החכם נזהר שלא להיכנס לצרות

קוד: ביאור:משלי יד16 בתנ"ך

סוג: הבדלים1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי יד16: "חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע, וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ"

אדם חכם, כאשר הוא שומע על סכנה, ירא וחושש מהסכנה, נזהר וסר ומתרחק מכל מעשה שיכול להיגמר רע;   ולעומתו -

אדם כסיל מתעבר (מתעצבן) כאשר מנסים להזהיר אותו מפני סכנות, מתעבר (עובר שוב ושוב) על כללי הזהירות, ובטוח שלא יקרה לו כל רע.

עצות

יש אנשים שטוענים, שדברים מסויימים מסוכנים, למרות שעדיין אין לכך הוכחה מדעית. לדוגמה, יש אנשים שטוענים שדיבור ממושך בטלפון סלולרי עלול לגרום לסרטן, אך מכיוון שהתופעה הזאת חדשה, עדיין אין מספיק נתונים ומחקרים כדי להוכיח או להפריך את הטענה. איך צריך להתנהג בינתיים? על-פי ספר משלי, גם במצב של ספק, עדיף להיזהר:

חכם = האוהב לשמוע וללמוד;   חכם ירא וסר מרע = כשאדם חכם שומע על סכנה, הוא ירא וחושש שייפגע ממנה, ולכן סר ומתרחק מהדבר הרע שעלול לגרום לו רע.

כסיל = השונא ללמוד;    התעבר = כעס שוב ושוב, או עבר שוב ושוב;   בטח = האמין שלא ייגרם לו נזק;   וכסיל מתעבר ובוטח = הכסיל מתעצבן על כל אדם שמנסה להזהיר אותו מסכנות, עובר על האזהרות ועושה שוב ושוב את הדברים המסוכנים, ובטוח שלא יקרה לו כל רע.

הקבלות

פסוק נוסף עוסק בזהירות מרעה לעומת עבירה על חוקי הזהירות:

משלי כב3: "עָרוּם רָאָה רָעָה ויסתר[וְנִסְתָּר], וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ" (פירוט)

ישנם שני הבדלים בין הפסוקים - בין החכם לערום, ובין הפתי לכסיל:

  • הערום נסתר מרע רק לאחר שהוא רואה אותו; החכם סר מרע עוד לפני שהוא רואה אותו - הוא מקבל עצות, ירא ונזהר. מכאן, שהגירסה המדוייקת של הפתגם הידוע היא " ערום יודע לצאת מבעיות, ש חכם בכלל לא נכנס אליהן".
  • הפתי עובר (על כללי הזהירות) פעם אחת, נענש, ואז לומד מהטעות של עצמו; הכסיל מתעבר (= עובר שוב ושוב), בטוח שלא יקרה לו כל רע, ואינו לומד אפילו מהטעויות של עצמו. כשאנו נתקלים שוב ושוב בצרות או מכשולים, התגובה החכמה היא לראות בכך סימן שיש משהו רע במעשינו, ולנסות לתקן אותם, ולא לחזור שוב ושוב על אותן טעויות.
ניתן לראות בפסוקים אלה גם הנחיות חינוכיות לסוגים שונים של תלמידים. לדוגמה, כדי לשכנע תלמידים שלא כדאי להם להמר:
  • לתלמיד החכם - היודע ללמוד - נוכל להראות הוכחה מתימטית לכך שבהימורים יש יותר סיכוי להפסיד מאשר להרוויח, שהרי "חכם ירא - וסר מרע".
  • לתלמיד הערום - היודע להיזהר - נוכל להראות אנשים שהפסידו את כל רכושם בהימורים, שהרי "ערום ראה רעה - ונסתר".
  • לתלמיד הפתי - המתפתה בקלות - נצטרך לאפשר להתנסות בעצמו בהימורים, שיראה שבסופו של דבר הוא מפסיד, ואולי החוויה השלילית הזאת תגרום לו להתרחק מהימורים מסוכנים יותר, שהרי "פתיים עברו ונענשו".
  • ולתלמיד הכסיל - השונא ללמוד - גם זה לא יעזור, שהרי "כסיל מתעבר [=עובר שוב ושוב] ובוטח", אך ייתכן שנוכל להשתמש ברגש הכעס - נוכל להסביר לו, שכאשר הוא מפסיד, בעל הקזינו מרוויח, ו"למה שתהיה פראייר ותיתן לו להרוויח על חשבונך?"; ואז - אולי - הכסיל יתעבר [=יכעס] וייזהר...
על חשיבות הפחד, ראו גם משלי כח14: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה" (פירוט), ועל הסכנה שבבטחון עצמי מופרז, ראו גם משלי כח26: "בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל, וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט" (פירוט).

