זהירות בחיפוש מקום עבודה

קוד: ביאור:משלי טז25 בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: יעל, אראל

אל:

משלי טז25: "יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִיִשׁ, וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת"

יש דרך הנראית טובה וישרה לפני שמתחילים לצעוד בה, אולם במהלכה מגיעים אל איש רע, ואחרי הפגישה איתו, הדרך מובילה רק אל דרכי מוות, לדוגמה -

עצות

הפסוק מתחיל במילה יש, והוא מעין חידה, שמטרתה לעורר את הקוראים לגלות - מהי אותה דרך? (ראו בפסוק המקביל במשלי יד12): מהי הדרך הנראית ישרה - חלקה וללא מכשולים - כאשר היא לפני איש, כאשר אנחנו נמצאים בתחילתה, אך ב אחריתה - בסופה - כל הדרכים מובילות למוות?

התשובות נמצאות בפסוקים הבאים:

משלי טז26: "נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ, כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ" - הפסוק מדבר על אדם שהולך לחפש עבודה (לעמול) כי הוא רעב ללחם, הוא מרגיש שפיהו כופה עליו לחפש עבודה כדי שיוכל לאכול (פירוט). אדם כזה יכול לחשוב שמותר לו לעבוד בכל עבודה שימצא; הדרך הזאת נראית ישרה ונכונה בעיניו, אבל לפעמים אחריתה דרכי מוות:   "האדם עלול לעתים, בעמלו, לקבל "תיאבון" כאשר פיהו כופה עליו, ולקחת משל אחרים בשביל עצמו... דרך הישר סטתה לדרך אחרת" (אברהם גוטליב);    "יש מקומות עבודה שבהם נראה שמתעסקים במדע, אבל בסופו של דבר מפתחים שם דברים אשר פוגעים באנושות או בטבע. מטרת הפסוק היא לגרום לאדם להסתכל רחוק יותר, ולשים לב לתוצאות, גם אם יש תירוצים חיוביים ללכת בדרך" (יעל, 2005.09.19).

משלי טז27: "אִישׁ בְּלִיַּעַל כֹּרֶה רָעָה, וְעַל שפתיו[שְׂפָתוֹ] כְּאֵשׁ צָרָבֶת" - איש שמתכנן לעשות מעשים רעים בעצמו.

משלי טז28: "אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן, וְנִרְגָּ ןמַפְרִיד אַלּוּף" - איש שמסכסך בין חברים (פירוט).

משלי טז29: "אִישׁ חָמָס יְפַתֶּה רֵעֵהוּ, וְהוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב" - איש שמפתה אחרים לעשות מעשים רעים; ואולי גם:

משלי טז30: "עֹצֶה עֵינָיו לַחְשֹׁב תַּהְפֻּכוֹת, קֹרֵץ שְׂפָתָיו כִּלָּה רָעָה" - איש שעוצם את עיניו כדי להתרכז בתכנון מעשים רעים (פירוט).

המילה איש מקשרת בין פסוקים 27-29 לפסוק 25; הם מתארים שלוש דרכי מוות. אפשר לקרוא את פסוק 25 כך: "יש דרך שנראה ישר, אבל זה רק לפני שמגיעים לאיש שנמצא בקצה הדרך; ברגע שמגיעים לאחרית הדרך, מגלים שם שלוש דרכים, וכולן דרכי מוות, כי בכל אחת מהן עומד איש רע ומסוכן".

אם כך, ייתכן שגם הפסוק שבאמצע - פסוק 26 - המדבר על עבודה - קשור לאותו נושא: אם במקום העבודה יש אנשים רעים (שעושים מעשים רעים, או שמסכסכים בין חברים, או שמסיתים אחרים לעשות מעשים רעים) - זה עלול להשפיע לרעה על האדם, עד שיגיע למוות רוחני, שהוא חמור יותר מרעב גופני.

אם כך, הקטע כולו מלמד אותנו שצריך להיזהר כשמחפשים מקום עבודה - גם אם אנחנו מאד צריכים פרנסה, לא להיכנס למקום שיש בו אנשים רעים, כי דרך זו אחריתה דרכי מוות.

הפסוק האחרון בקטע מתאר את הדרך הטובה יותר לזכות בעושר, כבוד ושיבה טובה - משלי טז31: "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה - בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא". 

ועל-פי מדרש משלי, פתרון החידה נמצא בתחילת הפרק, משלי טז11: "פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לה', מַעֲשֵׂהוּ כָּל אַבְנֵי כִיס" (פירוט): "דרך ישר לפני איש, אלו שמקפידין על דבריו של הקב"ה; ואחריתה דרכי מוות - אלו שאין מקפידין על דבריו של הקב"ה." (מדרש משלי (בובר) טז יא).

" יש דרך ישר לפני איש, נפש עמל עמלה לו, - חוזר למעלה, שיאמר לו צוף דבש אמרי נועם ויברר לו כי יש דרך ישר לפני איש, שבתחלתו נראה שהוא ישר למלאות תאוות הגוף ומשאלותיו, אבל אחריתה דרכי מות, כי סוף הגוף למות ולהבלות, ואז תמות גם הנפש הרוחנית, ויאמר לו היתכן כי נפש עמל תעמול ע"י ההכרח שאכף עליו פיהו? שהפה הרוצה לאכול יכפה ויכריח את הנפש הרוחנית לעמול תמיד בלא הפסק (כמו שכתוב "כל עמל אדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא"), ויברר לו האולת הזה, שהלא עיקר האדם הוא הנפש הנצחיית שבו, ועקר החיים הם החיים הנצחיים שהם חיי הנפש, והאדם נברא לחיות חיים הנפשיים, שזה בא ע"י שימית את הגוף ומשאלותיו, והגם שהוא דרך המלא קוצים בתחלתו הלא ימצא חיים בסופו, חיי עד אחרי ישוב אל עדן נצחי, והיש סכלות גדולה מזה שהנפש היקרה הזאת תעזוב רוחניותה ותעמול ע"י הכרח של הפה הרוצה לאכול ולשתות אכול ושתה כי מחר נמות ולא ישאר אל הנפש כלום מכל עמלה? זאת ידבר השכל המשכיל בחיי הנפש ועניני רוחניותה והשארותה אחר המות, וכבר אמר זה למעלה (י"ד ט') אוילים יליץ אשם, לב יודע מרת נפשו, יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות, שפרשתי שם שגם האוילים ידעו בלבם כי אשמו על הנפש, כי דרכם הישרה בעיניהם לבחור בחיי ההבל אחריתה מות הנפש הרוחנית, ולבבם יודע מרת נפשם ועצבה על זה, ולכן אמר גם פה שבדברים האלה ייסר החכם לב את האוילים בצוף דבש אמרי נועם וישיבם מדרך אולתם" (מלבי"ם).

תגובות