשנו שהפסוקים מדגישים את הניתוק בין האיש לבין המשפחה. פירוש זה מתאים לפסוקים אחרים בפרק המדברים על בית . ראו זנות - בית בלי משפחה.

2. על-פי הפשט, מטרת המשפט היא להרגיע את הבחור, שלא יפחד מנקמתו של הבעל הקנאי (המתואר בסוף הפרק הקודם - משלי ו34-35):
  • כי אין האיש בביתו - בעלי לא בבית;
  • הלך בדרך מרחוק - הוא רחוק מכאן - אין סיכוי שישמע אותנו או יראה אותנו מרחוק;
  • צרור הכסף לקח בידו - אל תחשוש שיחזור ויפתיע אותנו - " אל תחוש פן בלילה יבוא מדרכו, כי לקח בידו צרור כספו, ויאחר בדרך עד כי יתום הכסף לקנות בכולם סחורות רבות ".
  • ליום הכסא יבוא ביתו - " לזמן המיועד אשר קבע יבוא הנה, והזמן עדיין לא בא " (ע"פ מצודות ומלבי"ם) .
3. המשפט הוא גם משל לפיתוייו של יצר הרע, שמנסה לשכנע את האדם שלא יפחד מעונשי ה' ושלא יחשוב על העתיד: ו"האיש" הוא משל לקב"ה - אדון העולם:
  • כי אין האיש בביתו - " סילק הקב"ה שכינתו, וכל טוב נתן לעמים " (רש"י) .
  • הלך בדרך מרחוק - התרחק מהעולם ואינו מתעניין במה שקורה בו.
  • צרור הכסף לקח בידו - " טובים שבהם [בבני ישראל] הרג " (רש"י) .
  • ליום הכסא יבוא ביתו - רק במועד הקבוע מראש, באחרית הימים, יחזור ה' לעשות משפט בעולם, אבל עד אז אפשר ליהנות ממנעמי העולם הזה: " לעת קץ יחזור ויבוא לביתו, אז יהיו המצוות בשלמות, אבל עכשיו אין המצוות נוהגות בשלמות, ולכן אל תשית לבך עליהן, שעכשיו, אף אם תרדוף אחריהן, לא תשיג " (הגר"א)
4. וייתכן שהאישה מנסה לעורר את רחמיו של הנער, שירגיש שהוא 'מקיים מצוה' בזה שהוא משמח 'אישה אומללה ובודדה'.
  • אולם, אילו זו היתה כוונתה, היא היתה אומרת את הדברים לפני פסוק 18, בהמשך לדבריה שנועדו לשכנע את הנער שהוא מקיים מצוה (ראו פיתויי האישה הסוררת).

תגובות