חכמי המדרש הביאו מספר דוגמאות מהמקרא לפסוק זה:

1. "אל תירא אברם: זה שאמר הכתוב: אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה (משלי כח), וכן כתיב: חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח. אל תהי קורא אלא חכם וסר מרע ירא, זה אברהם, שנאמר לו: אל תירא. ממי היה מתיירא? משם בן נח, שהרג את בני עילם. שלשה בנים היו לו, וכתיב בני שם, עילם ואשור (בראשית י'), והרגו, והיה מתיירא לומר שהרגתי בנו של צדיק, עכשיו יקללני ואמות..." (תנחומא על בראשית טו סימן טו).

2. "חכם ירא וסר מרע - זה שבטו של יששכר [שלא רצו לייעץ לאחשורוש על ושתי, כי ידעו שהוא הפכפך], וכסיל מתעבר ובוטח - אלו שבעת שרי פרס ומדי [שייעצו לו לסלק את ושתי, עצה שהוא התחרט עליה]." (אסתר רבה ד א). וכן דרשו באותו אופן את משלי כב3 שהבאנו למעלה.

דקויות

אדם חכם לומד דברים, ירא וחושש ונזהר מהם - ממה בדיוק?

1. מכל צרה שעלולה לבוא עליו: "ירא מהדברים ומפחד, ובסיבה זה ישמור עצמו מרע" (רלב"ג), "החכם יפחד מדבר המפחיד ונשמר ממנו, ולזה הוא סר מן הרעה ולא תבוא עליו" (מצודת דוד). בפרט, הוא נזהר מצרות שאנשים אחרים מזהירים אותו מפניהן - לא מתעלם מאף אזהרה.

2. מחטא שהוא עלול לחטוא בטעות: "החכם, אף על פי שהוא סר מרע בכל יכולתו וחפצו, הוא ירא פן יתעה במעשה ויקצר בחובתו." (רבי יונה),  או מפורענות שעלולה לבוא עליו אם יחטא (רש"י); וכך פירשו חלק מהמפרשים את חששו של משה לצאת בשליחות ה': "חלילה שיהיה נזורות משה ופחדו מצד שיהרהר בה' יתברך! אבל מצד היותו מהרהר בעצמו ובנפשו, שמא אינו מבין מה שיאמר ה' לו, כי דבריו יתברך קצרים וסתומים דקים וקשים. כי כן ראוי לו, והלוא כן הם דברי כל חכם, אף כי האל יתברך, ואין רשות לעבד העומד לפני האל, שיבקש ממנו על כל מילה פירוש ופירושים, כאילו הוא מדבר עם חברו; לכן היה משה עבד ה' כשמעו דבר ה' חושד תמיד בשכלו ובהבנתו, עד שהיה חרד ומתפחד משגגת עצמו, וכל זה מעצם חכמתו, כמו שנאמר חכם ירא וסר מרע, והיפוכו וכסיל מתעבר ובוטח... וה' יתברך לא יעשה עבדיו מן השוטים, כי אין לו חפץ בכסילים, אבל מן החכמים החוקרים להבין תוכות הדברים ובטעמיהם בכל סיבותיהם, וזה אינו חולשת האמונה בה' יתברך, אבל היפוכו, רצוני – הפלגת חוזק האמונה בו... וזה היה סיבת נזורות משה וברחו, עד שעמד על תוכן שלמות העניינים בחקירותיו ובהתבוננותו, עד שהגיע לו הנבואה המשלמת לו בזו השליחות" (ר' יוסף אבן כספי, משנה כסף על שמות ו13; ראו גליונות נחמה).

3. מה': "ירא מה' וסר מרע" (אבן עזרא); "החכמה צריכה למוסר... באשר... יצר הלב נוטה לרעה... וצריך דבר שבו ייסר כוחות נפשו בלי יצאו מגבולי החכמה, והמוסר הזה הוא יראת ה', אשר יודע כי מלך גדול עומד עליו ורואה במעשיו, וייבוש ויפחד מעשות דבר נגד רצונו... וזה שאמר: החכם, על-ידי שהוא ירא מה', על-ידי כך סר מרע, ולא ייטה מעצת החכמה, כי המוסר תייסר כוחות נפשו מעבור הגבול" (מלבי"ם), "חכם ירא את ה', וסר מרע מלעשות עבירה ממש" (הגאון מווילנה).

4. מבני אדם: "החכם ירא, מפחד תמיד, ולכן סר מלהרע לשום אדם, כי (משנה אבות ד ג): " אין לך אדם שאין לו שעה ", וינקום נקמתו ממנו" (הגאון מווילנה).

- אדם כסיל, השונא ללמוד, מתעבר ובוטח - במה בדיוק?

1. מתעבר (=כועס שוב ושוב) על כל אדם שמנסה לתת לו עצות, ובוטח לגמרי בדעתו (ראו הסכנה שבביטחון עצמי מופרז).

2. מתעבר (=עובר שוב ושוב) על כללי הזהירות החומריים: "עובר במקום שיש לטעות, ובוטח בה' שלא יבוא לידי רע, והוא ביטחון הכסילים" (הגאון מווילנה).

3. מתעבר (=עובר שוב ושוב) על מצוות ה', ובוטח שיינצל מעונש: "מתחזק לעבור בחזקה... בהיכלו בוטח לומר לא תבואני רעה" (רש"י), או "בוטח בה' שימחול" (הגאון מווילנה), או "בוטח, שהביטחון הוא היפך היראה, כי אינו ירא מפחד ה' ומהדר גאונו" (מלבי"ם). או מתעבר (=עובר שוב ושוב) על כללי הזהירות הרוחניים: "מתקרב אל הרע... בוטח שלא יקרנו עוון" (רבי יונה), "הפתאים הולכים לבטח ונופלים ואובדים מבלי שהגיעם פחד תחלה... וכסיל מתעבר ובוטח" (רמח"ל, מסילת ישרים ג).

4. "מתכעס נגד חבירו ומריע לחברו, ובוטח שלא יוכל לעמוד נגדו לעולם" (הגאון מווילנה, ודומה לזה אבן עזרא, רלב"ג, מצודת דוד).

5. ויש מפרשים מתעבר = מכעיס את ה': הכסיל מכעיס את ה' ובטוח שלא יקרה לו כל רע.

וייתכן שהפסוק כולל את כל הפירושים: " והחכם המשובח הוא מי ששם אמתות הדברים ליסוד, ומשתית על כך את דעותיו, ועם חכמתו הרי הוא מחזיק במה שראוי להחזיק ונשמר ממה שראוי להישמר. והסכל המגונה מי ששם דעותיו ליסוד, ומדמה שאמיתות הדברים תהיינה כפי דעותיו. ועם סכלותו הוא מחזיק במה שצריך להישמר ממנו, ונשמר ממה שצריך להחזיק, וכמו שנאמר: חכם ירא וסר מרע, וכסיל מתעבר ובוטח " (רס"ג, האמונות והדעות, הקדמה פרק ד), "לב חכם מפחד תמיד, ובימי עוון ישמר מאוון, ולב כסיל מתעבר ובוטח" (בן סירא יח כו).

תגובות